ובדעתו, כי הרומאים יעלו על ארץ ישראל דרך הגליל, בִּצּר את כל משגבי הארץ [...] ובגליל העליון בנה את המקום הנקרא סלע אָקְכַבָּארוֹן (עַכְבָּרָה), ואת סֶפְּף (צפת), ואת יָמְנֵית (יבנית), ואת מֵֵרוֹ (מֵרון).
על ראשי ההרים עיר ושמה צפת [...] ועוד אומר אני, שנראה היות זאת העיר צופיה, הנזכרת פרק עגלה ערופה בסיפא: ”וְנֹפֶת צוּפִים רבי יהושע בן לוי אמר זה דבש הבא מן הציפיא”[13], ויהיה צופיה מגזרת צופה כי היא בראש הר גבוה
בהמאה ה-11, בשלהי התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ, צפת הייתה כפר ובו מגדל בודד (בורג' אל-יתים) במקום שבו נבנתה לימים המצודה. עם זאת, יש עדויות לקיומו של יישוב יהודי בצפת כבר מתקופה זו, עוד לפני מסעי הצלב[15]: נמצאה תעודת קנייה שנערכה בשנת 1023 בשביל ילד: מוסי בן הבה בן סלמון הצפתי[16][17], ומאותה השנה נמצאה בגניזה הקהיריתכתובה שנכתבה בצור עבור זוג יהודי שקבע את מושבו בצפת: נתן הכהן בן שלמה ורחל[18].
צפת הייתה למבצר הצלבני הגדול במזרח, שכונה "מפתח הגליל", וניתנה לה לנחלה (castellany) חלק ניכר מהגליל העליון: גבולותיה היו נחל דישון מצפון, נהר הירדן ממזרח, ארץ כינרות והגליל התחתון מדרום, וקו שנמתח מסאג'ור לתל ראש ממערב[19]. לצפת יוחסה גם חשיבות דתית, כאשר היא זוהתה עם מקום המערה של "טוביה"[15][דרושה הבהרה], וגם עם "בתוליה" (Βαιτυλούᾳ) מספר יהודית. זיהוי של בתוליה עם בית אל המקראית, מקומו של חלום יעקב, גרר שרשרת טעויות: גשר החוצה את הירדן ממזרח לצפת נקרא גשר בנות יעקב (עד היום), כי זוהה עם מעבר יבוק; חאן ג'וב יוסף, בעמק העולה לצפת, זוהה כמקום הבור בו הושלך יוסף; ומערת שם ועבר בצפת – כמקום בו הודיעו ליעקב על מות יוסף.
מצודת צפת הייתה מן האיתנים שבמבצרי הפרנקים, ומאלה שהזיקו ביותר למוסלמים. בתוכה ישבו הטמפלרים, פרשים כעורבים ממש, נכונים לפשיטות על הערים בדמשק ועד דאריא וסביבותיה ומירושלים ועד כרכ וסביבותיה
בתקופה הצלבנית עלה ערכה של צפת, ובמאה ה-13 הייתה למרכז של יהודי הגליל. בשנת 1216 פגש יהודה אלחריזי בצפת, כאשר היה בדרכו לדמשק, את ”רבי צדוק הצדיק ראש ישיבת גאון יעקב”[21]. בגניזת קהיר נמצאה עדות המתוארכת למאה ה-13[22] על ”נאום הנרצע למצוות אדוננו סעדיה בר' עובדיה זלה"ה הנסמך בצפת מפי אדוננו”[23].
ב-1266 נכבשה המצודה בידי הסולטאן הממלוכיביברס, שהפכה לבירת מחוז הגליל בממלכתו - הוא מחוז "צפד" (صؘفؘد). גבולות המחוז היו מנהר הליטני בצפון עד לעיר ג'נין בדרום. מעמדה עלה על מעמד ירושלים שהייתה "נפת" ירושלים לעומת "מחוז" צפת. באותה תקופה נבנה המסגד האדום, שנמנה בין המבנים הראשונים של התקופה הממלוכית בארץ ישראל.
ב-1517 נכבשה ארץ ישראל, ובכללה צפת, בידי הטורקים. בתקופה זו התיישבו בצפת יהודים רבים מגולי ספרד, והפכו את העיר למרכז רוחני חשוב. באותה העת היה גם מצבה הכלכלי של העיר משופר. במאה ה-16, לפי המשוער, אוכלוסיית העיר הגיעה ל-13,000 נפש, כמחציתם יהודים. רבי משה באסולה שבקר בעיר ושהה בה בין השנים 1521 ו-1522 מתאר במילים הבאות את העיר צפת באותה העת:
העיר מלאה כל טוב ומזונות משובחות. ובזול, לקונה כל דבר בעתו. ולולא רוב השמן והתבואה שמוליכים משם לדמשק ולמקומות אחרים, לא היה שווה כלום. מכל מיני פירות וטובים נמצאים בה, ואשר לא יהיה שם, יובא מדמשק. הארץ רחבת ידיים בסחורה, הן בחנויות לבגדי צמר, הן בסדקית, הן בבשמים, – משלושת אלה יש הרבה חנויות ליהודים. והם מביאים את הסדקית והבשמים מדמשק ומוכרים בעיר...
גם יש הרבה יהודים מחזרים תדיר בכפרים למכור סדקית ודברי רוכלים, וממלאים את בתיהם כל טוב. ומלבד זה יש רווח לקנות כותנה, וחוטים טווים, ומיני תרופות בזמן שהם זולים, ולמכרם בעת הראוי...ומי שאין לו קרן שישקיע אותה במסחר, צריך שיהיה בעל מלאכה. וארבע מלאכות טובות בכל ארץ ישראל: האורגים, הצורפים, והרצענים והבורסקאים, גם הבנאים. ומי שהוא בעל כוח להיות שכיר יום באותה מלאכה, פורעים אותו בטוב.
מצבה הכלכלי של העיר היה משביע רצון. עולי ספרד הביאו עימם את תעשיית הצמר, חומר שעיבודו הצריך משאבי מים רבים, ולשם כך בנו מתקנים שונים כדוגמת המבטשה ואחרים.[26] בעיר היו 3,000 נולי אריגה ותוצרתה התחרתה בתעשיית האריגים של ונציה. אפילו חלק מהחכמים עסקו בתעשיית הצמר[6]. תושביה עסקו גם במסחר בדבש, במשי ובתבלינים. בשנת 1576 הוקם בצפת בית הדפוס הראשון במזרח התיכון. במשך עשר שנים הדפיס חמישה ספרים[6].
במאה ה-17 הורגשה ירידה במעמדה הכלכלי של העיר. האריגים הזולים מאנגליה דחקו את אריגיה ותעשיית הצמר קרסה. נחתו על העיר מכת הארבה ומגפות. גם חכמיה המפורסמים הלכו לעולמם, והאחרים עברו לירושלים ולערים אחרות. מגפה קשה במיוחד פקדה את צפת ב-1747. ב-1759 אירעה רעידת אדמה, שבה נמנו כ-300 הרוגים.
פריחתה המחודשת של צפת הייתה קצרת ימים. ב-1823 אירעה רעידת אדמה שבעקבותיה הייתה ביזה רבה בעיר. ב-15 ביוני1834 הייתה הביזה הגדולה בצפת – רבים מיהודי העיר נרצחו או נפצעו ורכוש היישוב נשדד על ידי המון ערבי. ב-1 בינואר1837 הרסה רעידת אדמה נוספת את כל השכונה היהודית וגרמה למותם של כ-2,000 איש. בזמן הרעש, ניצלו המוסלמים את המצב ושדדו ובזזו את היהודים וצבא טורקי נשלח להגן עליהם ועל הנוצרים[27].
מיד לאחר הרעש שוב פרצה בעיר מגפה וכעבור שנה, ב-1838, פרעו מורדים דרוזים ומוסלמים מצפת והכפרים סביבה ביהודי העיר. המכות שניחתו על יושביה היהודים של צפת, אם על ידי שכניהם הערבים או על ידי חולי ורעש, הביאו להידלדלות היישוב והעיר התרוקנה כמעט לגמרי מיהודיה.
על פי המפקד שערך משה מונטיפיורי בשנת 1839, ישבו בצפת 1338 יהודים. ב-1856 מצא בה ד"ר פרנקל 2,100 יהודים: כ-1,300 אשכנזים וכ-800 ספרדים[28].
הקונסול הבריטי באמצע המאה ה-19, ג'יימס פין, ציין בספרו את "רוחם הגברית" של יהודי צפת "בהשוואה לכל שאר בני אומתם בארץ ישראל" ואת היותם מסוגלים הרבה יותר מהם "לעמוד על שלהם"[29].
העיתון שערי ציון מכ"ג תמוז תרמ"א (1881) מדווח תחת הכותרת: "שמועה על רעש גרמה למנוסה מצפת", ובהמשך הכתבה :"מצפת מודיעים כי פשטה השמועה על פני העיר כי העיר תרגז ותרעש תחתיה, ויען כי רבים מתושבי העיר עוד יזכרו את המהפכה אשר הפך ד' ביום חרון אפו, לפני ארבעים שנה, ופחדו לנפשותיהם וילונו שני לילות מחוץ לעיר, וכאשר נוכחו כי לשווא פחדו, שבו איש לביתו"[30].
השלטון העות'מאני הושיב באזור צפת גולים צ'רקסים בשנות ה-60 של המאה ה-19, ואלג'ירים בשנת 1878, אולי במאמץ לחזק את אופיו המוסלמי של האזור.[24] לפחות שתי משפחות בעיר, ערבי ודלסי, היו ממוצא אלג'ירי.[24] לפי המסיונר הבריטי מאסטרמן, שביקר בצפת בשלהי המאה ה-19, האוכלוסייה המוסלמית בצפת כללה דמשקאים (שהתיישבו בעיר בתקופה הממלוכית), אלג'ירים, כורדים, בדואים מבקעת הירדן, ומהגרים מן הכפרים סביב העיר.[24][31] במאה ה-19 תושבי העיר המוסלמים המשיכו לתחזק קשרים חברתיים ותרבותיים הדוקים עם דמשק.[24]
היישוב בעיר אומנם גדל מחדש במחצית השנייה של המאה ה-19, ומנה ערב מלחמת העולם הראשונה כ-13,500 נפש, בהם רוב של כ-7,500 יהודים[32], אבל הניסיונות לפתח בה תעשייה וחקלאות לא עלו יפה, ויהודי צפת התקיימו בעיקר על החלוקה. הקושי בפיתוח של צפת נבע בין השאר מהעדר דרכים סלולות אל העיר (ההגעה לעיר הייתה אפשרית באמצעות רכיבה על בעלי חיים ובהמות משא בלבד), המרחק הרב לנמל ביירות ונמל יפו, והעדר קרקעות מתאימות לחקלאות מודרנית בסביבות העיר. הקהילה היהודית בעיר כמעט ולא הייתה מאורגנת מבחינת ציבורית, ובעיר לא פעלו כמעט מוסדות ציבור.
המיסיונרים האנגלים גורשו מהעיר כאזרחי האויב, ובית-החולים שלהם נסגר. עם התגברות המגפה הוחרם בית-החולים רוטשילד מידי הקהילה היהודית והוקדש לטיפול בנפגעי הטיפוס בניהול רופאים טורקיים. בקיץ 1916 הוסב בית-החולים לבית חולים צבאי עבור פצועי המלחמה הטורקיים[35].
חלק מתושבי העיר בעלי נתינות זרה גורשו מהארץ, חלק אחר בחר לעזוב את העיר למקומות בטוחים יותר, וחלק גויס בכפייה לצבא העות'מאני ולפלוגות העבודה שלו. כתוצאה מכל אלו פחת מאוד מספר תושבי העיר היהודים, מכ־7,000 בתחילת המלחמה לכ־2,700 בסופה. האוכלוסייה הערבית נפגעה אף היא מהמלחמה, אך בצורה פחותה מהאוכלוסייה היהודית, ומספר תושבי העיר הערביים פחת בכרבע במהלך המלחמה. במהלך המלחמה נשלחו חלק ממגורשי תל אביב לצפת, שהיו בה דירות ריקות רבות באותה תקופה[36]. במהלך המלחמה נסלל בידי הצבא הטורקי קטע הדרך שבין ראש פינה לצפת כדרך כבושה לעגלות (עד אז ניתן היה להגיע לצפת רק באמצעות רכיבה על בעלי חיים).
לפי מפקד 1922, ישבו באותה עת בעיר כ-3,000 תושבים יהודים[37].
בתקופת המנדט השתנה המאזן הדמוגרפי בעיר והאוכלוסייה הערבית הפכה לרוב. צפת (Safed, כפי שמופיעה במסמכים רשמיים מתקופת המנדט) הייתה לבירתה של נפת צפת המנדטורית אשר שימשה כמרכז מנהלי, תרבותי וכלכלי לכפרי הנפה[38].
במאורעות תרפ"ט1929 פרצו פורעים ערבים לרובע היהודי שלא היה מוגן. מספר הנפגעים היהודים היה 18 הרוגים ו-80 פצועים, עד שהתערבה המשטרה הבריטית והניסה את הפורעים[39]. בעקבות זאת עלו תלונות על הזנחת צפת על ידי המוסדות הלאומיים, דבר שהביא להגירה של הצעירים מהעיר[40] ועלו קריאות להקמת שכונות יהודיות ליד העיר העתיקה של צפת[41]. באמצעות 100,000 לא"י שהוקדשו על ידי שרה לוי לצורך כך הוקמה קריית שרה על הר כנען בראשית שנות ה-30[42]. לעומת זאת, הבטחה של קרן העזרה להקים שכונה על אדמת המצודה לא נתקיימה[43].
במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הותקפו יהודי צפת על ידי ערביי צפת והכפרים הסמוכים[44], אך בניגוד למאורעות תרפ"ט נהנו משמירה של אנשי "ההגנה". ב-13 באוגוסט 1936 פרצו ערבים חמושים ברובים ובפצצות מכיוון בית הקברות העתיק לרובע היהודי. בהתקפה זו נהרגו אב ושלושה מילדיו[45]. במאמר המערכת של דבר נטען בתחילת 1937 שהשליטה בפועל בעיר נתונה בידי הוועד הלאומי הערבי וכי היהודים מסוגרים בגטו[46]. המאורעות השפיעו לרעה על מצבם הכלכלי של יהודי העיר, בשל החרם הערבי, היעדר הביטחון והפגיעה במגזר התיירות הקייצי, והובילה לעזיבת תושבים יהודים[47]. במהלך המאורעות, הבריטים חתרו לצמצום החיכוך ולכן סללו את מעלות עולי הגרדום, דרך מדרגות מאוד רחבה שחוצה את צפת העתיקה ממבנה המשטרה ועד לבית הקברות, כגבול הרמטי בין השכונות הערביות לשכונות היהודיות. בראש מבנה תחנת המשטרה הועמד פרוז'קטור גדול שהאיר את הדרך וכל מי שניסה בלילה לעבור מצד לצד זוהה ונורה על ידי צלף שישב במשטרה.
בשלהי תקופת המנדט, ועם שיפור המצב הביטחוני שימשה העיר כמקום קיט ליהודי הארץ[48], אך הקהילה היהודית סבלה מהגירה שלילית של צעירים, ומהעדר תעשייה[49] ואספקה מסודרת ומספקת של מים. בעיר הופעל גנרטור ליצור חשמל רק בשלהי 1944[50] (שפעל רק בחלק מהיום, סיפק רק חלק מהתצרוכת, וסבל מתקלות), ורק בשלהי 1947 הוחל בסלילת קו חשמל מטבריה (שהייתה מקושרת עם תחנת הכוח בנהריים) לעבר צפת[51].
על פי תוכנית החלוקה שפורסמה בסוף נובמבר 1947, יועדה צפת להיות בשטחה של המדינה היהודית (על אף שרוב האוכלוסייה בעיר הייתה ערבית), אך כביש הגישה אליה (כביש עכו - צפת) עבר ברובו בשטח המדינה הערבית.
ערב מלחמת העצמאות ב-1948, חיו בצפת כ-12 אלף ערבים וכ-2,000 יהודים[52]. הבריטים פינו את המקום ב-16 באפריל 1948 ומסרו לידי הערבים את עמדותיהם אשר שלטו על הרובע היהודי, וכך הושם הרובע במצור. לאחר שעין זיתים וביריה נכבשו על ידי הפלמ"ח הועברה מחלקה לסיוע לאנשי הרובע. ב-5 במאי נכשל ניסיון לכבוש את המצודה שבראש הר צפת. תותחי צבא ההצלה שהוצבו במירון הפגיזו את הרובע. הכוח היהודי, בראשותם של מאיר מיבר ואלעד פלד מנה כ-375 לוחמים שכללו את מחלקת הפלמ"ח ולוחמי "הגנה" נוספים. מולם עמד כוח של כ-2,000 לוחמים ערבים (על פי ספר תולדות ההגנה[53]), או כ-700 איש (על פי מקורות אחרים[54]) מצבא ההצלה וערביי המקום. מעוזי הלוחמים הערבים - המצודה, בנין המשטרה העירונית ובית הספר היהודי "שלווה", נכבשו ב-10 וב-11 במאי לאחר קרבות קשים[55]. כיבוש מבנים אלה הכריע את הקרב על העיר; תושבי העיר והחיילים הערבים נטשו את העיר ואת עמדותיהם ונמלטו, כולל ממבצר המשטרה שבראש הר כנען. למנוסה תרמו ירי המרגמות ובעיקר פצצות ה"דוידקה", שיותר משגרמו נזק ממשי, הפחידו את התושבים הערבים ברעש החזק שגרמו. אחת האימרות הידועות משחרור צפת הייתה של רב העיר זיידה הלר, ש'צפת ניצלה בזכות שני דברים: הנס והמעשה. המעשה – אלו התפילות של תושבי צפת כמימים ימימה, והנס – שלוחמי הפלמ"ח הגיעו בזמן'[56].
עם קום המדינה מנה היישוב היהודי כ-2,300 תושבים. בריחת התושבים הערבים הביאה לכך שהעיר נותרה ברובה ריקה. חלק מהבתים הערביים פוצצו במיוחד בשכונת חרת אל אקראד, כחלק מהמדיניות הביטחונית למנוע את חזרתם של הערבים שברחו מהערים המעורבות[57]. לאחר שוך הקרבות נכנסו לחלק מהבתים עולים חדשים ועיריית צפת יזמה פינוי ההריסות והאשפה ואנשי העיר תיקנו חלק מהבתים שנהרסו[58]. לראש העיר הראשון התמנה הרב משה פדהצור (פודהורצר), בן למשפחה ותיקה שהגיעה לצפת עוד בימי האר"י, ומי שעמד בראש הקהילה היהודית בצפת משנות ה-30 והיה אחראי לכך שהעיר לא פונתה בפרעות 1936 ולפני מלחמת השחרור, כפי שדרשו השלטונות הבריטיים. אחד ממפעליו הבולטים כראש עיר היה הקמת קריית האמנים צפת שמשכה אליה את מיטב האמנים הישראלים בשנות ה-50 וה-60 ומיתגה את העיר כמרכז לאמנות הישראלית והיהודית. לסגנו של פדהצור מונה הד"ר אלי סלים כהן.
העיר קלטה עולים חדשים ואף הוקמה מעברה בצפת, משרד השיכון הקים את השכונה החדשה בהר כנען[59]. בשנת 1953 התגוררו בעיר כ-7000 תושבים. ניסיונות להביא לצפת תעשייה לא צלחו בגלל המרחק הרב ממרכזי האוכלוסייה ובצפת נוצר כיס אבטלה. היו שהתלוננו שהמדינה משקיעה בהקמת ערים סמוכות: קריית שמונה וחצור הגלילית במקום לפתח את צפת[60]. בתחילת 1965, לאחר עבודה של כשנתיים, נקבעו שמות לרחובות העיר[61]. בשנת 1968 בתמיכת ישראל חיים ברקוביץ[62] שהיה ראש העיר, החלו חסידי ברסלב להקים את קריית ברסלב בחלק התחתון של הרובע היהודי בעיר העתיקה. העבודות עוררו חששות לפגיעה ברובע היהודי ולדיון ציבורי סביב הקמת הקריה[63]. בשנת 1976 החלה חברת שיכון ופיתוח בהקמת השכונה המערבית של צפת שבשלב הראשון תוכננה לכלול 270 יחידות דיור ובשלב השני 450 יחידות דיור[64]. השכונה המערבית המשיכה להתפתח והגיעה ל-1600 יחידות דיור. בסוף שנות ה-70 הוחל גם בבניית הקריה החרדית "מאור חיים" במערב צפת.[65] עד שנת 1983 הוקמו גם שכונות הדר ובנה ביתך בדרום העיר וקרית חב"ד בשיפולי הר כנען[66].
מבט על צפת והנוף שלה
במהלך שנות השמונים והתשעים הוקמו בצפון העיר על הר כנען השכונות, רמת מנחם בגין, נוה אורנים, ואיביקור. בשיפולי ההר, בקרבת ראש פינה, הוקמה שכונת נוף כנרת שנבנתה כשכונת יוקרה, נבנו בה בתי נופש, וילות, וצימרים רבים. מלון מרשת ישרוטלמצפה הימים עומד בכניסה לשכונה. לשכונת נוף כנרת יש נוף למזרח בו נמצאת רמת הגולן והכנרת, ולשכונה מגיעים תיירים. אך יעדי השכונה הושגו במידה מועטה ממה שהיה צפוי, מחיר הדירות לא התרומם ומרחקה היחסי של השכונה ממרכז העיר עומד בעוכריה[67].
בשנים אלו שוכנו בעיר עולים חדשים רבים שעלו לישראל בגל העלייה מרוסיה בשנות התשעים, כמו כן הוקמו בעיר שני מרכזי קליטה שבהם נקלטו מאות עולים מאתיופיה.
במהלך שנות התשעים והאלפיים הואץ תהליך ההתחרדות של העיר והוקמו בה מוסדות חינוך חרדיים רבים, ישיבות, כוללים ומכללות חרדיות, כמו כן הוקם בה גרעין תורני שבמרכזו ישיבת אורות האר"י, שבראשה עמד עזרא שיינברג.
בשנת 2006 בזמן מלחמת לבנון השנייה הותקפה העיר כמעט מדי יום במטחי טילים והעיר ננטשה ממרבית תושביה עד לאחר המלחמה (בשבוע האחרון נשארו בעיר רק כ-7,000 איש).
בשנת 2011 הוקמה בעיר פקולטה לרפואה שהיא שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן. צפת נבחרה על מנת לעודד את פיתוח העיר ויצירת מקומות עבודה חדשים. במהלך שנות ה-2000 התקיים פסטיבל הכלייזמרים של צפת בחודשי הקיץ, בו השתתפו רבבות ישראלים.
באפריל 2020 אושר פרויקט להרחבת הקמפוס לרפואה, על פי התכנון שטח הקמפוס יגדל ל-32 דונם, יוקמו כעשרה מבני מחקר ומעבדות והקמת חיבור בין חלקי הקמפוס מעל רחוב באזור הפקולטה[68].
צפת ממוקמת בפינה הדרומית מזרחית של הגליל העליון, והיא העיר היהודית העתיקה השנייה בגודלה אחרי ירושלים. גובהה הוא 845 מ' מעל פני הים, והיא הגבוהה בערי ישראל. ההרים המקיפים אותה גבוהים ממנה: הר ביריה מצפון 955 מ', הר כנען ממזרח 937 מ', ואילו הר מירון שממערבה, השני בגובה מבין הרי ישראל, המתנשא לגובה של 1,204 מ'.
הגבעות עליהן בנויה צפת תחומות על ידי שני נחלים שחרצו בה גאיות עמוקים: נחל עכברה ממזרח ונחל ביריה מצפון.
העיר משתרעת על גבעת צפת (גבעת המצודה) ועל הר כנען ממזרח, שבה נמצא רוב השטח הבנוי. ביניהם נמצא אוכף צר בגובה 766 מ' המשמש ציר כניסה לעיר, וממנו מתפלגות דרכים אל עורקי התחבורה הראשיים המוליכים לטבריה ולעכו. גבעת צפת והר כנען משתפלים דרומה, אולם בעוד שלהר כנען גב הר רחב למדי, גבעת צפת היא צרה ומורדותיה תלולים ממערב וממזרח. אורכה של העיר המשתרעת על גבעת צפת הוא כ-3 ק"מ ורוחבה - לא יותר מאשר 1.3 ק"מ. שיאה הוא בגבעת המצודה הצלבנית שמצפון שגובהה 834 מ'. צפת היא עיר הררית מבותרת ובעלת שיפועי קרקע חריפים, המותירים רק מעט שטחים מישוריים נוחים לבנייה. בהר כנען השיפועים מתונים יותר ואינם עולים על 10 אחוזים, המאפשרים בינוי רב יותר. שטחה של גבעת צפת הוא כ-3,150 דונם, אולם רק כשליש מן השטח ראוי לבנייה, ואילו בהר כנען המשתרע על כ-6000 דונם, השטחים הראויים לבנייה מגיעים לכשני שלישים. תחום השיפוט של העיר משתרע על כ-5,000 דונם[73].
