יוסף
לידה | חרן, הממלכה החתית הקדומה |
---|---|
פטירה | מצרים העתיקה |
מקום קבורה | |
בן או בת זוג | אסנת |
יוֹסֵף הוא דמות מקראית, בנם של יעקב ורחל. במסורת היהודית נקרא גם יוסף הצדיק. על פי המקרא נקרא בשמו על ידי רחל אמו, שהייתה עקרה שנים רבות, וכשנולד ראתה בו סימן לבן נוסף: ”וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר”[1].
על פי הסיפור המקראי, יוסף היה בנו האהוב של יעקב, דבר שהביא לקנאת האחים בו ולמכירתו לשיירת סוחרים. לאחר הגעתו למצרים, נמכר יוסף לפוטיפר והפך לראש ביתו. אולם, בעקבות עלילה שטפלה אשת פוטיפר עליו, הוא הושלך לבית האסורים. בבית הסוהר, פתר יוסף את חלומותיהם של שר המשקים ושל שר האופים. בהמשך, פרעה עצמו הזדקק גם הוא לפותר חלומות ויוסף הוצא מבית הסוהר לשם כך. יוסף פתר לפרעה את חלומותיו, ובישר לו על שבע שנות שובע העומדות בפתח ולאחריהן שבע שנות רעב. בתגובה לפתרון החלומות, מינה פרעה את יוסף למשנה למלך ולאחראי על הצלת מצרים מהרעב הצפוי לה.
לאחר שבע שנות השבע, כאשר התחילו שנות הרעב, אחיו של יוסף ירדו מצרימה להביא לחם, ופגשו אותו שם. יוסף הכירם אך אחיו לא הכירו אותו. יוסף מעביר את אחיו תלאות רבים, עד שלבסוף נגלה אליהם כיוסף אחיהם. יוסף ואחיו מתפייסים, וכל משפחת יעקב יורדת מצרימה לחיות במצרים בארץ גושן.
במותו, מצווה יוסף את אחיו להעלות את ארונו אל ארץ ישראל, לאחר שה' יגאל אותם ממצרים.
תאריך הולדתו
לפי מקורות קדומים ומאוחרים נולד יוסף בא' בתמוז[2][3].
הבן האהוב
על פי הסיפור המקראי[4], היה יוסף בן הזקונים של יעקב מאשתו אהובתו רחל, לה היה זה הבן הבכור, ולכן יעקב אהב אותו אהבה יתרה, והעניק לו כתונת פסים. אהבה זו גרמה לקנאה גדולה. בנוסף, יוסף הביא את דיבת אחיו בפני אביהם – והם שנאו אותו בשל כך.
על פי המשך המקרא, חלם יוסף חלום ובו הוא ואחיו אוספים שעורים בשדה, ולפתע אלומתו של יוסף קמה, ניצבת על עומדה, ואלומות השעורה של כולם משתחוות לאלומת השעורה שלו. המשמעות הייתה ברורה: כל האחים יבואו להשתחוות ליוסף, והוא ימלוך עליהם או ישלוט בם. יוסף, שראה בחלום זה כבחלום הנוסף נבואה - סיפר את חלומו לאחיו, מה שגרם לסיבה נוספת לשנאתם אליו. לאחר מכן חלם יוסף חלום נוסף: בו 11 הכוכבים, יחד עם השמש והירח, באים להשתחוות לו. הפעם הייתה המשמעות רחבה יותר: לבד 11 הכוכבים (=האחים, השבטים), יבואו גם השמש (האב, יעקב) והירח (האם[א]) להשתחוות ליוסף בסופו של דבר. יוסף סיפר גם חלום זה לאחיו. אחיו לא הגיבו לסיפור החלום, ויוסף שב וסיפר את החלום לאביו בפניהם. יעקב הגיב בגערה: "הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה"[5]? על פי רש"י, הגערה נועדה לשכך את קנאתם של האחים על ידי יצירת הרושם כי החלום הוא חלום שווא. לכאורה, מכיוון שאימו של יוסף – רחל – נפטרה כבר, הרי שאין אפשרות כי החלום יתקיים. אולם, מיד בהמשך נכתב "ואביו שמר את הדבר". מכך ניתן ללמוד, על פי רש"י, כי יעקב כן האמין שביום מן הימים החלום יתגשם.
מכירת יוסף
- ערך מורחב – מכירת יוסף
-
יוסף מושלך לבור מאת צייר אנונימי במוזיאון בודה
-
מכירת יוסף מאת ציר אנונימי במוזיאון בודה
לאחר עניין החלומות, שלח יעקב את יוסף לדרוש בשלום אחיו שנדדו עם הצאן לאזור שכם ועמק דותן. האחים הבחינו בו מרחוק וקראו זה לזה: ”הנה בעל החלומות הלזה בא – ועתה לכו ונהרגהו!”[6] ראובן, הבכור מנע מהם לבצע את הרעיון, והם השליכו אותו לבור. לאחר מכן הלך ראובן לשמש את אביו.
יהודה הוסיף ואמר: "מה בצע כי נהרגהו", הוא הציע למכור את יוסף לשיירה של ישמעאלים שעברה במקום, שמכרו אותו למצרים. וכך הגיע יוסף למצרים. כשראובן חזר והבחין בנעשה הוא הבין שמוכרחים לעשות משהו כדי להסתיר את הדבר מאביהם הזקן. הם שחטו גדי עיזים, טבלו את כתונת יוסף בדם, ובאו אל יעקב ושאלוהו: הכתונת בנך היא זו? יעקב הנדהם ביכה את מות יוסף, באומרו: "חיה רעה אכלתהו, טָרֹף טֹרַף יוסף"[7].
יוסף במצרים וניסיון אשת פוטיפר
- ערך מורחב – יוסף ואשת פוטיפר
-
יוסף מושם להיות אחראי על בית פוטיפר מאת צייר אנונימי במוזיאון בודה
יוסף נמכר לעבד בבית פוטיפר שר הטבחים - משרי פרעה[8]. לאחר שהתברר כאיש ארגון מוצלח הוא הושם להיות אחראי על בית פוטיפר. אשת פוטיפר שחשקה לשכב עם יוסף, ניסתה פעמים מספר לשכנעו בדברים, אך יוסף סירב בהתמדה. לבסוף, כשהיו שניהם לבדם בבית, ניסתה לתפוס את יוסף ולגרום לו לשכב עמה, אך יוסף ברח מהבית, בעוד בגדו נשאר בידה. אשת פוטיפר האשימה את יוסף בניסיון לאנוס אותה. ועקב כך הוא הושם בבית הסוהר.
ה' שוב עמד לימינו, והוא נשא חן בעיני שר בית הסוהר, שמינה אותו לשרת את שר האופים ושר המשקים, שנכלאו בשל רשלנות בהכנת מאכלי המלך[9]. כאשר שניהם חלמו חלומות מוזרים, פתר להם יוסף את החלומות: שר האופים יתלה, ואילו שר המשקים יקבל חנינה וישוב למשרתו. יוסף ביקש משר המשקים לזכור לו חסד ולשחררו מבית האסורים, אך שר המשקים שכח את יוסף.
לאחר שנתיים[10], כאשר פרעה חלם חלומות שלא היה מי שיפתור אותם, נזכר שר המשקים בנער העברי היושב בבית הכלא, והמליץ לפרעה להיעזר בשירותיו כדי לפתור את החלום.
יוסף כמשנה למלך
-
יוסף במצרים, ציור מאת ג'יימס טיסו
-
יוסף חושף את זהותו לאחיו, ציור מאת גוסטב דורה
יוסף פתר בהצלחה את חלום פרעה: שבע שנות שפע יגיעו לעולם, ולאחריהן שבע שנות רעב. בעקבות הפתרון, הזדרז יוסף והציע לפרעה לאגור מזון בזמן השבע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב. פרעה התפעל עד מאוד מהפתרון ומההצעה המעשית שבעקבותיו, ומינה את יוסף על ביצוע משימת אגירת המזון, ומינה אותו להיות משנה למלך. בעקבות כך, העניק פרעה ליוסף את השם צָפְנַת פַּעְנֵחַ[11]. יש האומרים שפירושו של שם זה הוא "מגלה נסתרות" (שכן יוסף פירש את חלומו של פרעה).
יוסף ביצע בהצלחה את המשימה, אגר אוצרות מזון רבים, ומכר אותם ליושבי מצרים. כל משך זמן זה, הוא מחכה שאחיו יבואו מצרימה, על מנת לפגשם. לאחר זמן רב, הם אכן הגיעו כדי לקנות מזון במצרים, ואז יוסף העליל עליהם שהם מרגלים. לראיה, הם היו צריכים להביא את אחיהם הקטן - בנימין, כביכול כדי להוכיח שכוונותיהם חיוביות. בנוסף, לאחר שבנימין ירד מצרימה, האשים אותו יוסף בגניבת הגביע שלו.
לבסוף התגלה יוסף אל אחיו: "אני יוסף - העוד אבי חי"?[12], ומיהר לשלוח שלוחים אל אביו שיבוא אליו. יעקב הסכים, ויוסף הוריד אותו בכבוד רב מצרימה. משהגיע למצרים עם כל אחיו, הקצה להם מקום מיוחד – ארץ גושן, שם הם התגוררו בשלום ובשלוה.
לאחר פטירת אביו יעקב, נפטר גם יוסף, לאחר 80 שנות מלכות במצרים. לפני מותו, ביקש יוסף מאחיו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, כאשר יעלו גם הם.
בניו ומורשתו
-
יוסף ואסנת מאת אנונימי במוזיאון בודה
-
הסמל של שבט יוסף
יוסף נשא לאישה את אסנת בת פוטי-פרע כהן העיר און שבמצרים העתיקה. על סיפור אהבתם ונישואיהם מסופר בחיבור יוסף ואסנת בספרים החיצוניים. שני בניו של יוסף מאסנת: אפרים ומנשה, התפצלו והיו לשניים משבטי ישראל על פי דברי יעקב, שרואה בהם בנים שלו, "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי[13].
בתרבות היהודית, הפך יוסף לסמל לאדם שבתבונתו ואמונתו מחלץ את עצמו משפל תחתיות ומהמצב הנואש ביותר להיות שליט הארץ. חז"ל ראו בו דמות של צדיק, שמתגבר על יצריו ומעביר על מידותיו ואינו נוקם ונוטר על עוולות שנעשו לו. יש הרואים[דרוש מקור: מי?] בסיפור גדולתו של יוסף מעבר ממשפחתיות ללאומיות, בכך שיוסף "מתאמן" בתכסיסי מלכות ושלטון במצרים, כהכנה ליצירת עם.
מקום קבורתו של יוסף מיוחס למצבת קבר הממוקמת בסמוך לאתר המקראי שכם הקדומה, בפאתי העיר שכם (בסמוך למחנה הפליטים בלאטה) והמכונה קבר יוסף.
דמותו ההיסטורית של יוסף
יש המזהים את יוסף עם 'אמחותפ', המשנה למלך ג'וסר שחי בימי השושלת השלישית. על פי אסטלת הרעב שהיא כתובת ארכאולוגית, הוא ייעץ למלך ג'וסר כאשר באו על הארץ שבע שנות רעב. אחרים מזהים את יוסף עם סגנו של המלך אמנמחת הראשון מהשושלת ה-12, סובקנחת (אנ'), שפיתח את תעלת 'בחר יוסף'(אנ') שממערב לנילוס.
ישנם המציעים כי ייתכן שהאירועים המתוארים בסוף ספר בראשית (פרקים מ"א–נ'), שבהם חלה עליית יוסף לשלטון במצרים העתיקה וירידת יעקב אבינו ובני משפחתו למצרים אירעו בתקופת שלטונם של השושלות החיקסוסיות (שושלות 15–16) במצרים, שהיו ממוצא שמי ושעודדו זרים להשתקע במצרים ולתפוס עמדות שלטוניות, כדי לחזק את שלטונם בארץ זו, מה שיכול היה להקל על יוסף להשתלב בהיררכיה המצרית[14][15]. הוצע שהכתוב "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף"[16] מתייחס לגירוש השליטים הזרים ממצרים, שבעקבותיו השלטונות החלו לראות את בני ישראל כאִיום: "פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ"[17]. משושלות אלו לא נותרו כמעט כל תעודות, כך שאין כרגע ממצא המאשש או מכחיש השערה זו.
ישנם חוקרים (כדוגמת ישראל פינקלשטיין וישראל קנוהל) הטוענים כי בניגוד לתיאור המקראי של מוצא עם ישראל ממסופוטמיה, מקורו הוא למעשה בקבוצות כנעניות מקומיות שהתגבשו בתקופת הברזל לעם אחד באזור ההר. לפי השערה זו, סיפורו של יוסף הוא ייצוג הזיכרון של שלטון החיקסוס במצרים, כפי שהשתמר אצל צאצאיהם של מגורשי החיקסוס. שנראה שפרשנות זו טוענת החיקסוס היו חלק מהקבוצות הפרוטו-ישראליות שהתגבשו לעם ישראל[18].
בסרט "פענוח יציאת מצרים" שנעשה בשנת 2006 והתעסק בחקר האמת ההיסטורית של יציאת מצרים, נטען כי יוסף הוא אחד משליטי החיקסוס שהשתמש בטבעת חותם שעליה מוטבע השם: "יעקבהר". לטענת הסרט, זהו השימוש היחידי בשם עברי מהתנ"ך ("יעקב") בהיסטוריה של מצרים העתיקה.
יוסף בחסידות
בספרי חסידות, דמותו של יוסף משמשת לעיתים רבות כדי לסמל את הקדושה וההתגברות על החטא. מידת ה"יסוד" אשר מסמלת את הקדושה נקראת מידתו של יוסף, וכאשר נאמר "וצדיק יסוד עולם"[19] – הצדיק הוא יוסף. כמו כן, בסדר האושפיזין נמצא יוסף ביום השישי של סוכות (או ביום הרביעי לפי מנהג הגר"א), והוא כנגד מדת היסוד. בחסידויות שונות (בעלזא ועוד) עורכים טיש מיוחד שנקרא "ויוסף הוא המשביר" ומתפללים שבזכותו תגיע הפרנסה לעם ישראל.
יוסף באסלאם
סורה (פרק) מספר 12 בקוראן היא סורת יוסֻף (בערבית: سورة يوسف) והיא מספרת על יוסף ואחיו. בדומה לסורות אחרות בקוראן, התיאור במופיע בקוראן דומה בפרטים מסוימים לסיפור המקראי, אך מוסיף ומשנה במספר מקומות. לאחר הקדמה קצרה, מסופר שם:
3. יוסף אמר לאביו, אבי, ראיתי אחד עשר כוכבים ואת השמש והירח, ראיתים, והם סוגדים לי.
4. אמר, בני, אל תספר את חלומך לאחיך פן יחרשו עליך רעה. הן השטן אויב מושבע הוא לאדם.
5. כך יבחר בך ריבונך וילמדך את פשר סיפורי (החלומות) ויטה לך ולבית יעקב מלוא חסדו, כשם שלפנים נטה אותו במלואו לאבותיך, לאברהם וליצחק. הן ריבונך יודע וחכם.
6. ביוסף ואחיו צפונים אותות לשואלים
7. הם אמרו, הן יוסף ואחיו אהובים על אבותינו יותר מאיתנו, אף כי אנו הרבים והחזקים. אכן שרוי אבינו בתעייה גמורה.
8. הירגו את יוסף או השליכוהו אי-שם בארץ, למען יסב אביכם את פניו אליכם לבדכם. אחריו תצלח דרככם.
9. אז אמר אחד מהם, אל תהרגו את יוסף כי אם השליכוהו אל מחשכי הבור למען תאספהו אחת השיירות, אם יש בדעתכם לעשות כן.
10. אמרו, אבינו, מדוע לא תבטח בנו כי נשמור על יוסף? הן רק את טובתו נבקש
11. שלחהו עמנו מחר למען ישתובב וישחק, ואנו נשמרהו מכל משמר
12. אמר, אם תיקחוהו איעצב אל לבי, וחושש אני פן יאכלהו הזאב בעת שתסיחו את דעתכם ממנו
13. אמרו, אם יאכלהו הזאב בעוד אנו הרבים והחזקים, כי אז נלך לאבדון.
לפי אמונת האסלאם, גם התנ"ך, גם הברית החדשה וגם הקוראן נכתבו באותו זמן על ידי האל על ה"לוח השמור" (בערבית: اللوح المحفوظ) שבשמיים,[דרוש מקור] וירדו לארץ בזמנים שונים. על פי תפיסה זו, אין חשיבות לסדר הירידה של הכתובים, כיוון שכולם קדושים ונכונים. לפי תפיסה זו, סיפור יוסף בקוראן הוא מוסיף על הסיפור המקראי, אך אינו שולל אותו.
מסיבה זו, כאשר פרשנים מוסלמים רוצים לפרש למשל מי מהאחים אמר לא להרוג את יוסף (פסוק 9), יהיו שיחזרו לסיפור המקראי ויפרשו שיהודה (בערבית يهوذا. תעתיק: יהוד'א) הוא זה שהגן עליו. זאת, בהתבסס על הפסוק במקרא לפיו יהודה לא רצה להרוג את יוסף: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו: מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ"[20].
