משנה שבת כ ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק כ · משנה ג | >>
אין שורין את החילתית בפושרין, אבל נותן לתוך החומץ.
ואין שורין את הכרשינין ולא שפין ג אותן, אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה.
אין כוברין את התבן בכברה, ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ, אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האבוס.
- אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִית בַּפּוֹשְרִין,
- אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹך הַחֹמֶץ.
- וְאֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן,
- אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹך הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹך הַכַּלְכָּלָה.
- אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה,
- וְלֹֹא יִתְנֵנוֹ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהָ בִּשְבִיל שֶיֵּרֵד הַמּוֹץ,
- אֲבָל נוֹטֵל הוּא בַּכְּבָרָה - נוֹתֵן לְתוֹך הֶאֵבוּס.
אין שורין את החלתית - בפושרין,
- אבל -
- נותנה - לתוך החומץ.
- אבל -
- אין שורין את הכרשינין,
- ולא שפין אותן,
- אבל -
- נותן הוא - לתוך הכברה,
- או לתוך הכלכלה.
- נותן הוא - לתוך הכברה,
- אין כוברין את התבן - בכברה,
- ולא יניחנה במקום גבוה - בשביל שירד המוץ,
- אבל -
- נותן הוא - בכברה,
- ונותן - לתוך האבוס.
- נותן הוא - בכברה,
שורין - מלה ידועה.
חלתית - היו משתמשים בו לפי שהיתה ארצם קרה.
כרשינין - הוא זרע הנקרא בערבי "כרסנה", ובלשון הקודש "כסמת", ומאכילין אותן לבקר.
ושפין - פירוש כמו מקנחין או ממרחין ביד.
אבל נותן הוא לתוך הכברה - והיא מתקנחת שם מאליה.
כלכלה - סל.
כוברין - פעולה מן כברה.
מוץ - התבן הדק.
אבוס - מקום שאובסין שם הבהמות, "אבוס בעליו"(ישעיה א, ג):
חלתית - כך שמה בערבי, והיא חמה ונוהגין לאכלה במקומות הקרים, ואין שורין אותה בשבת דמיחזי כמעשה חול:
את הכרשינין - מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן, שהפסולת צף למעלה:
ולא שפין אותן - ביד להשיר פסולתן, דהוה ליה בורר:
אבל נותן בתור הכברה - ואע"פ שפסולתן נופל לפעמים דרך נקבי הכברה ונמצא מתברר מאליו:
התבן - שהיו עושים מן הקש שמחתכין אותן במוריגים ונעשה כל זנב השבולין תבן:
מוץ - הוא מזקן השבולת העליון, ואינו ראוי למאכל בהמה וכוברים אותו בכברה שיפול המוץ:
אבל נוטל בכברה ונותן לתור האבוס - ואע"פ שהמוץ נופל מאליו, דדבר שאינו מתכוין מותר כר' שמעון:
שפין. פי' כמו מקנחין או ממרחין. רמב"ם:
התבן. עיין מ"ש רפ"ט דב"מ בס"ד:
(ג) (על המשנה) שפין. כמו מקנחין או ממרחין. הר"מ:
אין שורין את החלתית בפושרין: בגמ' דייקי' הא בצונן מותר ומתני' ר' יוסי היא דתניא אין שורין את החלתית לא בחמין ולא בצונן ר' יוסי אומר בצונן מותר בחמין אסור:
אבל נותן הוא לתוך החומץ: ומטבל בו מאכלו הר"ן ז"ל. ובירושלמי כיני מתני' אבל נותנה לפניו לתוך החומץ:
אין שורין את הכרשינין: נראה דרש"י ז"ל גריס אין שולין בלמ"ד דהכי פי' מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן כדתנן במס' ביצה אף מדיח ושולה ע"כ וכן מצאתי אח"כ שהגיהו רש"ל ז"ל וגם הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל. אכן ה"ר יהוסף ז"ל כתב בכל הספרים מצאתי דגרסי' שורין ברי"ש וא"כ צריך לפרשו לשון שרייה ממש כמו ששנינו לעיל בפ"א אין שורין דיו סממנין וכרשינין וכו' ע"כ:
אין כוברין את התבן בכברה: ביד פכ"א מה"ש סי' ל"א וז"ל שם ולא יניח הכברה שיש בה תבן במקום גבוה בשביל שירד המוץ מפני שהוא כמרקד ע"כ. ותימה שהמשנה נקטה לשון זכר אי קאי אכברה וה"ר יהוסף ז"ל כתב ס"א ולא יתננה ס"א ולא יניחנה:
אבל נותן הוא לתוך הכברה: גמרא מתני' דלא כי האי תנא דתניא ראב"י אומר אין משגיחין בכברה כל עיקר:
יכין
אין שורין את החילתית: (מייסטער ווארץ). והוא שורש עשב:
בפושרין: ואף בצונן אסור. דדרך לשתותו לרפואה. ואסור משום גזירת שחיקת סממנים:
אבל נותן: החלתית:
לתוך החומץ: דבכה"ג מאכל בריאים הוא:
ואין שורין את הכרשינין: (קרעססע). ור"ל אסור לשפוך עליהן מים כדי שיצוף הפסולת למעלה. או שיצלול העפר למטה. משום בורר. וה"ה בשאר עשבים דאסור (שי"ט מג"א סק"ט):
ולא שפין אותן: אסור לשפשפן בידיו להשיר הפסולת. משום בורר (שם):
אבל נותן לתוך הכברה: (זיעב):
או לתוך הכלכלה: סל. אף שעי"ז יפול הפסולת דרך הנקבים:
אין כוברין את התבן: (העקסעל):
בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ: (שפרייא). שאינו ראוי לבהמה:
אבל נוטל הוא בכברה: אף שעי"ז ממילא יפול המוץ דרך הנקבים:
ונותן לתוך האבוס: (קריפפע):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת