קולנוע

הקרנות בקולנוע ניקלודאון, ניו יורק סיטי (1917)

בית קולנוע

קולנוע הוא תחום אמנות העוסק ביצירתם ובהקרנתם של סרטי קולנוע. הקולנוע הוא מערכת תרבותית, במסגרתה נוצרים מאות ואלפי תוצרי תרבות הנצפים על ידי מיליונים ברחבי העולם. הקולנוע הוא בין השאר כלי תקשורת המונים, מדיום עצמאי ומובחן, והוא בעל השפעות גדולות על החברה והתרבות. למרות היותו לרוב מוצר בידורי אשר מוקרן להמונים, אומנות הקולנוע נחשבת לאחת מבין שבע האמנויות.

אטימולוגיה

המילה קולנוע היא הלחם של: המילה "קול" והסיומת "נוע" (מלשון תנועה). את תוצרי העשייה הקולנועית של טרום המצאת הפסקול נהוג לכנות ראינוע. יש המכנים אותה האומנות השביעית. המילה בעברית משמשת גם לתיאור האמנות או המדיום וגם כקיצור של המונח "בית קולנוע", כך שיש לה מספר תפקידי משמעות – דוגמאות:

• "הלכתי ל[בית]־קולנוע".
• "אני לומד [הפקה או צילום] קולנוע".
• "לקולנוע [ככלי תקשורת] יש השפעה רבה על בשל ייצוגי הזר בחברה".
• "אני אוהב לראות קולנוע ישראלי" – "אני אוהב סרטי קולנוע שהופקו בישראל" או "את הסגנון הייחודי של הקולנוע בישראל".
• צירופים כמו: מצלמת קולנוע, כוכב קולנוע, בית קולנוע, אולפן קולנוע, סוגה קולנועית, קולנוע ביתי, "קולנוע מוגרבי", סרט קולנוע, המבע הקולנועי, אמנות הקולנוע, קולנוען.

בשפה האנגלית (ובשפות נוספות^{[דרוש מקור]}) נעזרים בשורשים נוספים לתיאור נושאים בתחום – דוגמאות:

• "Film" (סרט); "Film genre" (סוגה קולנועית); "Film technology" (טכנולוגיות של הפקת קולנוע); "Film theory" (תיאוריה קולנועית); "American film" (סרט אמריקאי); "Filmmaking" (עשיית סרט).
• "Movie" (סרט קולנוע); "Movie studio" (אולפן קולנוע); "Movie star" (כוכב קולנוע); "Movie theater" (בית קולנוע).
• "Cinema" (בית קולנוע); "Cinema of the United States" (קולנוע אמריקאי); "Cinematographer" (צלם קולנוע); "Cinematography" (צילום קולנוע).
• "Motion Picture" (סרט).
• "Video camera" (מצלמת קולנוע).

הגדרה ומהות

ערך מורחב – פילוסופיה של הקולנוע

הייחודיות של הקולנוע כמדיום עצמאי נובעת משתי תכונות הנמצאות בבסיסו: צילום ותנועה. קולנוע נוצר כאשר מריצים תמונות רבות זו אחר זו, העין האנושית איננה מסוגלת להבחין בין תמונה לתמונה וכך נוצרת אשליה של תנועה. העיקרון עליו מבוסס הרעיון – נקרא "עקרון התמדת המראה", על אף שבין תמונה לתמונה יש חושך, המוח האנושי משלים את התמונות אחת לשנייה ורואה אותן כתמונה אחת נעה.

הזמן הוא מרכיב משמעותי באפיון הייחודיות של הקולנוע. המצאת מצלמת הקולנוע אפשרה לראשונה בתולדות האנושות "להנציח את הזמן". בשונה מצילומי סטילס, שכבר היו נפוצים לפני הקולנוע, ואפשרו הנצחה של רגע מסוים בודד – מצליח הקולנוע ללכוד את התנועה, פעולה שמתרחשת על פני זמן.

היסטוריה של הקולנוע

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הפסקאות להלן לא מהוות סיכום טוב של הערך המורחב (היסטוריה של הקולנוע) ולא מציגות תמונה כללית של התפתחות הקולנוע.

ערך מורחב – היסטוריה של הקולנוע

שלהי המאה ה־19 וראשית המאה ה־20: המצאת המקרן וצעדים ראשונים

האחים לומייר

תמונה מתוך סרטו של גריפית "אי-סובלנות"

ג'ודי גארלנד בסצנה מתוך הסרט "הקוסם מארץ עוץ" (משנת 1939)

קרי גראנט בסרטו של אלפרד היצ'קוק "מזימות בינלאומיות"

המצאת המקרן וראשית הקולנוע

הגרסאות הראשונות של מקרני הקולנוע, היו מבוססות על מכשיר שכונה פנס קסם - מכשיר אופטי המשמש להקרנת תמונות על מסך, הזואיטרופ לדוגמה היה מכשיר עם תמונות, כאשר סובבו אותו - היה ניתן להביט דרך עינית ולראות תנועה. בשנת 1879, ממציא בשם אדוארד מויברידג' צילם בעזרת מערך של מצלמות את תנועת הרגליים של סוס דוהר ויצר מהן "סרטון" על ידי זואופרקסיסקופ - שניתן לראות בו את מקרן הסרטים הראשון.

הטכנולוגיה שקדמה לקולנוע המודרני והציגה יצירות מצולמות של קטעי תנועה, אך ללא צליל - נקראה ראינוע. הקרנת הראינוע הראשונה הייתה בשנת 1895 כאשר האחים לומייר הקרינו בפני קהל מספר סרטים קצרים בני דקה, בהם סרט שתיאר כניסה של רכבת לתחנה (רכבת נכנסת לתחנה), עובדים במפעל היוצאים להפסקת צהריים ועוד. היום ידוע שככל הנראה באוסטריה התבצעה הקרנה של סרטים מספר חודשים קודם לכן אבל התואר אבות הקולנוע נשמר לאחים לומייר. השנים הראשונות של הקולנוע כללו בעיקר סרטים קצרים ללא תנועות מצלמה וללא עריכה. צלמים נשלחו למקומות רבים ורחוקים (בהם ארץ ישראל) על מנת לתעד אותם ולהביאם חזרה להקרנות.

