לדלג לתוכן

יצחק עטייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק עטייה
לידה 1755
ה'תקט"ו
חלב, איילט חלב, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1830 (בגיל 75 בערך)
ה'תק"ץ
ליבורנו, הדוכסות הגדולה של טוסקנה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1830 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי יצחק עטיה (סביב ה'תקט"ו, 1755 - ה'תק"ץ, 1830) היה פוסק הלכה, פרשן תלמודי ומקראי, דיין וראש ישיבה בחלב שבסוריה בשלהי המאה השמונה עשרה ובתחילת המאה התשע עשרה. מחבר ספרים רבים.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחלב לאביו רבי ישעיה,[1] למד אצל חכמי העיר, בין השאר אצל רבי יהודה קצין. התחתן עם לאה בת מנחם שבתי, ונולדו להם שלוש בנות. שתיים מהבנות מתו בחיי אימן, שנפטרה ממחלה קשה בגיל צעיר. הבת השלישית שנותרה נפטרה לאחר אימה כעבוד זמן קצר. לאחר פטירת אשתו, התחתן עם סבתיה בתו של חכם אברהם סתהון, ונולדו להם כמה בנים ובנות. רבי יצחק חלה במגפה של שנות תקנ"א ותקנ"ב, ובמשך ששה חודשים היה מרותק למיטתו, ובאותה המגפה שיכל אחד מבניו.[2] בתקפ"ב שיכל את בנו משה שמת מרעידת אדמה.

רבי יצחק התיידד עם החיד"א והחליף עמו שאלות ותשובות בהלכה.[3] וכן התיידד עם הרב אליהו קצין.[4]

נפטר בשנת תק"ץ (1830), כפי הנראה בעיר ליבורנו.

מבניו ידועים רבי אברהם, רבי דוד, רבי יעקב ואליהו. וכן ידועים כמה מבנותיו, ביניהן רחל סבתו של הרב שלום הדאיה.[5]

פסיקות הלכתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יצחק עטיה כתב שבעה ספרים, ופעל להדפיסם בליבורנו, מסע שארך לו שבע שנים. במסעו עבר בארץ ישראל וביקר בצפת וטבריה, ואחר כך נדד למצרים ומשם לליבורנו.[11] רבי יצחק המשיך להתגורר בעיר במשך חמש שנים תוך שהוא ממתין להדפסת ספריו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מחבר השו"ת 'בגדי ישע' ותלמידו של חכם יהודה קצין, שלימד אחר כך גם את בנו, חכם יצחק עטיה.
  2. ^ ראו בהקדמה לספרו 'זרע יצחק'.
  3. ^ ראו למשל: שו"ת יוסף אומץ סימן קד.
  4. ^ ראו קונטרס אות לטובה דף כא.
  5. ^ ראו: תפארת בנים אבותם עמ' 91.
  6. ^ משרת משה הל' יסודי התורה פרק ה הלכה ז.
  7. ^ קונטרס אות לטובה אות לא.
  8. ^ קונטרס אות לטובה סימן לב.
  9. ^ קונטרס אות לטובה אות כא.
  10. ^ קונטרס אות לטובה סוף סימן מא.
  11. ^ ראו: ספר תפארת בנים אבותם עמ' 92.