יוסף בספרות ובקולנוע
- יאיר הורביץ, השיר על הנער יוסף החולם
- זלדה, הלומת געגועים,
- נורית זרחי, "היא יוסף" בספר אומן המסכות.
- איציק מאנגר, יוסף הצדיק מטייל בבולבר
- רבקה מרים, הפסים בכותנתו של יוסף
- תומאס מאן, יוסף ואחיו.
- אשת פוטיפר -En Potifars hustru שיר מאת המשורר השוודי מהמאה 18 קארל מיקאל בלמן
- יוסף וכתונת הפסים המשגעת - מחזמר על פי סיפור יוסף ואחיו, מיצירתם של אנדרו לויד ובר וטים רייס. המחזמר הפך עם השנים לאחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר בכל הזמנים.
- יוסף נסיך החלומות - סרט אנימציה של חברת "דרימוורקס" משנת 2000 על סיפורו של יוסף
- המהגר - סרט על פי סיפור יוסף בבימוי הבמאי המצרי יוסף שאהין משנת 1994.
- יוסף ואחיו / Rappresentatione di Giuseppe e i suoi Fratelli - דרמה מוזיקלית בשלוש מערכות מאת עילם רותם; נכתבה עבור האנסמבל הקולי Profeti della Quinta (נביאי הקווינטה). הקלטה של היצירה יצאה לאור בהוצאת פאן קלאסיקס בשנת 2013.
גלריה
ראו גם
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל תנ"ך |
לקריאה נוספת
- סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות – אוסף מאמרים בעריכת לאה מזור, בית מקרא נ"ה א, תש"ע, הוצאת מוסד ביאליק. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ג' – "יוסף בעל החלומות"
- אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו – שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 60–93
- ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת, תל אביב: ידיעות ספרים, 2009, עמ' 332–343
- דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה־16 עד ה־19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, יוסף, עמ' 56–63.
- אביעד קליינברג, קפיטליזם חזירי: יוסף והחירות האבודה, באתר הבלוג של אביעד קליינברג, 24 באפריל 2016
קישורים חיצוניים
- לאה מזור,סיפור יוסף - הבטים אמוניים, לאומיים וכלל אנושיים בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
- הערך "יוסף הצדיק", באתר ויקישיבה
- יוסף דב סולוביצ'יק, חלומות יוסף, באתר "דעת", 1996; מתוך הספר "ימי זיכרון"
- דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע, באתר "דעת", 2004 - ראו חלק א' במאמר: "ממציא הפירמידה אמחתפ לעומת יוסף"
- חגי לונדין, מושגים ביהדות - אבות האומה, באתר "ערוץ מאיר"
- אוריאל סימון, "השגחה וגמול בסיפור יוסף ואחיו", מכללת הרצוג
- סיפורו של יוסף במסורת המוסלמית, סרטון באתר החינוך של הספרייה הלאומית
ביאורים
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ד
- ^ ספר היובלים, פרק כ"ח פסוק ל"ב, באתר "דעת"
- ^ "דובר שלום", בסדור "אוצר התפלות", דף תנ"ד.
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק י'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוקים י"ט–כ'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ט
- ^ ספר בראשית, פרק מ'
- ^ ספר בראשית, פרק מ"א
- ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ה
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ה, פסוק ג'
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ח, פסוק ה'
- ^ "יודאיקה לקסיקון" (1976), עמוד 138.
- ^ "יבנה - האנציקלופדיה לנוער" (1995), עמוד 122
- ^ ספר שמות, פרק א', פסוק ח'
- ^ ספר שמות, פרק א', פסוק י'
- ^ ישראל קנוהל, מאין באנו - הצופן הגנטי של התנ"ך, אור יהודה: דביר, 2008
- ^ ספר משלי, פרק י', פסוק כ"ה
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ו
בני יעקב | ||
---|---|---|
בני לאה | ראובן • שמעון • לוי • יהודה • יששכר • זבולון | |
בני רחל | יוסף • בנימין | |
בני בלהה | דן • נפתלי | |
בני זלפה | גד • אשר | |
בנות יעקב | דינה (בת לאה) • בנות יעקב | |
ערכים קשורים | לידת בני יעקב • שבטי ישראל |
האושפיזין בסוכות | |
---|---|
|