לדלג לתוכן

ביאור:בבלי בבא מציעא דף ע

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

ונהגו בני כופרא [1] אגרא בשעת משיכה [2], פגרא בשעת שבירה [3].

אטו במנהגא תליא מילתא [4]?

משום דמתניתא תניא [5] - [6] מנהגא.

אמר רב ענן אמר שמואל: מעות של יתומים - מותר להלוותן ברבית.

אמר ליה רב נחמן: משום דיתמי נינהו - ספינא להו איסורא!? יתמי דאכלי דלאו דידהו - ליזלו בתר שבקייהו [7]!

אמר ליה: אימא לי איזו: גופא דעובדא [8] היכי הוה [9]?

אמר ליה: ההוא דודא [10] דבני מר עוקבא [11], דהוה בי מר שמואל, תקיל ויהיב ליה, תקיל ושקיל ליה [12] שקיל אגרא ושקיל פחתא [13]; אי אגרא - לא פחתא [14], ואי פחתא - לא אגרא [ולכן הבין רב ענן שיש היתר להלוות מעות יתומים]!

אמר ליה: כי הא - אפילו בדקנני [15] נמי שרי למיעבד: דהא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשא [16] דכמה דמקלי נחשא בציר דמיה [17].

אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רבה בר יוסף בר חמא אמר רב ששת: מעות של יתומים - מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד [18].

תנו רבנן: קרוב לשכר ורחוק להפסד – רשע; קרוב להפסד ורחוק לשכר – חסיד; קרוב לזה ולזה, רחוק מזה ומזה - זו היא מדת כל אדם.

אמר ליה רבה לרב יוסף: הני זוזי דיתמי - היכי עבדינן להו?

אמר ליה: מותבינן להו בי דינא, ויהבינן להו זוזא זוזא [19].

אמר ליה: והא קא כליא קרנא?

אמר ליה: מר - היכי עביד?

אמר ליה: בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא [20] ונקטינן דהבא מיניה [21] ויהבינן להו [את מעות היתומים] ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד; אבל דבר מסוים – לא, דלמא פקדון נינהו, ואתי מריה יהיב סימנין ושקיל ליה.

אמר רב אשי: תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא; אי לא משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא ניכלו זוזי דיתמי?

אלא אמר רב אשי: חזינן גברא דמשפו נכסיה [22] ומהימן, ושמע דינא דאורייתא, ולא מקבל שמתא דרבנן, ויהבינן להו ניהליה בבי דינא [23].


עמוד ב

משנה:

אין מקבלין צאן ברזל מישראל [24], מפני שהוא רבית [25];

אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם, ולוין מהן, ומלוין אותן ברבית;

וכן בגר תושב.

מלוה ישראל מעותיו של עכו"ם מדעת העכו"ם [26], אבל לא מדעת ישראל.

גמרא:

למימרא [27] דברשותא דמקבל קיימא [28]? ורמינהו: 'המקבל צאן ברזל מן הנכרים - ולדות פטורין מן הבכורה [29]' [30]?

אמר אביי: לא קשיא: הא [31] - [32] דמקבל עליה [33] אונסא וזולא, הא [34] - דלא קביל עליה אונסא וזולא.

אמר ליה רבא: אי דקביל עליה מרה [35] אונסא וזולא – 'צאן ברזל' קרית ליה [36]? ועוד [37]: אדתני סיפא [38] 'אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם' - ליפלוג בדידיה [39]: 'במה דברים אמורים? - דלא קביל עליה אונסא וזולא, אבל קביל מרה אונסא וזולא - שפיר דמי'!?

אלא אמר רבא: אידי ואידי דלא קביל עליה מרה [40] אונסא וזולא [41], וגבי בכורות - היינו טעם דולדות פטורין מן הבכורה: כיון דאי [42]לא יהיב זוזי - אתי נכרי תפיס לה לבהמה [43], ואי לא משכח לה לבהמה תפיס להו לולדות [44], והוי ליה 'יד נכרי באמצע', וכל 'יד נכרי באמצע [45]' - פטור מן הבכורה [46].

(משלי כח ח) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו; מאי 'לחונן דלים'? אמר רב: כגון שבור מלכא [47].

אמר רב נחמן: אמר לי הונא: לא נצרכא אלא דאפילו רבית דעובד כוכבים [48].

איתיביה רבא לרב נחמן: (דברים כג כא) לנכרי תשיך [ולאחיך לא תשיך למען יברכך ה' אלקיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה]; מאי 'תשיך'? לאו 'תשוֹך' [49]?

לא, תשיך [50]: לא סגי דלאו הכי [51]?

לאפוקי אחיך, דלא.

'אחיך'? בהדיא כתב ביה: 'ולאחיך לא תשיך'!?

לעבור עליו בעשה ולא תעשה.

איתיביה: 'לוֹין מהן, ומַלוין אותם ברבית; וכן בגר תושב'!

אמר רב חייא בריה דרב הונא: לא נצרכא אלא

הערות

[עריכה]
  1. ^ בעלי ספינה קרי 'בני כופרא' לפי שזופתין אותם בזפת
  2. ^ נותנין אותם מיד
  3. ^ ואף על פי שקיבל שכרה - נותן לו פגרא לכשתשבר
  4. ^ היכי שבקינן להו לקבל שכר, הואיל וסופו לקנותה כולה
  5. ^ דמותר, כדקתני 'שלא עשאה דמים מחיים', אלא לאחר מיתה
  6. ^ נהוג
  7. ^ אחר אביהן לבית הקברות
  8. ^ שראית את מר שמואל נוהג כן שהעדת זאת בשמו
  9. ^ הא ודאי פשיטא דלא שמעתא איתמר הכי בפירוש, אלא מכלל שראית אותו נוהג העדת כן
  10. ^ קלחת שקורין קלדיר"א
  11. ^ יתומים היו
  12. ^ היה משכירה לאחרים ושקלה כשהוא מוסרה להם, וחוזר ומקבלה במשקל
  13. ^ אם חסר נחושתה - משלמין לו דמי חסרונה, ויהיב ליה דמי אגר
  14. ^ חסרון נחושתה; ואי סלקא דעתא 'אסור להלוותן בריבית' - אי אגרא לא פחתא: למה נותנין שכר, הואיל ומקבלין עליהם השוכרין פחת נחושתה
  15. ^ ביתומים גדולים שנתמלא זקנם ואינן קרויים 'יתומים'
  16. ^ פחת דמי הנחשת שנשאר, כדמפרש ואזיל:
  17. ^ אף על פי שמשלמין את חוסר המשקל - יש פחת בנחשת הנותר בו הנשרף באור, וכל נחשת שרוף - דמיו פחותים
  18. ^ שהיו יתומים נוטלין חלק בשכר ואין נוטלין חלק בהפסד, אבל רבית ממש – לא; אלא מה שישתכרו מעותיהם – יחלוקו; ואף על גב דבדיקנני אסור - לאו רבית ממש הוא, אלא אבק רבית הוא, ומדרבנן, וביתמי לא גזור, שלא יִכלו מעותיהם להאכילם פרוטה אחר פרוטה
  19. ^ לסעודת אכילתם
  20. ^ גרוטאות של זהב; דודאי שלו הן, ואינן פקדון, דלא עבידי אינשי דמפקדי דהבא פריכא בפקדון
  21. ^ וכיון דעשיר הוא, ויש לו לגבות ממנו אם יאבדו מעותיו -
  22. ^ שנכסיו שקֵטִין אצלו, ואין ערעור על קרקעותיו; 'דמשפו' כמו (ישעיהו יג) 'על הר נשפה שאו נס', ומתרגמינן על טורא שליוא
  23. ^ בפני בית דין שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים, ולהתנות עמו קרוב לשכר ורחוק להפסד
  24. ^ כל אחריות הנכסים על המקבל ושׂם אותם עליו במעות, וכל זמן שאין נותן לו מעותיו - חולקין השכר
  25. ^ ואף על גב דמשנה יתירא היא, דהא תנא ליה (לעיל דף סח.) 'אין מושיבין חנווני למחצית שכר' משום דמקבל עליו פלגא בהפסד, וכל שכן הכא דקיבל כל האחריות עליו - נקט ליה משום סיפא 'אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם'
  26. ^ מפרש בגמרא
  27. ^ דסתם צאן ברזל -
  28. ^ ובאחריותו, מדקתני 'שהוא רבית'
  29. ^ לא מיבעיא אמהות דפטורות מן הבכורה: שאם ילדה בכור - אינו קדוש, שהרי הן עצמן של נכרי, והתורה אמרה 'בישראל' - ולא באחרים! אלא אפילו ולדות, שחציים של ישראל: אותן המגיעין לחלק ישראל - פטורין מן הבכורה כשיתעברו וילדו
  30. ^ אלמא ברשותא דנותן קיימי, דאי באחריות דמקבל קיימי - אמאי פטורין
  31. ^ מתניתין דבכורות
  32. ^ כגון
  33. ^ נכרי
  34. ^ ומתניתין דהכא
  35. ^ נכרי
  36. ^ הלא הם פוחתים אצלו
  37. ^ אי איתא דהיכא דקביל עליה אונסא וזולא קרית ליה 'צאן ברזל'
  38. ^ דמתניתין:
  39. ^ בישראל
  40. ^ בעל הבהמות
  41. ^ וברשותא דמקבל קיימי
  42. ^ אתי נכרי, תבע זוזי כמו ששמאן עליו, ו
  43. ^ הראשונה שהיתה שלו
  44. ^ המגיעין לחלקו של ישראל
  45. ^ יש לו כח בולדות
  46. ^ הלכך אף הן פטורין מן הבכורה
  47. ^ מלך פרס היה, ונוטל ממון מישראל וחונן בהם דלים: נכרים, שהם דלים מן המצות
  48. ^ שישראל נוטל מן הנכרי - יורד לטימיון
  49. ^ שמותר אתה ליקח הימנו נשך
  50. ^ דוקא קאמר: אתה תן לו רבית
  51. ^ וכי בא הכתוב לצוות עלינו ליתן רבית לעכו"ם? דאילו להתיר קאמר – פשיטא! מהיכי תיתי ליה למיסרי