ביולי 2022 דווח על הימצאותו של מעיין שלא הוכר לפני זה בקרבת מגרש הכדורגל עירוני צפת ונחצבה לו בריכת איגום[74]
צפת קנתה לעצמה מוניטין כעיר קייט לחודשי הקיץ בשל מזג האוויר הפחות חם בה לעומת מישור החוף[76]. עם זאת כבר בתחילת שנות השישים נטען שאף על פי שהוקמו בצפת בתי מלון ומקומות בילוי, היא אינה מממשת את הפוטנציאל התיירותי שלה[77].
משנות ה-50 פרח בצפת רובע אמנים, שנודע כקריית האמנים צפת על גבול הרובע היהודי ההיסטורי. קריית האמנים, ממוקמת במה שהיה הרובע הערבי לפני 1948, דרומית לרובע היהודי העתיק (או רובע בתי הכנסת), מכיל מספר גדול של גלריות וסדנאות המנוהלות על ידי אמנים ומוכרי אמנות בודדים. כמה גלריות ומוזיאונים מתפקדים בבתיהם של אמני צפת (בית קסטל, מוזיאון פרנקל פרנל). "התערוכה הכללית" מציגה מספר אמנים מייצגים שונים בעבר ובהווה, ושוכנת במסגד (1902), הידוע בכינויו "מסגד השוק".
בסוף שנות ה-70 החלה דעיכה של צפת כמוקד תיירותי. כיום יש בעיר מספר מפעלי תעשייה, אולם היא עדיין מתקיימת בעיקר על נופש ותיירות[דרוש מקור]. מוקדי התיירות המרכזיים נמצאים בעיר העתיקה בצפת והם כוללים בתי כנסת עתיקים, גלריות אומנים בקרית האומנים, מפעל נרות צפת, מחלבת המאירי וקדוש, המייצרות גבינה צפתית, ומוזיאון בית המאירי.
בשבתות רבים מן האורחים פוקדים את בתי הכנסת בעיר העתיקה. בחודשי החורף לאחר תפילת השבת נערכת "שירת הבקשות" בחלק מבתי הכנסת בעיר.
מאז שנת 1987 מתקיים בעיר בימי הקיץ פסטיבל הכליזמרים בצפת, ובו מגיעים לעיר אלפי מבקרים הנהנים מימים של מוזיקה יהודית. הפסטיבל מתקיים על מספר במות בסמטאות של העיר צפת והוא מתפרס על כשלושה ימים. המופעים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום.
כמקום מגוריו של האר"י ורבי חיים ויטאל מגדולי הקבלה מושכת העיר גם רבים המתעניינים בלימודי הקבלה והיא נחשבת כמרכז עולמי למיסטיקה וקבלה, שרגא ברג נקבר בבית העלמין בעיר וקברו מושך אף הוא מבקרים רבים.
במקום הגבוה ביותר בעיר ובמרכזה, סביב שרידי "מצודת צפת" הוקם "גן המצודה" שתוכנן בשלהי תקופת המנדט הבריטי, על ידי אדריכל הגנים שלמה אורן ויינברג, הגן משתרע על כל השטח העתיק של מצודת העיר, ומשמש דוגמה לתכנון גן רב שכבתי הלוקח בחשבון את הארכאולוגיה, ההיסטוריה, הנוף, הצמחייה והמבקרים. בפסגת הגן מוצבת אנדרטה לזכר הלוחמים בקרבות על צפת בתש"ח. בחורף 1991–1992 נפגעו קשות עצי האורן בגן.
בצפת קיימים מספר מלונות: מלון רות רימונים, מלון כנען ספא, מלון מרכזי, עשרות חדרי אירוח וצימרים.
