משה נוסבאום
משה (נוסי) נוסבאום (נולד ב-11 באוקטובר 1953) הוא עיתונאי ישראלי, פרשן לענייני משטרה וביטחון פנים, שמשמש כתב לענייני משטרה בחברת החדשות של ערוץ 2 וערוץ 12, מאז הקמתה בשנת 1993. זוכה פרס מפעל חיים לעיתונות (2022).[1]
 | |
| משה נוסבאום, 2020 | |
| לידה |
11 באוקטובר 1953 (בן 71) נתניה, ישראל |
|---|---|
| כינוי | נוסי |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1985 |
| מעסיק | חברת החדשות |
| סוג כתב | כתב לענייני משטרה |
| פרסים והוקרה |
|
ביוגרפיה
עריכהנוסבאום נולד וגדל בנתניה. את שירותו הצבאי עשה בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, ובמהלך מלחמת יום הכיפורים, בעת שהיה בקורס קצינים, הוסב לשריון, ושם סיים את שירותו כסגן מפקד פלוגת טנקים. לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית בירושלים, שם סיים תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדע המדינה, והמשיך לתואר שני בתקשורת.
קריירה עיתונאית
עריכהאת דרכו העיתונאית החל ככתב רדיו לענייני משטרה ב'קול ישראל'. בשנת 1986 השתתף בתוכנית "מבט אל העבר" ששודרה בערוץ הראשון.[2] ביוני 1988 בזמן האינתיפאדה הראשונה נפצע בעת שירות מילואים מבקבוק תבערה שהושלך אל עבר הג'יפ שבו נסע בגזרת רמאללה. הוא סבל מכוויות בכל חלקי גופו והיה מאושפז בבית חולים במשך שבועות ארוכים.[3][4]
ב-30 במאי 1990, בעת ששהה עם משפחתו בחוף ניצנים, נקלע נוסבאום להתקפה ימית של מחבלים פלסטינים חמושים, שהתקרבו לחוף ניצנים בשש סירות מרוץ חמושות בטילים ובמקלעים כבדים. צה"ל סיכל את ניסיון הפיגוע. ארבעה מהמחבלים נהרגו באירוע ו-12 נלכדו. נוסבאום היה העיתונאי היחיד שתיעד את האירוע עד סופו.
עם הקמת חברת החדשות של ערוץ 2 בשנת 1993, עזב את קול ישראל, והצטרף לשורותיה בתפקיד כתב לענייני משטרה, אותו הוא ממלא עד היום.[5] לאורך הקריירה שלו בחברת החדשות סיקר נוסבאום שורה ארוכה של פרשיות פליליות מהחשובות ביותר.[6] בפרשת רצח יצחק רבין בשנת 1995, פרסם בערב הרצח בשידור חי באולפן ערוץ 2 את הידיעה הראשונה אודות זהות המתנקש, יגאל עמיר.[7] נוסבאום הרבה לעסוק בחקירות פליליות נגד אישי ציבור, ובהם אהוד אולמרט ומשה קצב.[8] פרסם את פרטי החקירה החדשה נגד קצב בחשד להטרדת עדים, כחצי שעה לפני פקיעת צו איסור פרסום. להגנתו אמר שלא שמע את החלטת השופט לפיה הצו יפוג רק בשעה 12:00 באותו היום.[9]
בפרשת רצח נורית ונח מעוז, שאירעה בשנת 2011, שידר נוסבאום בכתבתו בערוץ 2, הקלטה של שיחת טלפון שניהל עם בנם של הנרצחים, דניאל מעוז, עוד בטרם נעצר כחשוד ברצח. בשיחה שאל אותו נוסבאום אודות השמועות שרצח את הוריו, ומעוז השיב: "זה הזוי. ההורים שלי מתהפכים בקברם".[10] על נוסבאום ועמיתיו נמתחה ביקורת על רדיפה חסרת מעצורים אחרי סקופים, כמו שאירע בפרשת בועז יונה, אז עלו נוסבאום ועמיתיו על המטוס שהחזיר את יונה לישראל לאחר הסגרתו, ולא חדלו לנסות לדובב אותו בזמן הטיסה, חרף סירובו לשתף פעולה.[11] באוקטובר 2010 נסע עם צוותו לסילואן שבמזרח ירושלים, על מנת להכין כתבה, שם הם הותקפו על ידי מיידי אבנים.[12]
בתחנת רדיו ללא הפסקה משדר נוסבאום דיווחים ודברי פרשנות בנושאים פליליים, במסגרת התוכנית "משעל על הבוקר עם ניסים משעל".[13]
שימש נציג העיתונאים בוועדה בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד, שהמליצה להטיל מגבלות על הסיקור העיתונאי של חקירות.[14]
נוסבאום גם כותב טור פרשנות פלילית באתר mako,[15] ונושא דברים ומשתתף בכנסים ובפאנלים בנושאי עבריינות ואלימות.[16][17]
ביוני 2024 החל לראיין אישי ציבור באופן כתוב באמצעות אפליקציית WhatsApp עבור המדור "משה נוסבאום מקליד/ה" במגזין N12.[18][19]
דמותו של נוסבאום הופיעה לא מעט כמושא לסאטירה ולחיקוי בתוכניות שונות, בין השאר על ידי אלי יצפאן, מיקי גבע, אלי פיניש ואחרים. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו חיקה אותו בנאום פומבי בדצמבר 2017,[20] ולאחר מכן התנצל בפניו על כך.[21]
חיסיון עיתונאי
עריכהנוסבאום היה מעורב בכמה פרשות שקשורות לחיסיון עיתונאי. בסוף שנות השמונים פרסם בקול ישראל ידיעה אודות פרשת שוחד בחירות בכפר ערבי. משנדרש על ידי המשטרה לחשוף את המקור לידיעה, דחה את הדרישה בנימוק של חיסיון עיתונאי. הוא התמיד בסירובו לגלות את המקור, גם כאשר הדרישה גובתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, ופרקליטת המדינה, דורית ביניש, ולבסוף לא ננקטו נגדו צעדים של ממש.[22] בעקבות הפרשה יזמו חברי הכנסת יאיר צבן ואמנון רובינשטיין הצעת חוק להגנת זכות העיתונאי לשמור על חסיון מקורותיו, אך זו לא צלחה.[23]
בפרשת ליאורה גלט-ברקוביץ', שהדליפה את דבר חקירתו החסויה של ראש הממשלה, אריאל שרון, בעניין סיריל קרן בשנת 2003, קיבל נוסבאום מהעיתונאי ברוך קרא מסמכים מודלפים, שהאחרון קיבל מברקוביץ'. נוסבאום פרסם בכתבתו במהדורה המרכזית פרטים אודות הפרשה ואת עיקרי המסמכים.[24] משנפתחה חקירה לגילוי המדליף, נפגש נוסבאום עם ראש צוות החקירה לחשיפת המקור, ערן שנדר, והציג בפניו את המסמכים שקיבל מקרא. בפסק הדין בתביעה שהגישה ברקוביץ נגד העיתון "הארץ", שניתן בנובמבר 2011,[25][26] נמנע השופט המחוזי אבי זמיר מלקבוע האם נוסבאום הוא המקור, שכינויו היה "נשר", שהעביר לשנדר את המסמכים, או שרק הציג אותם בפניו, כפי שטען.[27]
פרסים
עריכה- 2022 פרס מפעל חיים לעיתונות[1]
- 2023 "פרס המצוינות" ע"ש אילן גילאון מטעם אלווין ישראל[28]
חיים אישיים
עריכהנוסבאום נשוי לנאוה ואב לשלושה ילדים.
ביולי 2022 חשף נוסבאום כי הוא חולה ב־ALS,[29] מחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא, שלדבריו התפרצה כתוצאה מפגיעת מכת"זית בהפגנה בה סיקר.[30] על המחלה אמר בראיון "יש לי קושי בבליעה וחולשה ביד ימין, אך הקושי המשמעותי הוא כמובן הדיבור האיטי והלא ברור. עבורי הקושי הזה משמעותי כפליים, כי בחיי זה כוחי וזה עיסוקי".[31]
התגורר בגבעת זאב ולאחר מחלתו עבר לגור בהרצליה סמוך למשפחתו.
נוסבאום ידוע באהדתו לקבוצת הכדורגל מכבי נתניה.
