חם בן נח
חָם הוא בנו השני של נח במקרא (אולי בנו הצעיר), אחיהם של שם ושל יפת, ואביהם של כוש, פוט, מצרים וכנען. בני חם ישבו במסופוטמיה, בכנען הקדומה ובאפריקה (כולל מצרים).
 | |
| לידה |
א'תקנ"ז מסופוטמיה |
|---|---|
| פטירה | מסופוטמיה |
| אב | נח |
| אם | נעמה |
| בת זוג | אשת חם |
| צאצאים | כוש, פוט, מצרים וכנען |
| מספר צאצאים | 4 |
| תקופה | דור המבול |
  | |
במאה ה-19, היו שבלבלו בטעות את חם עם האל המצרי מין, וזאת בשל טעות תעתיק שתרגמה את שמו כ"Khem". על אף שזיהוי זה הובהר כשגוי, הוא ממשיך להופיע לעיתים גם כיום.
חטא חם
עריכהבסיפור שכרותו של נח, חם הוא זה שראה את ערוות[1] אביו וסיפר על כך לאחיו, שם ויפת. מנימת הטקסט המקראי עולה, כי חם לא רק "ראה" אלא גם ביצע מעשה סדום כלשהו. המדרש גורס כי חם סירס את נח, כדי שלא ייוולדו לו עוד בנים שגם להם יהיה נתח בארץ וכך יקטן הנתח שלו.
משהקיץ משכרותו נח קילל את כנען, בנו הרביעי של חם בעבדות עולם. על פי רש"י נח קילל דווקא את כנען שהיה בנו הרביעי של חם, כיוון שחם מנע מנח להוליד בן רביעי. חלק רואים בסיפור זה סיפור איטיולוגי שבא לשרטט את אופיים המושחת של בני חם, ובעיקר של כנען בנו, האב המיתי של הכנענים.
על פי הרב אורי שרקי, ניתן לראות את שיעבוד כנען כתוצאה מקללת נח, בשני אירועים היסטוריים. על פי הפסוק "יפת אלוהים ליפת וישכון באהלי שם, ויהי כנען עבד למו (להם)" משמע שכנען יהיה עבד גם לשם וגם ליפת, כאשר עבדותו לשם התבטאה בכיבוש ארץ כנען בידי ישראל, ועבדותו ליפת התבטאה בכיבוש קרתגו על ידי הרומאים, אשר יושביה של קרתגו היו ממוצא צידוני (פיניקי), וצידון הוא בנו של כנען[2], ואשר כיבוש רומא את קרתגו הכריע שרומא תהיה הגורם החזק בעולם בסוף, ולא קרתגו.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה