קטגוריה:בראשית ח כ
נוסח המקרא
ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח
וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ.
וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהֹוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּה֔וֹר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ׃
וַ/יִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽ/יהוָ֑ה וַ/יִּקַּ֞ח מִ/כֹּ֣ל׀ הַ/בְּהֵמָ֣ה הַ/טְּהֹרָ֗ה וּ/מִ/כֹּל֙ הָ/ע֣וֹף הַ/טָּה֔וֹר וַ/יַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּ/מִּזְבֵּֽחַ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּבְנָא נֹחַ מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ וּנְסֵיב מִכֹּל בְּעִירָא דָּכְיָא וּמִכֹּל עוֹפָא דְּכֵי וְאַסֵּיק עֲלָוָון עַל מַדְבְּחָא׃ |
אונקלוס (דפוס): | וּבְנָא נֹחַ מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ וּנְסֵיב מִכֹּל בְּעִירָא דַּכְיָא וּמִכֹּל עוֹפָא דַּכְיָא וְאַסֵּיק עֲלָוָון בְּמַדְבְּחָא [נ"א: עַל מַדְבְּחָא]׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּבְנָא נחַ מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ הוּא מַדְבְּחָא דְבָנָא אָדָם בְּעִידָן דְאִיטְרַד מִן גִנְתָא דְעֵדֶן וְאַקְרִיב עֲלוֹי קָרְבָּנָא וְעִלוֹי אַקְרִיבוּ קַיִן וְהֶבֶל יַת קָרְבָּנֵיהוֹן וְכַד נַחְתוּ מוֹי דְטוֹבְעָנָא אִיתְצַד וּבַנְיֵיהּ נחַ וְנָסָב מִכָּל בְּעִירָא דַכְיָא וּמִן כָּל עוֹף דְכֵי וְאַסֵיק אַרְבַּע עַל הַהוּא מַדְבְּחָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(כ – כב) למה נתרצה כ"כ ע"י הקרבן. ומ"ש שלא יוסיף לקלל וכו' כי יצר לב האדם רע. הלא בעת גזרת המבול היה זה סבה שיבא המבול כמ"ש וירא ה' כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות לבו רק רע ויאמר אמחה את האדם. ולמה כפל ולא אוסיף להכות כל חי. הלא זה הוא הקללה. ומ"ש עוד כל ימי הארץ זרע וכו', הלא כן היה גם קודם המבול:
(כ) "ויבן נח". כמו שאדה"ר הקריב קרבן להודות לה' חסדו על בריאת העולם כן הקריב נח על קיום העולם ועל הצלתו, ובאשר לא התיר לו עדיין אכילת בשר, התבונן ממה שריבה ה' בטהורים שברשותו שיקח ז' זוגות שזה לקרבן, ויעל עולות במזבח. הפת"ח מורה הידוע, ודרשו חז"ל המזבח שבירושלים שעליו הקריב אדה"ר:
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויבן נח מזבח. התבונן נח: מה טעם ריבה הקב"ה בטהורה יותר מן הטמאה? אלא שהוא רוצה להקריב מהן. מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה... ויעל עולות במזבח, על מזבח הגדול שבירושלים, ששם הקריב אדם הראשון, שנאמר: "ותיטב לה' משור פר". עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות, והכל כשרים להיקרב: בהמה חיה ועוף, זכרים ונקבות, תמימים ובעלי מומין, טהורים אבל לא טמאים, והכל קרבו עולות, ועולה שהקריבו ישראל טעונה הפשט וניתוח. וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן. מנא הני מילי? אמר ר' הונא, דאמר קרא: ויבן נח מזבח לה' וגומר. בהמה ועוף כמשמען. חיה הרי היא בכלל בהמה. זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין, תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות. בעלי מומין, לאפוקי מחוסר אבר דלא, דאמר ר' אלעזר: מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח? דכתיב: "ומכל החי" וכו' כדכתוב לעיל ברמז נ"ד. טהורה אבל לא טמאה, טהורה וטמאה בההיא שעתא מי הוי? אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מאותן שעתידין ליטהר. מנא ידע? אמר רב חסדא: העבירום לפני התיבה, כל שהתיבה קולטתו טהור. ר' אמר: הבאים מאליהן. הכל קרבו עולות, כמאן דאמר לא קרבו שלמים לבני נח. וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן, דתנו רבנן: "דבר אל בני ישראל", בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ואין הגוים מצווין, לפיכך כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה. ואסור לסייען, ואסור לעשות שליחותן, ואורויי להו שרי.
ר' יוסי אומר: המעלה בחוץ אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח. ר' שמעון אומר: אפילו לא העלה אלא על הסלע או על האבן חייב. אמר רב הונא: מאי טעמא דר' יוסי? דכתיב: ויבן נח מזבח לה'. אמר ר' יוחנן: מאי טעמא דר' שמעון? דכתיב: "ויקח מנוח את גדי העזים ויעלהו על הצור לה'". ואידך נמי, הכתיב: ויבן נח מזבח? ההוא גובהה בעלמא. ואידך נמי, הכתיב "ויקח מנוח"? הוראת שעה היתה. ואיתימא היינו טעמא דר' שמעון, כדכתיב: "מזבח פתח אהל מועד", ואין מזבח בבמה:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ח כ.
וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה
וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה
נח עבר חוויה מפחידה: בנית התיבה, מבול ענקי, מוות לכל החיים מחוץ לתיבה, פחד מאנשים שיתקיפו וישברו את התיבה. פחד שהתיבה תתגלגל בשטפון, תטבע במים, תרד על הר ותתקע בצוקים, תשבר ותתגלגל. פחד שלא יהיה מספיק אוכל, שהחיות ישתוללו ויתקיפו אחד את השני. פחד שנותרו אנשים אחרי המבול והם יתקיפו את התיבה. פחד שהוא יגיע למקום זר ולא ידוע. פחד שלא יהיה מה לאכול מהאדמה, הן אלוהים לא אמר לו לקחת זרעים.
והנה הכל עבר בהצלחה! בעזרת השם!
"מִזְבֵּחַ" - כל מבנה שנועד להעלאת קרבנות והבאת מנחות (מילוג)
נח מודה לאלוהים, ובונה מזבח כדי לתת לאלוהים כבוד ותודה.
- כך גם עשה אברם כאשר הוא הגיע לכנען בצלחה (ביאור:בראשית יב ז), חזר ממצרים בהצלחה ואלוהים חזר על הבטחתו (ביאור:בראשית יג יח).
- כך גם עשה יצחק כאשר אלוהים עזר לו בבורחו מגרר (ביאור:בראשית כו כה).
- כך גם עשה יעקב כאשר שב לכנען בצלחה (ביאור:בראשית לג כ), וכאשר הוא שב בהצלחה לבת-אל (ביאור:בראשית לה ז).
וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה
נח לקח מהבהמות והעופות הטהורות כדי להקריב קורבן תודה לאלוהים.
"מִכֹּל" - השלם, מבלי שהושמט ממנו דבר, ספר הפריטים המלא, ללא יוצאים מהכלל (מילוג).
כידוע אלוהים אמר לנח לקחת: "מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ" (ביאור:בראשית ו כ), "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית ז ב).
- עכשו נאמר על נח: "וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה".
- נשאלת השאלה: כמה חיות העלה נח קורבן?
- אפשרות אחת: מכל שבעה זוגות של חיות טהורות מסוג אחד, נח לקח לפחות זכר אחד לקורבן. מכיון שהוא יכול להרביע בזכר אחד מספר נקבות, אין כאן הפסד גדול, ובנוסף זה סיפק בשר לנח ולחיות הטורפות. אם כך עשה נח, אז כיוון שהיו מאות של סוגי חיות טהורות: פרות לכל הסוגים, כבשים לכל הסוגים, עזים, אילות, צביים, אילים, ועוד - אז נח עשה בית מטבחים, משחטה של מאות חיות, במשך חודשים רבים. משחטה שכזאת לא היתה לכבודו של אלוהים, אלא שימוש בחיות לבשר, ושרפת השיירים כדי למנוע זוהמה, סרחון ומחלות. לא סביר שזה מה שנח עשה על המזבח לאלוהים.
- אפשרות שניה: מכל הבהמות הטהורות ביחד, נח לקח זכר אחד בלבד כרצונו, שור גדול ומכובד, ומכל העופות הטהורות ביחד הוא לקח זכר אחד, תרנגול גדול אחד, וזה היה הקורבן לאלוהים. כך גם אלוהים פקד על אברם: "קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ, וְתֹר, וְגוֹזָל" (בראשית טו ט), ולא דרש מאות של חיות.
ההוכחה שנח לקח רק זכר אחד מהבהמות ומהעופות, זה חוסר המילה "לְמִינָהּ" (ביאור:בראשית ו כ), במשפט שלנו: "וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה". כאשר אלוהים רצה שיקחו את כל סוגי החיות הוא הוסיף את המילה, ואז אין ספק שלא לוקחים רק זוג אחד מכל הבהמות, אלא חייבים לקחת זוג מכל בהמה למינה, לפי סוגי החיות השונות בקבוצה.
בספר הזוהר (ראה נח-כללי בראשית ב תלז) הבינו שמדובר בבהמה אחת, תמימה ובלי מומין, ולא בריבוי בהמות, כי חסרה הו' במילה 'עלת' (ביחיד), ולא נכתב 'עולות' (ברבים) (הניקוד נוסף שנים רבות לאחר שספר בראשית נכתב, והפרוש של המנקד הפך את המילה לרבים).
וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ
קורבן עֹלֹה - קורבן על חטא. בשר העולה עולה כליל ונשרף באש על המזבח, ואין בו חלקים שנתנים לכהנים או לבעלי הקורבן, למאכל.
קורבן העולה, גם הוא מראה שנח עשה את האפשרות השניה, כי אסור היה לו להשתמש בחלק מהבשר לעצמו ולטורפים.
אז מה חטא נח?
- חז"ל אמרו שגם על מחשבה בלב צריך להביא קורבן עולה. ייתכן שנח לא האמין שאלוהים יצליח בעניין המבול, ושהוא ישרוד.
- ייתכן שהוא העלה קורבן עולה למען דור המבול שמתו, כדי לכפר על חטאם.
}
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ח כ"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.