לדלג לתוכן

ג'יי. די. ואנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יי. די. ואנס
J. D. Vance
דיוקנו הרשמי של ואנס, ינואר 2023
דיוקנו הרשמי של ואנס, ינואר 2023
דיוקנו הרשמי של ואנס, ינואר 2023
לידה 2 באוגוסט 1984 (בן 40)
מידלטאון, אוהיו, ארצות הברית
שם לידה ג'יימס דונלד באומן
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת ייל
עיסוק פרשן, מחבר, פוליטיקאי
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
דת נצרות קתולית
בת זוג אושה צ'ילוקורי ואנס (מאז 2014)
http://jdvance.com
סנאטור מטעם מדינת אוהיו
3 בינואר 2023 – מכהן
(שנה)
פרסים והוקרה
  • Audie Award for Nonfiction (2017)
  • מדליית הישגים
  • מדלייה על שירות צבאי נאות (צבא ארצות הברית) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'יימס דייוויד ואנס (באנגלית: James David Vance; נולד ב-2 באוגוסט 1984) הוא פוליטיקאי אמריקאי המכהן כסנאטור מטעם מדינת אוהיו, סגן הנשיא הנבחר של ארצות הברית. צפוי להיות מושבע לתפקידו ב-20 בינואר 2025.

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים שירת ואנס בין 2003 ל-2007 ככתב צבאי. לאחר מכן למד באוניברסיטת המדינה של אוהיו וסיים את לימודיו שם ב-2009. ב-2013 סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל. ספרו האוטוביוגרפי, "Hillbilly Elegy", שיצא לאור ב-2016, הפך לרב-מכר, זכה לתשומת לב עיתונאית משמעותית במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית באותה השנה ועובד לסרט עלילתי ב-2020.

ב-2021 החל ואנס את הקריירה הפוליטית שלו כמועמד המפלגה הרפובליקנית בבחירות לסנאט של ארצות הברית באוהיו ב-2022, בהן הביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית טים ראיין. תחילה התנגד למועמדותו של דונלד טראמפ בבחירות ב-2016, אך מאז הפך לתומך נלהב שלו. ב-15 ביולי 2024 מינה אותו טראמפ לעמיתו למרוץ בבחירות לנשיאות ארצות הברית, בהן ניצחו.

ואנס מתנגד חריף לתפיסות פוליטיקת הזהויות והווק (Woke) הרווחות בחלקים מסוימים בשמאל האמריקאי ונחשב בעיני מתנגדיו לנאו-ריאקציונרי ולפופוליסט ימני. בנושאים חברתיים השקפותיו שמרניות. הוא מסתייג מהפלות, אך תומך בזכות המדינות לחוקק חוקים בעניין לפי השקפותיהן. הוא התנגד לנישואים חד-מיניים, אך ציין כי אינו מאמין כי יש לפתוח את הנושא מחדש. הוא מתנגד בתוקף לטיפולי התאמה מגדרית לקטינים.

ואנס נבדל מהשקפותיה המסורתיות של המפלגה הרפובליקנית בנושא מיסים, שכר מינימום, התאגדות, מכסים ומדיניות הגבלים עסקיים. הוא מתנגד למתן סיוע צבאי אמריקאי נרחב לאוקראינה, אך נחשב כתומך מובהק של מדינת ישראל.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואנס בחיל הנחתים של ארצות הברית, 2003

ואנס נולד בשם ג'יימס דונלד באומן ב-2 באוגוסט 1984, במידלטאון שבאוהיו, עיירה השוכנת בין דייטון וסינסינטי. הוריו הם דונלד באומן ובוורלי ואנס, ממוצא סקוטי-אירי[1]. אימו ואביו התגרשו כאשר היה פעוט, אביו נעדר ממרבית חייו ואימו נאבקה בהתמכרות לסמים ולאלכוהול[2]. הוא אומץ על ידי בעלה השלישי של אימו, אך הוא ואחותו גודלו בעיקר על ידי סבו וסבתו, ג'יימס ובוני ואנס[3]. לימים נקרא בשם המשפחה של אביו החורג, האמל. עם נישואיו אימץ את שם המשפחה ואנס, לכבוד סבו וסבתו[4].

ואנס התחנך בבית הספר התיכון מידלטאון שבעיר הולדתו, ובתום לימודיו התיכוניים התגייס לחיל הנחתים של ארצות הברית. הוא שירת כמתעד פעילות מבצעית בכנף הנחתים השנייה במהלך מלחמת עיראק[5]. ואנס השלים בהצטיינות תואר ראשון במדע המדינה ובפילוסופיה באוניברסיטת המדינה של אוהיו. כסטודנט באוניברסיטה זו, התמחה אצל חבר הסנאט של אוהיו, בוב שולר. בתום לימודיו באוהיו, קיבל תואר שני במשפטים מבית הספר למשפט של אוניברסיטת ייל. בהיותו בייל, שכנעה אותו מורתו איימי צ'ואה לכתוב את ספר הזיכרונות שלו[6].

לאחר תקופה שבה עבד במשרד עורכי דין תאגידי עבר ואנס לסן פרנסיסקו כדי לעבוד בתעשיית הטכנולוגיה. הוא שימש כמנהל בחברת ההון סיכון "Mithril Capital" שבבעלות היזם פיטר טיל[7].

ספרו ופעילותו התקשורתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2016 פרסמה ההוצאה לאור "הרפר" את ספר זיכרונותיו, שנקרא בתרגום חופשי "יומני האפלצ'ים: סיפורה של משפחה ותרבות במשבר"[8] (אנ') (הספר מוזכר לעיתים בשם "אלגיית הילבילי: ממואר של חברה ותרבות במשבר")[9][10]. הספר נכלל ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס בשנים 2016 ו-2017. ב-2017 היה הספר מועמד סופי לפרס דייטון לספרות שלום וזכה בפרס אודי לספר עיון (Audie Award for Nonfiction)[11].

"הניו יורק טיימס" כינה את הספר בהקשר של בחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 "אחד מששת הספרים הטובים ביותר שיסייעו בהבנת ניצחונו של טראמפ". "הוושינגטון פוסט" הגדיר את הספר בתור "קולה של חגורת החלודה"[12]. מנגד, העיתון "ניו ריפבליק" מתח עליו ביקורת כ"הזבל הלבן החביב על התקשורת הליברלית" ו"נביא השקר של אמריקה הכחולה"[13]. הכלכלן ויליאם איסטרלי מתח גם הוא ביקורת חריפה על הספר: "ניתוח מרושל של אוספים של אנשים – אליטות חופיות ואמריקה הבין-חופית, מוסלמים, מהגרים, חסרי השכלה גבוהה, מה שבא לכם – הפך לדבר שבשגרה, וזה הורג את הפוליטיקה שלנו"[14].

בדצמבר 2016 ציין ואנס כי בכוונתו לשוב לאוהיו במטרה להקים שם מוסד ללא כוונת רווח, וכי ייתכן שיתמודד בעתיד לתפקיד ציבורי תוך התמקדות במאבק בהתמכרות לסמים בחגורת החלודה[15]. בינואר 2017 הצטרף ואנס לסגל CNN. באפריל אותה שנה חתם הבמאי רון הווארד על אדפטציה קולנועית לספרו של ואנס, ובשנת 2020 הופץ בנטפליקס סרטו "יומני האפלצ'ים" בכיכובן של איימי אדמס וגלן קלוז, כשאת דמותו של ואנס גילם השחקן גבריאל באסו[16].

פעילות פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 2018 דווח כי ואנס שקל להציע מועמדות לסנאט של ארצות הברית כמועמד רפובליקני נגד הסנאטור הדמוקרטי שרוד בראון, אך הדבר לא קרם עור וגידים[17]. באפריל 2021 הביע ואנס לראשונה עניין בהתמודדות על מושב בסנאט שפונה בידי הסנאטור הרפובליקני רוב פורטמן[18]. זמן קצר אחר כך תרם שותפו לשעבר פיטר טיל 10 מיליון דולר אמריקאי לוועדת פעולה פוליטית בשם "Protect Ohio Values" שתמכה במועמדותו של ואנס לסנאט[19]. גם רוברט מרסר תרם סכום לא ידוע[20]. במאי אותה שנה ייסד ואנס ועדת גישוש[21], ובחודש יולי נכנס באופן רשמי למרוץ[22].

במהלך מסע הבחירות שלו לסנאט האמריקאי, הפך ואנס עורו ביחסו אל נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ. בעוד שבמהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 היה למבקר חריף של טראמפ ומתח עליו ביקורת נוקבת בהזדמנויות אחדות[23][24], עם כניסתו למרוץ לסנאט התנצל על דבריו והביע את תמיכתו בטראמפ וברעיונותיו[25]. ב-4 במאי 2022 זכה ואנס במועמדות המפלגה הרפובליקנית לסנאט[26].

ב-8 בנובמבר 2022 ניצח ואנס בבחירות לסנאט וגבר על הסנאטור הדמוקרטי המכהן טים ראיין עם כ-53.3% מקולות הבוחרים[27]. הוא נשבע לתפקידו ב-3 בינואר 2023 מיד עם התכנסות הקונגרס ה-118 של ארצות הברית.

ב-15 ביולי 2024 נבחר על ידי דונלד טראמפ כעמיתו למרוץ בבחירות לנשיאות ארצות הברית[28]. לאחר הבחירות שבהן ניצח טראמפ את המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית, קמלה האריס, נבחר ואנס לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית. הוא צפוי להיות מושבע לתפקידו ב-20 בינואר 2025.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנס נשוי מאז 2014 לאושה צ'ילוקורי-ואנס, בת לפרופסורים ילידי הודו, יחדיו הם הורים לשלושה ילדים[29], אוון (נולד ב-2017), ויואק (נולד ב-2020) ומיראבל (נולדה ב-2021). ואנס גדל ב"ענף האוונגליסטי" של הנצרות הפרוטסטנטית והיה חלק ממנה עד ספטמבר 2016, אז אמר כי "הוא חושב ברצינות על המרה לקתוליות" והחליט לא להשתייך לאף כנסייה באופן רשמי[30]. באוגוסט 2019 הוא הוטבל כקתולי בטקס בכנסיית סנט גרטרוד בסינסינטי, אוהיו.

עמדותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדר ומשפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנס מתנגד להפלות מלאכותיות ותמך בביטול של פסק דין רו נגד וייד. ואנס הצהיר בעבר כי הוא עשוי לתמוך באיסור פדרלי על הפלות לאחר השבוע ה-15 להיריון. עם זאת, ואנס הצהיר מאוחר יותר שהחלטות בסוגיה זאת צריכות להיקבע על ידי המדינות עצמן ולא על ידי הממשל הפדרלי[31][32]. ואנס השווה הפלה לעבדות וקבע בראיון למגזין 'זרם' (Current) הקתולי כי "יש משהו דומה בין הפלה לעבדות" מבחינה מוסרית[33]. עם זאת, בדיון ב-2022 הוא אמר: "תמיד האמנתי בהחרגות סבירות". מאוחר יותר, הוא ציין כי הוא תומך בהחרגות המתירות ביצוע הפלה, בהם מקרים של אונס, גילוי עריות ושמירה על חיי האם[34]. באותה השנה הצהיר כי "אוהיו תרצה מדיניות הפלות שונה מקליפורניה, מניו יורק, ואני חושב שזה הגיוני. אני רוצה שאוהיו תהיה מסוגל לקבל החלטות משלה, ואני רוצה שהמחוקקים הנבחרים של אוהיו יקבלו את ההחלטות האלה אבל אני חושב שזה בסדר גם להגדיר איזה סטנדרט לאומי מינימלי"[35].

ואנס התנגד ל"חוק כבוד הנישואין" (אנ'), משום שחייב את הממשל הפדרלי ואת כל המדינות להכיר בתוקף של נישואים חד-מיניים[36][37]. אך מאוחר יותר הבהיר את עמדתו: "אני מאמין שנישואים הם בין גבר אחד לאישה, אך אני לא חושב שנישואים גאים הם נושא רלוונטי כרגע. אני לא אחד מאלה שמחפשים לקחת משפחות של אנשים ולקרוע אותן לגזרים."[38] מלבד זאת, ואנס הגיש הצעת חוק שתהפוך טיפול להתאמה מגדרית בקטינים לעבירה פדרלית ותחסום את השימוש בכספי משלמי המיסים עבורו, והצהיר כי "בשום פנים ואופן אין לאפשר לרופאים לבצע את הניתוחים הנוראיים והבלתי הפיכים הללו בילדים קטינים"[39]. בוועידה השמרנית הלאומית שנערכה ב-2021, ואנס טען שפורנוגרפיה גורמת להפחתת מספר הנישואים והלידות בארצות הברית, מלבד זאת, בראיון באוגוסט 2021, אמר שהוא תומך באיסור על פורנוגרפיה[40].

בנאום שנשא ב-2021 האשים ואנס את "השמאל חסר הילדים" בבעיותיה של ארצות הברית בתחום הילודה. הוא שיבח את ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן על כך שעודד זוגות נשואים בהונגריה להביא כמה שיותר ילדים לעולם, וטען כי להורים צריכה להיות השפעה גדולה על התהליך הדמוקרטי מאשר לאנשים שאינם הורים[41]. ואנס טען ששיעורי האלימות במשפחה "הרקיעו שחקים" בשנים האחרונות בשל מה שהוא כינה "המלחמה של החברה המודרנית במשפחות", וזאת על אף שבעשורים האחרונים, שיעורי האלימות במשפחה ירדו. בנוסף לכך, בהצהרה מעוררת מחלוקת, הצהיר כי "אם הורים אוהבים את ילדיהם, הם יישארו נשואים, גם כשמדובר בזוגיות אלימה". אחר כך אמר שדבריו הוצאו מהקשרם.[42][43]. בנוסף לכך, ואנס ספג ביקורת הן מצד הדמוקרטים והן מצדי חברי מפלגתו על אמירותיו נגד נשים רווקות וחסרות ילדים, לאחר שאמר בסרקסטיות כי "ארצות הברית מנוהלת על-ידי נשים ללא ילדים שמגדלות חתולים ומרגישות אומללות לגבי חייהן ולגבי הבחירות שעשו, אז הן רוצות לאמלל גם את שאר המדינה"[44].

הגירה וזהות לאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנס טען כי טראמפ מבצע דמוניזציה כלפי מהגרים לארצות הברית, אך במרוץ לסנאט כינה שוב ושוב את ההגירה הבלתי חוקית לארצות הברית "מטונפת"[45]. כמו כן, ב-2022 טען ואנס כי "הדמוקרטים החליטו שהם לא יכולים לנצח בבחירות האמצע הקרובות, אלא אם כן יביאו מספר גדול של בוחרים חדשים שיחליפו את הבוחרים שכבר נמצאים כאן". כאשר הואשם על ידי מתנגדיו הפוליטיים שבדבריו יש משום תמיכה בתאוריית "ההחלפה הגדולה", שטוענת כי יש ניסיון להחליף את האוכלוסייה הלבנה האמריקאית במהגרים, טען ואנס כי זו השמצה חסרת בסיס כלפיו וכי ילדיו שלו עצמו הם ממוצא מעורב (אשתו של ואנס היא ממוצא הודי)[46].

ואנס תמך בהצעה של טראמפ לבנות חומה בגבול עם מקסיקו ודחה את הטענה שהתומכים בבניית החומה הם גזענים. הוא הציע שהממשל הפדרלי ישקיע כ-3 מילארד דולר כדי לסיים את בניית חומת טראמפ[47]. ואנס טען כי אי אבטחת הגבול הדרומי של ארצות הברית הניעה את משבר האופיואידים בארצות הברית, בכך שאיפשרה הגירה בלתי חוקית וסחר בסמים[48]. במהלך מרוץ הבחירות שלו לסנאט ב-2022, הוא טען שהנשיא ג'ו ביידן מציף את אוהיו בסמים לא חוקיים בכך שאינו מטפל בגבול הדרומי[49].

ב-2023 הציג ואנס הצעת חוק שתהפוך את האנגלית לשפה הרשמית של ארצות הברית[50].

מדיניות חוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאט"ו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנאום בוועידת הביטחון של מינכן, ואנס אמר כי ארצות הברית איננה רוצה לפרוש מנאט"ו, אך טען שארצות הברית צריכה להתמקד יותר במזרח אסיה, וכי מדינות מסוימות החברות בנאט"ו אינן מוציאות מספיק כסף למען ביטחונן[51][52]. כך למשל, ואנס אמר שההצהרה של טראמפ שהוא יעודד את רוסיה לתקוף חברות בנאט"ו שאינן עומדות בהתחייבויותיהן הפיננסיות במסגרת הברית, היא "קריאת השכמה" לאירופה ולהוצאות הביטחון שלה[51][52].

אוקראינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנס מתח ביקורת על הסיוע הכספי והצבאי האמריקאי לאוקראינה במלחמת אוקראינה–רוסיה, וטען כי אין אפשרות לספק לאוקראינה מספיק נשק כדי שתנצח, וכי האינטרס האמריקאי הוא "להשלים עם זה שאוקראינה תיאלץ לוותר על חלק משטחיה לרוסים"[53]. בראיון עם סטיב באנון, ואנס הצהיר "לא באמת אכפת לי מה קורה לאוקראינה"[54]. בדצמבר 2023, הוא ספג ביקורת רבה על כך שקרא להשעיית סיוע נוסף לאוקראינה, מכיוון שלדבריו, הכסף "ישמש את שריה של אוקראינה כדי לקנות יאכטה גדולה יותר"[55].

יחסו לישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנס הוא תומך נלהב של מדינת ישראל ותיאר את מערכת היחסים בין המדינות כ"מערכת יחסים תרבותית, מוסרית, פוליטית". ואנס תומך בהמשך הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל במלחמת חרבות ברזל[56] ותיאר את ישראל “הדמוקרטיה היחידה באזור מסוכן"[57]. ואנס מתח ביקורת על ממשל ביידן בנוגע לעיכוב משלוח נשק מונחה לישראל, וטען כי חמאס נושא באחריות מלאה לכל מקרי המוות של האזרחים ברצועת עזה[58][59].

איראן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנשאל אם יתמוך בפעולה צבאית נגד איראן לאחר שמיליציות שקשורות לאיראן תקפו חיילים אמריקאים, ואנס אמר שזו תהיה "טעות", והעלה חשש שזו תהיה הסלמה משמעותית במזרח התיכון[60][61].

סין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנס כינה את סין "האיום הגדול ביותר" על ארצות הברית, וטען כי המלחמה באוקראינה מסיחה את דעתה של ארצות הברית מהתמקדות באיומים מצד סין[62]. בנאום ב-2024 אמר ואנס כי "ב-2003 עשיתי טעות כשתמכתי במלחמת עיראק".

אירופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2024, לאחר שמפלגת הלייבור ניצחה בבחירות הכלליות בבריטניה שנערכו באותו החודש, אמר ואנס כי בריטניה היא "המדינה האיסלאמיסטית הראשונה באמת עם נשק גרעיני"[63].

כלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנס תומך בדיני הגבלים עסקיים, בהגברת רגולציה של התנהלות תאגידים ובחקיקה נגד ריכוזיות כלכלית. הוא הביע דאגה שלחברות טכנולוגיה גדולות יש השפעה רבה מדי על הפוליטיקה האמריקאית ועל זרימת המידע באינטרנט, קרא לפרק את "גוגל" ורמז שיש לפצל את "מטא". בנוסף לכך, הביע תמיכה בפעולותיה של יו"ר נציבות הסחר של ארצות הברית, לינה קאן, שלדבריו "עושה עבודה די טובה", וציין את אכיפת ההגבלים העסקיים שלה נגד חברות טכנולוגיה[64].

ביחס לזכויות עובדים, הכריז ואנס כי הוא תומך בהסכמים קיבוציים, אך התנגד לחוק המרחיב את זכויותיהם של העובדים להתארגן ולנהל משא ומתן קיבוצי מורחב יותר. במקום זאת הוא הביע תמיכה בהצעות של הקבוצה השמרנית American Compass, הכוללת הקמת מועצות פועלים[65].

שירותי בריאות ורווחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנס תמך בחקיקה שקידם ממשל ביידן המאפשרת למדיקר לנהל משא ומתן על מחירי התרופות[66]. ב-2022 היה שותף להצעת חוק שקידמה הגבלה למחיר האינסולין[67]. הוא אף ציין כי אין בכוונתו לבטל את חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה וכי הוא תומך בקידום ייבוא תרופות מחו"ל.

ואנס התנגד לקיצוץ בביטוח הלאומי. אף על פי כן, הוא חושב שיש צורך לבצע רפורמה בביטוח הלאומי לאור מגמת הזדקנות האוכלוסייה בארצות הברית. הוא הצהיר כי "אני לא תומך בקיצוץ בביטוח לאומי או במדיקר ואני חושב שהפרטת ביטוח לאומי היא רעיון רע"[68]. בספטמבר 2023, ואנס קידם הצעת חוק שבמרכזה עמד מה שהוא קרא לו "החופש לנשום", מטרת החוק היא למנוע מסוכנויות פדרליות לחייב עטיית מסכות בטיסות, נסיעות בתחבורה ציבורית ובבתי ספר ציבוריים ואף טען כי עטיית מסיכות לא הוכחה כיעילה כדי למנוע התפשטות של מגפות[69][דרוש מקור].