עם הזמן החלו הצלמים והקולנוענים לפתח ולשכלל את הדרך שבה יצרו קולנוע. ז'ורז' מלייס נחשב לקולנוען הראשון שהשתמש בכלי הקולנוע כדי לספר סיפור, הסרטים שלו כללו לראשונה חיבור של שוטים שונים ואפקטים מיוחדים (כמו בסרטו המפורסם מסע אל הירח). יוצר נוסף וחשוב בהתפתחות הקולנוע הוא אדווין פורטר, שפיתח לראשונה את העריכה הצולבת ותנועות המצלמה.

הקמתה של הוליווד

הקולנוע ההוליוודי החל את דרכו יחד עם הקולנוע עצמו. הוליווד עצמה הוקמה בתחילת שנות העשרים, כשיוצרי הראינוע נדדו מערבה. שם רכשה קבוצה מהם אדמה מבעליה, ששמם היה הוליווד, והחליטו להשאיר את השם. הוליווד הייתה במקום מושלם למגוון של לוקיישנים שונים. החל מהנוף ההררי מצפון, הים במערב, ההרים והמדבר במזרח, ועמקי קליפורניה הפוריים.

הקולנוע זכה לדחיפה גדולה בשל יצירתו של הקולנוען האמריקני ד. וו. גריפית. גריפית התחיל את הקריירה הקולנועית שלו בתור שחקן, אך מהר מאוד התחיל גם לצלם ותוך זמן קצר גם קיבל הזדמנות לביים. בשנת 1915 ביים את סרטו הראשון החשוב "לידתה של אומה". הסרט עסק במלחמת האזרחים בארצות הברית ויצר למעשה את שפת הקולנוע כפי שאנו מכירים אותה היום כמו: עריכה בתוך הסצנה, שימוש בקלוז-אפ וקצב עריכה שונה בהתאם לדרמטיות שבסצנה. סרטו השני, "אי-סובלנות" כלל סצנות המונים ותפאורות בגובה עשרות מטרים, מצלמות שהועלו עם מעליות והמצאות רבות שהפכו את הסרט, שאורכו 163 דקות, לתצוגת איכות קולנועית כבר ב-1916.

קולנוען נוסף וידוע שהביא את הראינוע לפסגות חדשות היה צ'ארלי צ'פלין, אשר נחשב לאחת מהדמויות החשובות, והמשפיעות ביותר בהיסטוריה של תעשיית הקולנוע. סרטיו של צ'פלין הביאו לעולם קולנוע חדש שלא נראה כמוהו, כוריאוגרפיה ייחודית ושימוש מבריק באביזרים ותפאורה.

הקולנוע בברית המועצות

בברית המועצות של אותם ימים נערך ניסוי מפורסם על ידי קולישוב עם השחקן הרוסי איוואן מוז'וחין. ניסוי זו הביא את קולישוב לקבוע שהמהות של שוט לא נקבעת על ידי השוט עצמו אלא ממיקומו היחסי, כלומר השוטים שבאים לפניו ואחריו. סרגיי אייזנשטיין, אחד מתלמידיו, מצמצם את הרעיון עוד יותר וקובע שהמהות של שוט נקבעת בעצם בקאט. רעיון זה מביא לפיתוח תאוריית המונטאז' הקולנועי. אייזנשטיין הופך להיות יוצר קולנוע מוערך בזכות אותה תאוריה קולנועית.

בברית המועצות היה ניסיון לדבר על האמנות בכלל והקולנוע בפרט על דבר שלא המוזה היא זו שאחראית לו אלא מספר חוקים שניתן ללמוד אותם וזאת כחלק מתפיסת העולם הקומוניסטית. בהשראת התפיסה הזו אייזנשטיין כתב למעלה מ-40 ספרים שבהם הוא מסביר כיצד ניתן ליצור קולנוע.

הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני

הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני נוצר בגרמניה בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, וייחודו היה בין היתר בשל תפיסת עולמו, דרכי הצילום שלו, שימוש רב בצללים, תפאורה מוגזמת ובסגנון המשחק. על אף שתקופת הפריחה של הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני הייתה קצרה ביותר (ראשון הסרטים, "הקבינט של ד"ר קליגרי" נוצר ב-1919, ו"מטרופוליס" נוצר ב-1926 ונחשב לאחד מאחרוני הסרטים בסוגה זו), הרי שהשפעת הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני על הקולנוע העולמי הייתה גדולה. הדים לקולנוע זה נמצאו בסרטי אימה הוליוודיים משנות ה-30 ואילך, ולאחר מכן בסרטים בסגנון "הסרט האפל".

1920–1950: שילוב הפסקול ונסיקת התעשייה ההוליוודית

כניסת הפסקול

ניסיונות להוספה של פסקול לסרטי הראינוע החלו כבר בשלב מוקדם, אולם רק ב-1927 הופץ הסרט הראשון בליווי פסקול, "זמר הג'אז". אף שהוא נחשב לסרט המדבר הראשון, רק חלקים ממנו כוללים דיבור ובשאר הסרט, בדומה לראינוע, הדיבור היה על ידי כתוביות שהופיעו לאחר שהדמות "דיברה".