קישורים חיצוניים
עריכה
משה נוסבאום בשיחה עם נתנאל סמריק, בערוץ גל"ץ, מרץ 2023- ניב שטנדל, לשתי המלחמות האלו משה נוסבאום לא ציפה, באתר מאקו, 21 באפריל 2024
- שיר זיו, "המוות כנראה יגיע מוקדם יותר משחשבתי. אולי אני נאיבי, אבל אני לא חרד ממנו, וגם לא עצוב": משה נוסבאום בראיון על החיים - ועל המוות, באתר ישראל היום, 8 באוגוסט 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 פרס מפעל חיים לעיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות" טובה צימוקי ולמשה נוסבאום, באתר ynet, 24 באוקטובר 2022
- ^ והרי החדשות מימי החשמונאים, חדשות, 31 בדצמבר 1986
- ^ עודד בן-עמי, כשמשה נוסבאום הופתע באמצע שידור, באתר מאקו, 4 בדצמבר 2017
- ^ יאיר פידל, שני קציני מילואים נפצעו בינוני מבקבוק תבערה ליד רמאללה, חדשות, 10 ביוני 1988
- ^ משה נוסבאום באתר רשת
- ^ הכתבות של משה נוסבאום באתר מאקו חדשות 2
- ^ צפו: כך נראו הדקות שאחרי רצח רבין באתר חדשות 2 רשת
- ^ נחום ברנע, צהוב זה טוב, באתר העין השביעית, 31 באוקטובר 2006
- ^ עידו קינן, חמישה לשתים-עשרה, באתר העין השביעית, 10 ביולי 2011
- ^ משה נוסבאום, דניאל מעוז, 3 ימים לפני מעצרו: "מפחיד לשמוע שמועות שאתה חשוד", באתר מאקו, 21 בספטמבר 2011
- ^ אסף שניידר, במטוס עם בועז יונה, באתר nrg, 17 ביוני 2008
- ^ אמילי גרינצווייג, משה נוסבאום הותקף על ידי מיידי אבנים בסילוואן, באתר וואלה, 10 באוקטובר 2010
- ^ נוסבאום מתראיין לתוכנית בעניין רצח בני הזוג מעוז
- ^ עידו באום, טעם רע, באתר העין השביעית, 30 ביוני 2000
- ^ משה נוסבאום, מאחורי הקלעים של התפטרות דובר המשטרה, באתר מאקו, 25 ביולי 2011
- ^ יפעת גדות, האם האלימות היא רק פצצת רייטינג?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 בדצמבר 2011
- ^ יום עיון: מטפלים בתקשורת, באתר News1 מחלקה ראשונה, 20 בנובמבר 2011
- ^ משה נוסבאום, ח"כ גוטליב בראיון וואטסאפ: "אין בי שום בוטות - אני רק מטילה ספק", באתר מאקו, 20 ביוני 2024
- ^ משה נוסבאום, "מספר 2? אעשה כל דבר בשביל להחליף את הממשלה הזו", באתר מאקו, 27 ביוני 2024
- ^ צפו: נתניהו מחקה את משה נוסבאום ונקרע מצחוק, באתר "סרוגים", 20 בדצמבר 2017
- ^ רן בוקר, משה נוסבאום: נתניהו התקשר להתנצל על החיקוי, באתר ynet, 21 בדצמבר 2017
- ^ משה נגבי, חופש העיתונות בישראל - ערכים בראי המשפט, מהדורה שנייה, 1999
- ^ יוזם חוק לחיסיון מקורות העיתונאים, חדשות, 22 באוגוסט 1989
- ^ תומר זרחין, נדחתה תביעת גלט-ברקוביץ' על חשיפתה כמקור עיתונאי, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
- ^ פסק הדין המלא בתביעת גלט-ברקוביץ'
- ^ נעמה כהן-פרידמן, ביהמ"ש: הארץ לא יפצה חושפת פרשת סיריל קרן, באתר ynet, 15 בנובמבר 2011
- ^ אורן פרסיקו, "עיתונאי אינו מפעיל סוכנים", באתר העין השביעית, 14 בנובמבר 2011
- ^ "פרס המצוינות" מטעם עמותת אלווין לכתב חדשות 12 משה נוסבאום, באתר מאקו, 20 במרץ 2023
- ^ דורית אסרף מזרחי דורית אסרף מזרחי, משה נוסבאום: "אובחנתי עם מחלת ניוון שרירים", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 3 ביולי 2022
- ^ משה נוסבאום חושף: זה האירוע שגרם להתפרצות המחלה שלי, באתר "סרוגים", 19 ביוני 2024
- ^ ניב שטנדל, לשתי המלחמות האלו משה נוסבאום לא ציפה, באתר מאקו, 21 באפריל 2024