נשק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנס כינה את עצמו "תומך גדול של התיקון השני". ב-2018, הוא טען לצורך למצוא את "האיזון הנכון" בין הגנה על אנשים וזכויות התיקון השני, והוסיף כי הוא חשש שאנשים עלולים לפגוע כאשר מנסים לטפל באלימות בנשק. בדיבייט במהלך מסע ההתמודדות שלו לסנאט ב-2022, ואנס אמר שבקרת נשק רבים פוגעת בזכויותיהם של אנשים מבלי להפוך אותם לבטוחים יותר. בספטמבר 2024, במהלך אירוע קמפיין שנערך יום לאחר הטבח בתיכון אפלצ'י (אנ') הם "עובדת חיים" ולא יימנעו על ידי החמרת חוקי הנשק, במקום זאת הוא קרא להגברת האבטחה בבתי הספר[70][71].

משבר האקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואנס ממעיט בהשפעות שינוי האקלים ואף הכחיש את קיומו של משבר האקלים. הוא קידם בסנאט חוק המבטל את זיכויי המס הפדרליים עבור כלי רכב חשמליים, וטען כי סבסוד כלי רכב חשמליים הם "חלומות בהקיץ על אנרגיה ירוקה"[72].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ג'יי. די. ואנס
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'יי. די. ואנס

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ג'ושוע רוטמן, The Lives of Poor White People, באתר הניו יורקר, 12 בספטמבר 2016 (באנגלית)
  2. ^ JD Vance: Can Trump's 'hillbilly' win the Senate?, באתר BBC‏, 4 במאי 2022 (באנגלית)
  3. ^ הארי קונזרו, Hillbilly Elegy by JD Vance review – does this memoir really explain Trump’s victory?, באתר הגרדיאן, 7 בדצמבר 2016 (באנגלית)
  4. ^ דן סיוול, 'Hillbilly' to Capitol Hill? Author eyes Senate bid in Ohio, באתר The Cincinnati Enquirer‏, 16 באפריל 2021 (באנגלית)
  5. ^ ‘Hillbilly Elegy’ author J.D. Vance giving virtual talk at NDSU, באתר Williston Herald‏, 7 בינואר 2021 (באנגלית)
  6. ^ קרוליין קיצ'נר, How the 'Tiger Mom' Convinced the Author of Hillbilly Elegy to Write His Story, באתר The Atlantic‏, 7 ביוני 2017 (באנגלית)
  7. ^ שרה מקברייד, Peter Thiel's Mithril Capital Raises $850 Million VC Fund, באתר בלומברג, 20 בינואר 2017 (באנגלית)
  8. ^ אתר למנויים בלבד אבי גרפינקל, ג'יי די ואנס תיעד את הסיוט האמריקאי. לליברלים יש הרבה מה ללמוד ממנו, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2024
  9. ^ ארז דבורה, "יומני האפלצ'ים": זה רק נראה כמו סרט אוסקרים, באתר ynet, 25 בנובמבר 2020
  10. ^ תומר קמרלינג, ‏סיוט אמריקאי, באתר ‏מאקו‏, 26 בנובמבר 2020
  11. ^ הצהרה לעיתונות, DAYTON LITERARY PEACE PRIZE ANNOUNCES 2017 FINALISTS IN FICTION & NONFICTIO, באתר Dayton Literary Peace Prize‏, 7 בספטמבר 2017 (באנגלית)
  12. ^ קארן הלר, ‘Hillbilly Elegy’ made J.D. Vance the voice of the Rust Belt. But does he want that job?, באתר וושינגטון פוסט, 6 בפברואר 2017 (באנגלית)
  13. ^ שרה ג'ונס, J.D. Vance, the False Prophet of Blue America, באתר "ניו ריפבליק", 17 בנובמבר 2016 (באנגלית)
  14. ^ ויליאם איסטרלי, Stereotypes Are Poisoning American Politics, באתר בלומברג, 2016 (באנגלית)
  15. ^ ג'יימס הומן, The Daily 202: Why the author of ‘Hillbilly Elegy’ is moving home to Ohio, באתר וושינגטון פוסט, 21 בדצמבר 2016 (באנגלית)
  16. ^ נתנאל שלומוביץ, "יומני האפלצ'ים": סרט חסר כל נשמה, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2020
  17. ^ ויני קרוזה, Middletown native and Ohio State grad decides against Senate run, באתר Dayton Daily News‏, 19 בינואר 2018 (באנגלית)
  18. ^ דן פרימאק, J.D. Vance tells associates he plans to run for Senate in Ohio, באתר אקסיוס, 15 באפריל 2021 (באנגלית)
  19. ^ ג'סי בלמרט, Super PAC supporting potential Senate candidate J.D. Vance gets $10 million donation from PayPal cofounder, באתר Cincinnati Enquirer‏, 15 במרץ 2021 (באנגלית)
  20. ^ אמה קינרי, Peter Thiel, Mercers Back a Potential J.D. Vance Senate Run, באתר Bloomberg Businessweek‏, 15 במרץ 2021 (באנגלית)
  21. ^ בריטני דה ליאה, 'Hillbilly Elegy' author J.D. Vance forms exploratory committee to run for Senate seat in Ohio: report, באתר פוקס ניוז, 11 במאי 2021 (באנגלית)
  22. ^ טל אקסלרוד, JD Vance jumps into Ohio Senate primary, באתר The Hill‏, 1 ביולי 2021 (באנגלית)
  23. ^ אמ סטאק ומייקל וורן, Senate hopeful J.D. Vance apologizes for criticizing Trump as 'reprehensible' in deleted tweets, באתר CNN‏, 6 ביולי 2021 (באנגלית)
  24. ^ ג'יי. די. ואנס, Trump speaks for those Bush betrayed: Column, באתר USA Today‏, 18 בפברואר 2016 (באנגלית)
  25. ^ ג'יל קולבין, Trump backs GOP’s JD Vance in US Senate primary in Ohio, באתר ABC News‏, 16 באפריל 2022 (באנגלית)
  26. ^ קרוליין לינטון, ארון נאווארו ואדם ברוסטר, Ohio primary results: Trump-backed J.D. Vance wins Republican Senate race, באתר CBS News‏, 4 במאי 2022 (באנגלית)
  27. ^ כריס מקגריל, JD Vance wins Ohio Senate race by wider margin than predicted, באתר הגרדיאן, 9 בנובמבר 2022 (באנגלית)
  28. ^ ציקי ברנדוין, טראמפ הכריע: ג'יי. די. ואנס - המועמד לסגנות, באתר ערוץ 7, 15 ביולי 2024
  29. ^ Joseph Bernstein; Katherine Rosman (3 בנובמבר 2022). "From Yale to Newsmax, Usha Vance Has Helped J.D. Vance Chart His Path". The New York Times. ארכיון מ-15 ביולי 2024. נבדק ב-15 ביולי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Dallas, Kelsey (9 בספטמבר 2016). "Author J.D. Vance: Faith made me believe in a hopeful future". The Washington Post. ארכיון מ-7 במרץ 2023. נבדק ב-12 במאי 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ Hulsey, Lynn. "6 takeaways from U.S. Senate candidate debate between Tim Ryan and J.D. Vance". ארכיון מ-13 באוקטובר 2022. נבדק ב-10 באוקטובר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Kasler, Karen (11 באוקטובר 2022). "Tim Ryan, J.D. Vance face off on economy, abortion, politics in Ohio U.S. Senate debate". The Statehouse News Bureau. ארכיון מ-25 באוקטובר 2022. נבדק ב-26 באוקטובר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Evans, Nick (2022-07-26). "Black state lawmakers take aim at Vance over comments likening abortion to slavery • Ohio Capital Journal". Ohio Capital Journal (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-07-16.
  34. ^ Weixel, Nathaniel (12 ביולי 2024). "JD Vance moves toward Trump on abortion as VP announcement nears". The Hill. נבדק ב-16 ביולי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ BeMiller, Haley. "Q&A: Ohio Senate candidate J.D. Vance talks 2020 election, opioids and state of GOP". The Enquirer. ארכיון מ-16 ביולי 2024. נבדק ב-16 ביולי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "Ohio Senate Race: J.D. Vance Focuses on Conservative Family Issues". The Cincinnati Enquirer. 25 באוגוסט 2022. נבדק ב-27 בספטמבר 2022. He's against same-sex marriage and said he would not support federal legislation to codify marriage equality... {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ BeMiller, Haley (2 באוגוסט 2022). "Ohio Senate candidate J.D. Vance opposes bill to protect gay, interracial marriage rights". The Columbus Dispatch (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-26 בספטמבר 2022. נבדק ב-17 בספטמבר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ BeMiller, Haley (11 ביולי 2022). "Ohio Senate race: Where JD Vance, Tim Ryan stand on abortion". The Columbus Dispatch. אורכב מ-המקור ב-11 ביולי 2022. נבדק ב-28 בספטמבר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Sabrina Eaton, cleveland com (18 ביולי 2023). "JD Vance proposes federal ban on gender transition care for minors". cleveland (באנגלית). ארכיון מ-26 בינואר 2024. נבדק ב-26 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Skalka, Liz (29 במאי 2022). "J.D. Vance On Porn: Ban It To Save Families". HuffPost. נבדק ב-2 באוגוסט 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ Pengelly, Martin (26 ביולי 2021). "Ohio Senate candidate JD Vance blames America's woes on 'the childless left': Hillbilly Elegy author singles out Kamala Harris, Pete Buttigieg, Cory Booker and AOC as he praises far-right president of Hungary". The Guardian. ארכיון מ-1 באוגוסט 2022. נבדק ב-1 באוגוסט 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Cameron, Joseph (25 ביולי 2022). "JD Vance Suggests People in 'Violent' Marriages Shouldn't Get Divorced". Vice (באנגלית). ארכיון מ-3 באוגוסט 2022. נבדק ב-3 באוגוסט 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ Levin, Bess (25 ביולי 2022). "GOP Senate Candidate J.D. Vance: If People Love Their Kids, They'll Stay in Violent Marriages". Vanity Fair. ארכיון מ-9 באוגוסט 2022. נבדק ב-16 באוגוסט 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ ציפי שמילוביץ, ניו יורק, הסגן של טראמפ מסתבך: לכלוכים על הבוס, סקרים רעים וסערת "נשות החתולים", באתר ynet, 28 ביולי 2024
  45. ^ אנדרו ג'. טוביאס, J.D. Vance used to admonish Donald Trump’s ‘xenophobic’ appeals to voters. Until he decided to run for Senate., באתר The Plain Dealer‏, 19 ביולי 2021 (באנגלית)
  46. ^ Gomez, Henry J. (17 באוקטובר 2022). "Tim Ryan and J.D. Vance attack each other over 'great replacement' theory in final Ohio Senate debate". NBC News. ארכיון מ-23 באוקטובר 2022. נבדק ב-23 באוקטובר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ Dress, Brad (19 באוקטובר 2022). "JD Vance says GOP needs to pick a fight with Biden over border wall". The Hill. ארכיון מ-23 באוקטובר 2022. נבדק ב-23 באוקטובר 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ Propper, David (2024-07-16). "Trump VP pick JD Vance blasts Biden's border crisis: 'You're orphaning an entire generation of kids'". נבדק ב-2024-07-16.
  49. ^ Kessler, Glen (11 במאי 2022). "J.D. Vance's Claim that Biden is Targeting 'MAGA Voters' with Fentanyl". The Washington Post. ארכיון מ-11 במאי 2022. נבדק ב-11 במאי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "U.S. Sen. JD Vance wants to declare English the U.S. Official language". 30 במרץ 2023. ארכיון מ-25 ביוני 2024. נבדק ב-25 ביוני 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ 1 2 Nazzaro, Miranda (19 בפברואר 2024). "Vance: Trump issued 'wake-up call' to Europe with NATO remarks". The Hill (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-22 במרץ 2024. נבדק ב-22 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ 1 2 "Vance: Trump issued 'wake-up call' to Europe with NATO remarks". Yahoo News (באנגלית). 19 בפברואר 2024. ארכיון מ-22 במרץ 2024. נבדק ב-22 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Republican senator says Ukraine should cede land and cut a deal with Putin to end the war". NBC News (באנגלית). 12 בדצמבר 2023. ארכיון מ-26 בינואר 2024. נבדק ב-26 בינואר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Sampson, Eve (2024-07-15). "J.D. Vance's Opposition to U.S. Support for Ukraine: In His Own Words". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-07-16.
  55. ^ Robinson, Olga (20 בדצמבר 2023). "How pro-Russian 'yacht' propaganda influenced US debate over Ukraine aid". The BBC. ארכיון מ-20 בדצמבר 2023. נבדק ב-21 בדצמבר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ Joseph, Jamie (23 באוקטובר 2023). "JD Vance circulates memo calling for Israel and Ukraine aid to be split up". Fox News (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-22 במרץ 2024. נבדק ב-22 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ ""מדהים ללכת בירושלים, בירתה הנצחית של ישראל"
  58. ^ "SENATOR VANCE BLASTS PRESIDENT BIDEN'S "INCOHERENT" HANDLING OF ISRAEL-HAMAS WAR". Office of Sen. Vance (באנגלית אמריקאית). 2024-05-12. נבדק ב-2024-07-16.
  59. ^ "Interview With FEMA Administrator Deanne Criswell; Interview With Fmr. Sen. Scott Brown (R-MA); Interview With Sen. J.D. Vance (R- OH); Interview With Sen. Chris Murphy (D-CT). Aired 9-10a ET". CNN. 2024-05-12. נבדק ב-2024-07-15.
  60. ^ Sforza, Lauren (29 באוקטובר 2023). "JD Vance says he would not support authorizing military action in Iran". The Hill (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-14 בדצמבר 2023. נבדק ב-22 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ Knox, Brady (29 באוקטובר 2023). "JD Vance says he would 'absolutely not' authorize the use of force against Iran - Washington Examiner" (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-22 במרץ 2024. נבדק ב-22 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ "Vice presidential nominee Vance calls China 'biggest threat to our country". Voice of America. 16 ביולי 2024. ארכיון מ-17 ביולי 2024. נבדק ב-17 ביולי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ Andrew McDonald, Trump's VP pick J.D. Vance called U.K. 'Islamist country' (אורכב 17.07.2024 בארכיון Wayback Machine), Politico (July 16, 2024).
  64. ^ Klar, Rebecca (27 בפברואר 2024). "Vance: Biden FTC chief is 'doing a pretty good job'". The Hill (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-19 במרץ 2024. נבדק ב-22 במרץ 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ Metzger, Bryan; Naughton, Nora (26 בספטמבר 2023). "'Just shut your mouth:' Populist Republicans back UAW workers' demands while slamming union leadership". Business Insider. ארכיון מ-17 במרץ 2024. נבדק ב-3 ביוני 2024. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ Leonard, Ben; Cirruzzo, Chelsea (2024-07-16). "Unpacking Vance's health care record". Politico. נבדק ב-2024-07-16.
  67. ^ Sullivan, Peter; Knight, Victoria (2024-07-15). "What J.D. Vance means for health policy". Axios. נבדק ב-2024-07-16.
  68. ^ Waldron, Travis; Delaney, Arthur (2022-07-13). "J.D. Vance Ditches Past Support For Social Security Cuts". HuffPost UK (באנגלית). נבדק ב-2024-07-16.
  69. ^ SENATOR VANCE TO INTRODUCE LEGISLATION TO BAN FEDERAL MASK MANDATES - J.D. Vance, J.D. Vance, ‏5 בספטמבר 2023
  70. ^ Maher, Kit (6 בספטמבר 2024). "Vance laments that school shootings are a 'fact of life' in the US as he calls for more security". CNN. נבדק ב-6 בספטמבר 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  71. ^ Benen, Steve (6 בספטמבר 2024). "JD Vance faces pushback over 'fact of life' school shootings remark". MSNBC. נבדק ב-6 בספטמבר 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  72. ^ Zack Budryk, The Hill, The Hill, ‏28 בספטמבר 2023


חברי הסנאט של ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
נשיאה: קמלה האריס • הנשיאה הזמנית: פטי מארי
מנהיגי הסיעות: צ'אק שומר (מנהיג הרוב, דמוקרטי) • מיץ' מקונל (מנהיג המיעוט, רפובליקני)
אוהיו: שרוד בראון • ג'יי. די. ואנס | אוקלהומה: ג'יימס לנקפורד • מארקוויין מולין | אורגון: רון ויידן • ג'ף מרקלי | איווה: צ'אק גראסלי • ג'וני ארנסט | איידהו: מייק קראפו • ג'ים ריש | אילינוי: דיק דרבין • תמי דקוורת' | אינדיאנה: טוד יאנג • מייק בראון | אלבמה: טומי טוברוויל • קייטי בריט | אלסקה: ליסה מרקאוסקי • דן סאליבן | אריזונה: קירסטן סינמה • מארק קלי | ארקנסו: ג'ון בוזמן • טום קוטון | ג'ורג'יה: ג'ון אוסוף • רפאל וורנוק | דלאוור: טום קרפר • כריס קונס | דקוטה הדרומית: ג'ון ת'ון • מייק ראונדס | דקוטה הצפונית: ג'ון הובן • קווין קריימר | הוואי: בריאן שץ • מזי הירונו | וושינגטון: פטי מארי • מריה קנטוול | ויומינג: ג'ון באראסו • סינתיה לומיס | ויסקונסין: תמי בולדווין • רון ג'ונסון | וירג'יניה: מארק וורנר • טים קיין | וירג'יניה המערבית: ג'ו מנצ'ין • שלי מור קפיטו | ורמונט: ברני סנדרס • פיטר ולץ' | טנסי: מרשה בלקברן • ביל הגרטי | טקסס: ג'ון קורנין • טד קרוז | יוטה: מייק לי • מיט רומני | לואיזיאנה: ביל קסידי • ג'ון נילי קנדי | מונטנה: ג'ון טסטר • סטיב דיינס | מיזורי: ג'וש האולי • אריק שמיט | מיין: סוזן קולינס • אנגוס קינג | מינסוטה: איימי קלובשר • טינה סמית' | מיסיסיפי: רוג'ר ויקר • סינדי הייד-סמית | מישיגן: דבי סטייבנו • גרי פיטרס | מסצ'וסטס: אליזבת וורן • אד מרקי | מרילנד: בן קרדין • כריס ואן הולן | נבדה: קתרין קורטז מסטו • ג'קי רוזן | נברסקה: דב פישר • פיט ריקטס | ניו ג'רזי: קורי בוקר • ג'ורג' הלמי | ניו המפשייר: ג'ין שאהין • מגי האסן | ניו יורק: צ'אק שומר • קירסטן ג'יליברנד | ניו מקסיקו: מרטין היינריך • בן ריי לוהאן | פלורידה: מרקו רוביו • ריק סקוט | פנסילבניה: בוב קייסי • ג'ון פטרמן | קולורדו: מייקל בנט • ג'ון היקנלופר | קונטיקט: ריצ'רד בלומנטל • כריס מרפי | קליפורניה: אלכס פדייה • לפונזה באטלר | קנזס: ג'רי מורן • רוג'ר מרשל | קנטקי: מיץ' מקונל • ראנד פול | קרוליינה הדרומית: לינדזי גרהאם • טים סקוט | קרוליינה הצפונית: תום טיליס • טד באד | רוד איילנד: ג'ק ריד • שלדון וייטהאוס חותם הסנאט של ארצות הברית
מועמדי המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ולסגנות
פרימונט/דייטון (1856) • לינקולן/המלין (1860) • לינקולן/ג'ונסון (1864) • גרנט/קולפקס (1868) • גרנט/וילסון (1872) • הייז/וילר (1876) • גרפילד/ארתור (1880) • בליין/לוגן (1884) • הריסון/מורטון (1888) • הריסון/ריד (1892) • מקינלי/הוברט (1896) • מקינלי/רוזוולט (1900) • רוזוולט/פיירבנקס (1904) • טאפט/שרמן (1908) • טאפט/באטלר (1912) • יוז/פיירבנקס (1916) • הרדינג/קולידג' (1920) • קולידג'/דוז (1924) • הובר/קרטיס (1928) • הובר/קרטיס (1932) • לנדון/נוקס (1936) • וילקי/מקנרי (1940) • דיואי/בריקר (1944) • דיואי/וורן (1948) • אייזנהאואר/ניקסון (1952) • אייזנהאואר/ניקסון (1956) • ניקסון/לודג' (1960) • גולדווטר/מילר (1964) • ניקסון/אגניו (1968) • ניקסון/אגניו (1972) • פורד/דול (1976) • רייגן/בוש האב (1980) • רייגן/בוש האב (1984) • בוש האב/קווייל (1988) • בוש האב/קווייל (1992) • דול/קמפ (1996) • בוש הבן/צ'ייני (2000) • בוש הבן/צ'ייני (2004) • מקיין/פיילין (2008) • רומני/ראיין (2012) • טראמפ/פנס (2016) • טראמפ/פנס (2020) • טראמפ/ואנס (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27יי._די._ואנס&oldid=40016530"