המעבר לקולנוע המדבר לא היה קל, חלק מגיבורי הסרט האילם לא הצליחו לצלוח אותו וכוכבים רבים שקולם במציאות לא התאים לדימויים הקולנועי חדלו לשחק. בעיה נוספת שהגיעה עם הקולנוע המדבר הייתה שהמצלמות יצרו רעש גדול, לכן היה צורך לאטום את המצלמה בחדר מיוחד, מה שהחזיר את הקולנוע שנים אחורה לימי הצילום הסטטי. במאים רבים עדיין העדיפו לביים סרטים אילמים ולא להשתמש בטכנולוגיה החדשה, אך התלהבות ההמון מהסרט המדבר בהוליווד זירזה את האולפנים הזדרזו להמיר את הכוכבים האילמים שלהם אל תוך המהפכה המדברת.

תור הזהב של הוליווד

בשנות השלושים ובשנות הארבעים, במהלך התקופה אשר זכתה לכינוי "עידן הזהב של הוליווד", הפיקו אולפני הסרטים בהוליווד בעיקר סרטי מערבונים, סרטי סלפסטיק, סרטי "פילם נואר", סרטים מוזיקליים (מחזמר), סרטי אנימציה מצוירים וסרטים ביוגרפיים. באותה העת אלפי אנשים הועסקו על ידי אולפני הסרטים - שחקנים, מפיקים, במאים, כותבים, פעלולנים, אנשי מלאכה וטכנאים. בבעלותם של אולפני הסרטים היו מאות בתי קולנוע בערים שונות ברחבי ארצות הברית בהם הוצגו הסרטים שלהם. נקודת השיא של תעשיית הסרטים האמריקאית הייתה במהלך אמצע שנות הארבעים כאשר אולפני הקולנוע הפיקו באותה העת כ-400 סרטים בשנה אשר הוצגו בפני קהל של 90 מיליון צופים אמריקאים מדי שבוע.

במקביל להתפתחות הקולנוע ההוליוודי, החלו אנשי דת ותרבות לחשוש מחשיפה של הציבור לתכנים מיניים ואלימים. לפתרון הבעיה נוסחה מערכת הנחיות בשם קוד הייז בה הוחלט אלו מעשים אינם ראויים להופיע על המסך, האולפנים קיבלו על עצמם את הוראות הקוד מה שהשפיע רבות על עיצוב הקולנוע ההוליוודי בשנות ה-30 וה-40.

בשנת 1941 מוציא לאקרנים הבמאי אורסון ולס את הסרט האזרח קיין - סרט מופתי שנחשב לאחד החשובים בהיסטוריה של הקולנוע. חידושיו כללו שפה קולנועית עשירה, שבירה של מסגרת הזמנים המוכרת ובנייה של דמויות מורכבות ובעלות מספר צדדים.

1930–1970: השפעות מקבילות מאירופה ומלחמת העולם השנייה

סוגות בולטות מאירופה

במקביל להתפתחות והתבססות הקולנוע ההוליוודי, גם באירופה מתקיימת ומתפתחת תעשיית סרטים עצמאית. עם הזמן החלו מגמות וזרמים בקולנוע האירופי להשפיע על העיצוב והתוכן בקולנוע ההוליוודי והעולמי.

הריאליזם הפואטי היה תנועה אמנותית שהתפתחה בצרפת החל משנות ה-30 עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. הריאליזם הפואטי לא היה אחיד כמו זרמים קולנועיים אחרים באותה תקופה, והיווה יותר מגמת יצירה מאשר אסכולה מגובשת. הריאליזם הפואטי התאפיין בעיסוק בדמויות משולי החברה שמקבלות את ההזדמנות שלהן לממש את אהבת חייהן אולם מחמיצות אותה בסופו של דבר, מוצפות באווירה פטליסטית, נוסטלגית ומרירה. סוג זה של ריאליזם נקרא "ריאליזם פואטי" נוכח הרמה הגבוהה של האסתטיקה בצילום, תוך הקפדה יוצאת דופן על דימויים וויזואליים ריאליסטיים, שלעיתים משכה את תשומת הלב לצדדים התיאוריים של הסרט ולא לעלילה עצמה.

הנאו-ריאליזם האיטלקי היה זרם משפיע בקולנוע שנוצר באיטליה בשלהי מלחמת העולם השנייה ודעך בתחילת שנות ה-50. כראי למצב הקשה ששרר באיטליה שאחרי המלחמה, הנאו-ריאליזם עסק בעיקר בקשיי היום-יום של בן מעמד הפועלים ושאר המעמדות הנמוכים בחברה: ייאוש, עוני ותבוסות לאן שלא יפנה. העיסוק נעשה תוך הדגשת ההתנגשות שבין האדם לסביבתו, בין הסבל הרגשי של הפרט לבין המציאות הפיזית הקשה. הנאו-ריאליזם דגל בריאליזם קיצוני ובחשיפה בוטה של המציאות החברתית הקשה של אותה התקופה. מבחינה סגנונית הוא ניכר בהשקעה מינימלית בסגנון ובתפאורה, שהתבטאה בעיקר בצילום מחוץ לאולפן ובשימוש בשחקנים לא-מקצועיים.

הגל החדש של הקולנוע הצרפתי היה תנועה קולנועית בשנות השישים של המאה ה-20. סרטי הגל החדש הצרפתי נשאו לרוב אופי אקזיסטנציאליסטי ועסקו בנושאים כמו הדגשת תפקידו של היחיד בקבלת האבסורדיות שבקיום האנושי. המסרים עצמם לא הועברו רק בעזרת תוכן הסרטים ועלילתם, אלא גם בעזרת טכניקות בימוי וצילום שונות וחריגות יחסית ששימשו כאמצעי אמנותי להעברת המסר ביצירה. הבמאים צילמו ברחובות, כשהם דוחים את רעיון הצילום באולפן.

הקולנוע ההוליוודי לאחר המלחמה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להשלים: הקולנוע המודרני, הקולנוע בתקופתנו, קולנוע לא מערבי.

שנות ה־70 והלאה: קולנוע מודרני

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להשלים: הקולנוע המודרני, הקולנוע בתקופתנו, קולנוע לא מערבי.

בשנות החמישים והשישים, תקופת מלחמת קוריאה ווייטנאם והחלמת אמריקה מזוועות מלחמת העולם השנייה, פרח ז'אנר סרטי המפלצות. אמנם סוג זה של סרטים החל לפעול כבר בתקופת הסרט האילם, אך מוראות המלחמה הציפו שוב את הפחד מהקומוניזם, ערכיות האומה האמריקנית, הפחד מפצצת האטום והקידמה הטכנולוגית. דבר זה התבטא במיוחד בסרטים אלו, שזכו לשם "סרטי B" עקב נחיתותם הביצועית. אומן בולט בתקופה זו הוא אלפרד היצ'קוק, אמן סרטי המתח והמסתורין. היצ'קוק פיתח את ז'אנר סרטי הדרמה והמתח לאין ערוך, ובחן את ערנות הצופה עם סרטיו, תוך שהוא מתמקד ביצרים האפלים ביותר של המין האנושי. כמו כן, הייתה תחייה קצרה של מחזות הזמר, והקומדיות הרומנטיות, שוב על רקע מלחמת העולם השנייה, הפעם החזית הייתה הרבה יותר אופטימית מבעבר.

בשנות השבעים, לאחר ניטרול שיטת האולפנים שהייתה קיימת עד אז בהוליווד, קמו יוצרים חדשים שהביאו את קולות מלחמת וייטנאם למרקע. במקביל לסרטי המלחמה, צצו גם סרטי אנטי מלחמה, שתיארו את ימי מלחמת וייטנאם דרך עיני אלו שנשארו מאחור. הוליווד הספיקה להגיע לחלל כבר בסוף שנות השבעים בעיקר בזכותם של שני יוצרים מוכשרים. הראשון, סטנלי קובריק, שיצר את "2001: אודיסיאה בחלל" והשני, ג'ורג' לוקאס שאך סיים את לימודיו, בסרט הראשון שהפך לתופעה, "מלחמת הכוכבים". לוקאס שכלל את הטכניקות שהיו מצויות באותה תקופה בהוליווד המסחרית לכדי אמנות, הקים את אולפן האפקטים המיוחדים ILM והחל את עידן שוברי הקופות. במקביל, חברו הטוב סטיבן ספילברג החל במסלול דומה ועבד לפי שיטת שוברי קופות שממשיכה עד היום. כך, יצר ספילברג באמצע שנות השבעים את מלתעות ואת מפגשים מהסוג השלישי. בתחילת שנות השמונים הוא יצר את "אי. טי.".

הוליווד זינקה צעד גדול קדימה לקראת שנות התשעים, הן מבחינת אפקטים ופעלולים שלא היו אפשריים עד אז והן מבחינת תעוזה וחדשנות. במאים כמו קוונטין טרנטינו ודייוויד פינצ'ר הביאו לכדי אמנות את עידן הפופ וה-MTV.

סוגות קולנוע

• דרמה - סרט דרמה (או סרט דרמטי או דרמה קולנועית) הוא סוגה קולנועית (ז'אנר קולנועי) המתמקדת בהתפתחות של דמויות ריאליסטיות המתמודדות עם קונפליקטים ואתגרים שונים
• מתח - מוֹתחן (באנגלית: Thriller) הוא סוגה המיושמת בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה. הוא כולל מספר רב של תת-סוגות. המותחן מאופיין בשימוש בפעולה ובמקצב גבוה, ובדמות הגיבור או הפרוטגוניסט שהוא בעל תושייה וצריך לסכל את מזימותיו של נבל המצוי מצדו הבלתי מוסרי של המתרס, ולרוב גם בעל כוח או ממון רב יותר. בנוסף, יש שימוש באמצעים ספרותיים רבים כמו מתח, גורמי הסחה שונים וקליף האנגרים
• פעולה - סרט פעולה או סרט אקשן הוא סוגה קולנועית המאופיינת במתן דגש על התרחשויות פיזיות, כגון קרבות, מרדפים, פיצוצים ופעלולים. סוגת הפעולה משולבת לעיתים קרובות עם סוגות אחרות, כגון קומדיה, מדע בדיוני או אימה.
• מדע בדיוני - סרט מדע בדיוני הוא סרט בסוגה הקולנועית הנפוצה והפופולרית מדע בדיוני. הדגש בסרטים אלה הוא על עלילה שבה לטכנולוגיה מתקדמת יש תפקיד מרכזי. סרטים אלה הם בדרך כלל עתירי אפקטים מיוחדים על מנת להציג טכנולוגיה עתידנית מתקדמת, עולמות רחוקים, חייזרים ועוד. חלק מסרטי המדע הבדיוני מבוססים על ספרים (למשל: הסרט "חולית" מבוסס על הספר "חולית") וחלקם על תסריט מקורי. בעשורים האחרונים סרטי מדע בדיוני רבים הם גם סרטי פעולה. נושאים האופייניים לסרטים אלו כוללים בין השאר מסעות בחלל, מפגשים עם חייזרים, רובוטים, קיבורגים, אנדרואידים ובינה מלאכותית, מסע בזמן, הנדסה גנטית, סרטי אסונות ואפוקליפסה, סרטי גיבורי-על וסרטי קומיקס.
• פנטזיה - ז'אנר סרטי הפנטזיה הוא ז'אנר קולנועי אשר מאופיין בכך שהוא מכיל אלמנט כלשהו של פנטזיה, קלוש ככל שיהיה. חלק מסרטי הפנטזיה עוסקים באופן מינימלי באלמנט הפנטזיה בסרט, בעוד שסרטים אחרים בז'אנר, אשר לרוב מזוהים יותר עם הז'אנר, עוסקים בין היתר בקוסמות, הרפתקאות יוצאות דופן החורגות מגבולות המציאות, עולמות פנטזיה אקזוטיים פרי הדמיון, אירועים על-טבעיים, וכמו גם דמויות או יצורים מיתיים פרי הדמיון. לעיתים גם סרטים בז'אנרים אחרים - כמו אימה, מדע בדיוני וסרטי גיבורי-על - עשויים להיות מסווגים גם כסרטי פנטזיה.
• קומדיה - קומדיה היא סוגה קולנועית הכוללת סרטים שמטרתם המרכזית להצחיק ולשעשע את צופיהם, ומתאפיינת בדרך כלל באווירה קלילה ובנטייה לסיום העלילה בסגירה חיובית והרמונית
• אימה - סרט אֵימָה (לפעמים נקרא זְוַעֲתוֹן) הוא סוגה קולנועית שתוכנו מכוון לעורר בצופים בו פחד, אימה, בעתה, חלחלה, חרדה, זעזוע או דחייה. סרטי האימה מבוססים במקרים רבים על עלילה הכוללת מפגש של בני אדם בכוחות אנושיים, על-אנושיים או על-טבעיים שכוונתם מרושעת או זדונית. סרטים מסוג זה נחשבו מסורתית לסוגה נחותה ופחותת ערך בקולנוע, וקושרו לעיתים קרובות לעשייה קולנועית דלת תקציב והשראה, המתבססת על סיפורי עלילה נדושים, החוזרים על עצמם בשינויים קלים, וניסיונות הפחדה פשטניים באמצעות הצגת מחזות זוועה ומפלצות. עם זאת, במאי קולנוע בולטים רבים יצרו סרטים בז'אנר זה, ואחרים עשו שימוש באלמנטים המקושרים לסרטי אימה בסרטיהם, מה שהקנה לז'אנר מידה רבה יותר של לגיטימיות.
• מיוזיקל - סרט מוזיקלי ("מיוזיקל"), הוא ז'אנר של סרטים שבהם משולבים שירים וריקודים שאותם מבצעים השחקנים. בדרך כלל השירים משמשים לקידום העלילה, לאפיון או לפיתוח הדמויות בסרט או לחשיפת עולם התת-מודע של הדמויות.
• דוקומנטרי - סרט תיעודי או סרט דוקומנטרי הוא סרט קולנוע שמטרתו לתעד את המציאות – בניגוד לסרט עלילתי שמטרתו להציג תסריט בדוי (אם כי לעיתים הוא מבוסס על סיפור אמיתי) סרטים אלו עשויים להיות מיוצרים למטרות בידור, או למטרות שונות דוגמת מטרות חינוכיות.
• אנימציה (ראו למטה בהרחבה) - "סרטים מצוירים" הוא ז'אנר קולנועי שמצולם רובו ככולו בציורים או בתוכנות אפקטים מיוחדים. סוגה זו משמשת בעיקר או כדי להקליל מסר - נניח אם התוכן של המסר הוא מפחיד מדי או גס מדי; - או כשמדובר בסרט לילדים שאז מעדיפים להראות הכל בציור צבעוני ופשוט ללא הרבה פרטים.

אנימציה בקולנוע

ערך מורחב – הנפשה

אנימציה קלאסית

תחילתה של האנימציה בקולנוע בסרטונים קצרים, לדוגמה הסרטונים של "מיקי מאוס". בשנת 1934 החל וולט דיסני לעבוד על סרט אנימציה מצויר באורך מלא - "שלגיה ושבעת הגמדים". בשנת 1937 יצא הסרט לאקרנים והפך להצלחה כבירה. בעקבות הצלחה זו נוצרו באולפני וולט דיסני סרטי אנימציה רבים בשנות הארבעים והחמישים כשבחלקם משתתפים גם שחקנים. בשנות השישים והשבעים חלה ירידה בכמות הסרטים המצוירים שהופקו על ידי החברה. ב-1984 תחת מייקל אייזנר כמנכ"ל החברה, התחולל "הרנסאנס של דיסני": החברה החלה לייצר להיטים שזכו להצלחה רבה. בין הידועים שבהם, "בת הים הקטנה", "אלאדין", "היפה והחיה", הסרט המצויר היחיד שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, ו"מלך האריות", שהיה במשך שנים לסרט האנימציה הריווחי בכל הזמנים. בשנת 1998 הוציאה חברת דרימוורקס את סרטה המצויר הראשון "נסיך מצרים", אך לאחר שלושה סרטים הפסיקה חטיבת האנימציה הקלאסית של החברה את פעילותה. בתחילת המאה ה-21 חלה ירידה בהכנסות הסרטים המצוירים של דיסני והחברה הודיעה שהיא מפסיקה את ייצור הסרטים המצוירים ועוברת לייצור סרטים רק בטכנולוגיה של אנימציה ממוחשבת. יישום החלטה זו הגיע אל קיצו עם יציאת הסרט "הנסיכה והצפרדע".

אנימציה ממוחשבת

הופעתה הראשונה של האנימציה התלת-ממדית נראתה בסרט ההמשך "עולם העתיד" משנת 1976, בו הוצגו יד ופנים תלת-ממדיות אנושיות. סרטים נוספים שהשתמשו בטכנולוגיה היו מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה משנת 1977, טרון משנת 1982 ו"לוחם הכוכבים האחרון" משנת 1984. הדמות התלת-ממדית הראשונה נוצרה על ידי אולפני פיקסאר בשנת 1985 בסרטו של בארי לוינסון "שרלוק הולמס הצעיר". בשנת 1986 הוקמה חברת פיקסאר הנחשבת לחלוצת האנימציה הדיגיטלית.

הגרפיקה התלת-ממדית לא צדה את עינה של הוליווד אלא רק בשנת 1989, כאשר יצא לאקרנים סרטו של ג'יימס קמרון "מצולות" וזכה בפרס אוסקר בקטגוריית האפקטים המיוחדים. ה-CGI הוסיף והדהים כאשר בשנת 1991 יצא הסרט "שליחות קטלנית 2" ובו נראתה טכנולוגיית המורפינג של המחסל T-1000. גם סרט זה זכה באוסקר בקטגוריית האפקטים. גרפיקת CGI דו-ממדית צברה תאוצה גם בסרטי אנימציה קלאסית, מה שהעצים את תחושת האיורים שצוירו באופן ידני, כדוגמת סצנת אולם הריקודים בסרט "היפה והחיה".

פריצת הדרך הושגה בשנת 1993, כאשר דמויות CGI של דינוזאורים שולבו בסצינות עם בני אדם בסרט "פארק היורה". הדבר סימן את מעברה של הוליווד מטכנולוגיית סטופ מושן לטכניקות דיגיטליות. בשנה שאחרי, אפקטים מיוחדים שימשו לצורך הסרט "פורסט גאמפ", בהם הסרה דיגיטלית של רגליו של השחקן גארי סיניז, פיצוץ נפלם, כדור פינג פונג מהיר במיוחד והכנסתו הדיגיטלית של השחקן טום הנקס לתוך מספר אירועים היסטוריים. באותה שנה, סדרת הטלוויזיה המדע בדיונית "בבילון 5" הייתה הראשונה שהשתמשה במודלים ובאפקטים ממוחשבים בניגוד לשימוש במיניאטורות ובדגמים כפי שהיה נפוץ עד אז. שנת 1995 הביאה ליציאת הסרט "צעצוע של סיפור" וגם להקמתם של מספר אולפני אנימציה בנוסף ל-ILM ופיקסאר, כאשר המפורסמת שבהם היא Weta Digital, שעמדה בראש יצירת האפקטים של סרטים מובילים כדוגמת "סדרת סרטי שר הטבעות", "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים" והמשכו "סיפורי נרניה: הנסיך כספיאן" ו"קינג קונג" המחודש.

בעשור שבין 1995 ל-2005, התקציב שניתן ליצירת האפקטים הממוחשבים גדל מ-5 מיליון דולר ל-40 מיליון דולר ויותר ממחצית הסרטים השתמשו באפקטים מיוחדים. בתחילת שנות ה-2000, ה-CGI הפך למוביל שבתחום האפקטים המיושמים בקולנוע. הטכנולוגיה התקדמה לכדי הוספת ניצבים ואנשי פעלולים וירטואליים (כדוגמת גולום בסדרת סרטי שר הטבעות וסופרמן בסרט סופרמן חוזר) וכן הוספה מסיבית של דמויות חיות בסצינות הומות אדם (דוגמת שדות הקרב בסרטי שר הטבעות). בשנת 2001 יצא לאקרנים הסרט התלת-ממדי פיינל פנטזי שהגדיר מחדש את השימוש ב-CGI, היות שניסה לדמות מראה פוטו-ריאליסטי לדמויות אנוש. בדומה, הדבר נעשה גם בסרטון הקצר "טיסתה האחרונה של האוסיריס" של מקבץ סרטי האנימציה "The Animatrix", וכן בסרט האנימציה התלת-ממדי "ביאוולף" משנת 2007.

קולנוע באפריקה, אסיה ודרום אמריקה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להשלים: הקולנוע המודרני, הקולנוע בתקופתנו, קולנוע לא מערבי.

קולנוע בתיאוריה ובמחקר

ערכים מורחבים – תאוריה קולנועית, פילוסופיה של הקולנוע

קיימות תיאוריות וגישות רבות אודות הקולנוע. התאוריה הקולנועית עסקה בתחילתה בעיקר בשאלות אודות מהות הקולנוע, בתנאים ההכרחיים להיות הקולנוע "קולנועי" ובייחודיות מדיום הקולנוע בייחס לאומנויות האחרות ולדרכי תקשורות שונות. בהמשך, התאוריה הקולנועית התרחבה, והיא מהווה מסגרות רעיונית להבנת הקשר שבין הקולנוע לבין המציאות, המנגנונים השונים המעורבים בתהליך הצפייה בסרט, הצופה היחיד וההחברה על גווניה.

הפקת קולנוע

שלט הוליווד

דרייב אין

צלמים במהלך צילום סרט קולנוע

תמונה מתוך הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים"

תמונה מתוך הסרט "מרי פופינס" שבו השתתפו שחקנים חיים לצד דמויות מצוירות

אסלן מתוך הסרט "סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים", שנוצר כולו בידי מחשב

תעשיית הקולנוע

הפקת סרטים היא יקרה מאוד לכן ההשקעות הגדולות מתבצעות לרוב על ידי אנשים בעלי ניסיון. הסרטים מדורגים לרמות שונות, כשרמות גבוהות יותר פירושן השקעה גדולה יותר ויקרה יותר. חברות הסרטים מתכננות את הוצאת הסרטים לאקרנים מראש, כך שהסרטים ברמות הגבוהות ביותר ייצאו לאקרנים בזמני החופשים והחגים, והסרטים הפחות טובים ייצאו לאקרנים בזמנים פחות פופולריים. אף שלפעמים היה מתגלה לאחר יציאת הסרטים שהרמה הגבוהה נכשלה ודווקא הרמה הנמוכה הייתה הצלחה.

עוד כשהייתה בתחילת דרכה, עיקר תעשיית הסרטים הייתה בידי האמריקאים. כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 90% מהסרטים הבריטים ושני שלישים מהסרטים בצרפת ואיטליה נוצרו בארצות הברית. כמו כן, בארצות הברית התפתח ה"דרייב אין" (drive in) שבו מקרינים סרט בחנייה והצופים יושבים ברכביהם וצופים. מאז סוף המאה ה-20, החל מספר מתחמי הדרייב-אין לקטון באופן ניכר מול עלייה במכירות מערכות "קולנוע ביתי".

בזמן הראינוע, הבדלי שפה שבין ארץ לאחרת לא היוו מגבלה מכיוון שהסרטים היו אילמים. מדי פעם, כשנוצר צורך, היו מקרינים במקביל לסרט כותרות (במעין שלט נלווה) וכשרצו להקרין סרט בארץ אחרת, החליפו את הכותרות לשפה המדוברת באותה ארץ.

הוליווד ידועה כמרכז הפקות הסרטים העולמי. לאחר שהוקם האולפן הראשון בהוליווד בשנת 1911 וכן גל האולפנים אחריו, עברה הוליווד תנופה ושגשוג כלכלי והפכה למרכז עולמי ליצירת סרטים. עם הזמן נתקלה התעשייה בהוליווד בקשיים כירידת הביקוש בזמן הטלוויזיה, התייקרות הפקת הסרטים וקשיים בינלאומיים ממדינות אחרות שרצו לעודד את תעשיית הסרטים אצלן. לחברות הסרטים הגדולות ישנה שליטה במגוון נושאים חוץ מהפקת הסרטים כמוזיקה, ערוצי טלוויזיה והפצה, מה שמחזק את החברות ואת היכולות שלהן. לחברת וולט דיסני, למשל, יש ערוץ טלוויזיה משלהם. הטלוויזיה פגעה בתעשיית הקולנוע, והקטינה את הביקוש לבתי הקולנוע. עם זאת, למפיקי הסרטים נוסף רווח לאור העובדה שלערוצי הטלוויזיה נדרשים חומרים לשידור בכמויות גדולות. בנוסף, כדי לחסוך בהוצאות התמלוגים, רכשו ערוצי הטלוויזיה סרטים ישנים שכבר אינם בקולנוע.

לאורך השנים, התעשייה התפתחה, צברה ניסיון ושידרגה את היכולות הטכנולוגיות, המקצועיות והאומנתיות.

הורדות סרטים לא-חוקיות דרך האינטרנט, החל משנות ה-90 של המאה ה-20, פגעו במפיצי הסרטים. הורדות אלו הפכו נפוצות יותר ויותר, תוך כדי שהן גוזלות קהל יקר מבתי הקולנוע, ובכך, בעקיפין, מהאולפנים. אחת הדרכים שבהן האולפנים מנסים להאבק בהורדות הלא-חוקיות הם שירותי סטרימינג, רכישת סרטים דרך האינטרנט באופן חוקי, על ידי שירותים כמו נטפליקס.

קולנוע ישראלי

ערכים מורחבים – קולנוע ישראלי והיסטוריה של הקולנוע הישראלי

מתחילת שנות ה-50 ועד היום, התפתחה בישראל תעשיית קולנוע עירנית, איכותית ומשגשגת. תעשיית הקולנוע ייצרה במהלך שנותיה מאות סרטים במגוון סגנונות ובמגוון ז'אנרים בהם סרטי דרמה, קומדיות, סרטים תיעודיים וסרטים קצרים. רבים מהם זכו להערכה בישראל ומחוצה לה. התעשייה עצמה ידעה עליות וירידות, אך במשך שנים רבות, ידע הקולנוע הישראלי למשוך מאות אלפי צופים לבתי הקולנוע ולייצג את ישראל בכבוד בתחרויות ובפסטיבלים ברחבי העולם. תעשיית הקולנוע בישראל ידועה בעיסוק שלה בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בנושאים חברתיים וסוציו-אקונומיים, ובחברה הישראלית.

היסטוריה

תעשיית הקולנוע בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי ולאחר מכן, במשך שנות המדינה הראשונות, לא הייתה קיימת למעשה. סרטים צולמו בארץ ישראל החל מימי ראשית הראינוע עוד במאה ה-19, אך לא הוקם בסיס של ממש לתעשיית סרטים, הן בימי היישוב, והן לאחר מכן בימי ראשית המדינה. הסרטים שנוצרו היו נדירים, ולרוב באיכות שלא תאמה את הסרטים שיובאו מחוץ לארץ. התעשייה התמקדה במיוחד בייצור סרטי תעמולה ויומני חדשות. שנות ה-50 הביאו להתפתחות מסוימת כשהוקמו אולפני קולנוע ישראלים כ"סרטי גבע" ו"אולפני ההסרטה בישראל" בהרצליה, ומספר סרטים עלילתיים נוצרו ואף בשנת 1954 התקבל חוק לעידוד הסרט הישראלי.

בשנות ה-60 הקולנוע הישראלי קיבל תנופה עם ההחלטה על מתן החזר מס על רכישת כרטיסים, שאיפשרה הפקת סרטים ישראליים על ידי חברות מסחריות, תוך ציפייה סבירה להחזרת ההשקעה וקבלת רווחים. הסרט הישראלי בשנות השישים טרם השתחרר מן המוגבלות והתבניות של "הריאליזם הציוני", ואף סרטים שעסקו בקונפליקטים העדתיים והתרבותיים לא מיצו את הקונפליקט עד תום, ונותרו שבויים בקווי עלילה והצגת דמויות שראשיתם בשנות החמישים. בשנים אלו הוקמה תנועת "הרגישות החדשה" שמטרתה הייתה ליצור בארץ קולנוע מודרניסטי בעל ערכים אמנותיים ואסתטיים ובעלי נושאים ומאפיינים צורניים ותוכניים הלקוחים מן הקולנוע האיכותי האירופי, ובמיוחד מסרטי "הגל החדש בקולנוע הצרפתי".

בשנות ה-70 הרבו ליצור בארץ סרטים בסוגה שנקראה "סרטי בורקס". סרטים אלו הצליחו בקופות אך לא זכו לביקורות אוהדות. סרטים אלו לרוב היו קומדיות עממיות או מלודרמות רגשניות. הנושא המרכזי ברוב סרטי הבורקס היה התנגשות בין מעמדות ועדות שונות, בעיקר על רקע רומנטי. הסרטים באותה התקופה החלו לבטא את השינויים שעברה החברה הישראלית לאחר מלחמת יום כיפור, בירידת קרנן של המיתוסים הציוניים, ובמעבר מחברה שיתופית וחלוצית לעבר התרכזות במימד האישי. הדמויות שהוצגו בסרטים אלה היו מנוגדות באופיין לדמותו של ה"צבר" האידיאליסט כפי שהוצג בסרטי שנות החמישים והשישים. כך, צעירים "צברים" תוארו בסרטי הפולחן כמרוכזים אך ורק בעולמם האישי, ואפילו חיילי צה"ל ומפקדיו תוארו כדמויות נלעגות בסרט הפולחן "גבעת חלפון אינה עונה". מלבד סרטי הבורקס, הייתה בשנים אלו גם יצירה קולנועית ייחודית ואיכותית, בהם של יוצרי זרם "הרגישות החדשה" שיצרו קולנוע אמנותי חברתי.

שנות ה-80 הביאו להתרחקות של הקהל הישראלי מבתי הקולנוע. כמו כן, התקציב הממשלתי לתעשיית הקולנוע היה דל ביותר, דבר שהקשה על יצירת סרטים חדשים ואיכותיים.

בשנות ה-90 חל שיפור מסוים בנהירת הקהל לקולנוע, בעיקר למספר הצלחות קולנועיות בולטות, כששאר הסרטים סובלים מכישלון בקופות. סרטים אלו התרחקו מפוליטיקה ומז'אנר סרטי הבורקס והתמקדו בעיקר בהווי החיים האישי של החברה הישראלית. כמו כן החלו לבלוט סרטים העוסקים באנטי-גיבורים הנמצאים בשולי החברה.

בעשור הראשון של המאה ה-21 החל עידן של פריחה לקולנוע הישראלי, הן בתחום הדוקומנטרי והן בתחום העלילתי. הקהל נוהר לסרטים רבים, הביקורות לרוב משבחות ומספר סרטים ישראליים אף זכו לכבוד ולפרסים ברחבי העולם. הצלחה זו מיוחסת להשתפרות ניכרת באיכות הסרטים, להתרחקות הולכות וגוברת מיצירה פוליטית, ובעיקר לכספים שהחלו לזרום לתעשיית הקולנוע מהממשלה ומחברות הטלוויזיה. ערוצי הטלוויזיה המסחריים חויבו בחוק לממן הפקת סרטי קולנוע תמורת זכויות שידור עתידיות. גם חלק מכספי התמלוגים שחברות הטלוויזיה מפרישות לממשלה מופנים לתעשיית הקולנוע.

מאפייני הקולנוע הישראלי

הסרטים הישראליים מרבים לעסוק בקונפליקטים היום-יומיים הרבים הקיימים בחברה הישראלית כיחסי דתיים-חילונים, יהודים-ערבים, אשכנזים-מזרחים. עוד נושא שמעסיק את הקולנוע הישראלי הוא הצבא, שמהווה מרכיב חשוב בחיי הישראלי וסרטי צבא קיימים עוד מימי קום המדינה. עוד סוגות נפוצות בישראל אך שאינן ייחודיות לה הן: מוקומנטריה, תעודרמה וסרטי מצלמה נסתרת. הסרטים הישראלים לא עוסקים לרוב במדע בדיוני, פעולה ואגדות, בשל תקציב גבוה שדרוש לסרטים מסוג זה ואי תמיכה מצד הממסד הקולנועי הישן.

עם השנים פותחו בישראל שתי סוגות ייחודיות - "סרטי הבורקס" וסרטי "הרגישות החדשה". שתי הסוגות היו נפוצות בשנות השישים והשבעים. סרטי בורקס היו בנויים ממקטעים מתחלפים של מלודרמה וקומדיה על סטראוטיפים, כאשר נושא היחסים בין אנשים מחלקים שונים של האוכלוסייה הוא מרכז הסרט. רובם עסקו בהתנגשויות בין תרבויות ועדות בישראל ובמיוחד בין אשכנזים וספרדים. סרטי הרגישות החדשה זוהו עם תנועת הרגישות החדשה אשר ביקשה ליצור בארץ קולנוע מודרניסטי בעל ערכים אומנותיים ואסתטיים, בנוסח סרטי הגל החדש בקולנוע הצרפתי; עם זאת, התנועה מוגדרת יותר כתנועת נגד לז'אנר "הריאליזם הציוני" ששלט עד אותה תקופה ואל מול סרטי הבורקס שנתפסו כעממיים ולא איכותיים.

בעשור השני של המאה ה-21 נוצרו בארץ מספר סרטים חדשים, שהחלו לפרוץ דרך לז'אנרים חדשים כמו קומדיה רומנטית, מדע בדיוני, אקשן ואימה שלא היו נפוצים עד אז בקולנוע הישראלי. סרטים כמו "לצוד פילים", "כלבת" ו"מי מפחד מהזאב הרע", שלא עוסקים בנושאים פוליטיים, וחלקם גם בז'אנרים פחות מרכזיים, זכו להצלחה בקופות ולאהדת הקהל.

לקריאה נוספת

• יהודה הראל, הקולנוע: מראשיתו ועד היום, תל אביב: יבנה, 1956
• ג'רלד מסט וברוס פ' קאווין, קיצור תולדות הקולנוע, האוניברסיטה הפתוחה
• קובי ניב, תסריטאות - כולל ניתוח של הסרט "חתונה מאוחרת"
• צחי כהן, לְמה דומה קולנוע? קריאות תרבותיות בקולנוע בן־זמננו, הוצאת כרמל, 2021
• גחליליות, כתב עת לקולנוע וטלוויזיה, עורכות: ענת זנגר ויעל מזור, רסלינג

קישורים חיצוניים

• קולנוע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אתר IMDb, מסד נתונים מקיף בנושא קולנוע וטלוויזיה
• rottentomatoes - אתר המרכז ביקורות סרטים
• אתר seret.co.il - פורטל ישראלי בנושא קולנוע
• אורי קליין, חמישים הסרטים שכל חובב קולנוע חייב לראות, באתר TheMarker‏, 16 באפריל 2017