הגורם המשמעותי ביותר[דרוש מקור] בהצלת כמה מהמבנים ההיסטוריים בעיר, שעמדו בפני סכנת הריסה או התפוררות, היא המכללה האקדמית צפת שרכשה כמה מהמבנים ההיסטוריים הבולטים בעיר וקבעה את משכנה במבנים אלה לאחר שעברו ביוזמתה שיקום ושימור באופן מקצועי וברמה אדריכלית גבוהה. הבולטים בהם הוא מבנה בית החולים רוטשילד שהוקם בראשית המאה העשרים, בית ספר כי"ח ומתחם בית בוסל (בית החולים האנגלי) שנבנו בראשית המאה העשרים. במתחם בית בוסל, הסתיים בשנת 2017 שיקום ושימור "בית השער" ובשנת 2018 החל שימור המבנה ההיסטורי המרכזי במתחם[78].למעט מבנים אלה לא נעשו שנים רבות עבודות שיקום ושימור מבנים היסטוריים ציבוריים.
עליית מחירי הנדל"ן לא פסחה על צפת ויחד איתה הגיעו גם משקיעים ויזמים פרטיים שהבינו את הפוטנציאל הטמון בעיר הייחודית. בעיר העתיקה מתבצעת בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] תנופת שיקום בתים, לרוב ללא הכוונה ופיקוח על שמירה קפדנית וראויה של שימור המבנים והמרקם העתיק של העיר. לא מעט מהשיפוצים גורמים לפגיעה במרקם הייחודי של העיר[79].
בית העלמין העתיק בצפת הוא מבתי העלמין העתיקים בארץ ישראל. בית הקברות מצוי לאורכו של המדרון המערבי של העיר צפת. מדי שנה מבקרים בו למעלה מ-700 אלף איש. בשטח בית העלמין נמצא גם מקווה האר"י.
קברה של שרה לוי (1872 - 1969) במלון כנען ספא על הר כנען בצפת. היא הגיעה למקום בימי המנדט ובנתה שם בית מלון ושכונת נופש קטנה בשם קריית שרה. במאורעות 1936 נשארה במקום ובמלחמת השחרור זה היה בסיס הפלמ"ח שכבש את צפת. המלון שלה והשכונה הקטנה נהרסו ובמקום נבנה מלון כנען ספא. לזכרה ולכבודה נקברה בשטח המלון
בצפת פועלים אמנים, ביניהם ציירים בעלי שם וחשיבות היסטורית בסצנת האמנות הישראלית כגון יצחק פרנקל פרנל, משה קסטל ויוסי ברגנר. הציירים הראשונים הגיעו בשנות ה-30 כאשר הגיע יצחק פרנקל לעיר ב-1934. לאחר מלחמת העצמאות פעלו בה אמנים רבים וחלק נכבד מיצירותיהם נוצרו בצפת ועוצבו על ידי נופיה ואנשיה. קיום עדיין פועלים בצפת גלריות אשר מחזיקות עבודות של אמנים אלו כמו גלריית בית קסטל, התערוכה הכללית ומוזיאון פרנקל פרנל.
בצפת פועלים מספר מוקדי תרבות:
חאן החמור הלבן – מרכז הפועל בעיר העתיקה, השואף לקדם תוכניות בריאות, אקולוגיה ותרבות. מופעל על ידי עמותת הלב"ב – המרכז לחיים בריאים בצפת[80].
מתנ"סים – בצפת קיימות שלוש שלוחות של החברה למתנ"סים: מתנ"ס בלום הפועל בשכונה הדרומית, מרכז "ארזים" הפועל בשכונת רמת רזים ומתנ"ס וולפסון הפועל במרכז העיר והממוקם בבית הסראייה.
בעיר פעל רבי אברהם דב מאווריטש, שהיה מנהיג הקהילה החסידית בעיר.
וכן פעל בעיר רבי אהרן יחיאל לייפער מנדבורנא שהקים בשנת תש"י את חצר קדשו בעיר,היום פועל בנו רבי ישכר בער מנדבורנא.
רבנים בולטים נוספים בעיר: הרב אלעזר מרדכי קניג, מנהיג קהילת ברסלב בעיר מחשובי רבני ברסלב.
הרב מרדכי ביסטריצקי בנו של הרב לוי, המכהן כרבה של קהילת חב"ד בעיר, ועומד בראש מערך כשרות פרטי ומערך הכשרות של העיר צפת.
הרב רפאל כהן ראש מוסדות "יתד התשובה". ומחזיר בתשובה בעיר.
הרב מרדכי דב קפלן, בנו של הרב שמחה, רב ביהכנ"ס האר"י. ומכונה "רב העיר העתיקה"[83].
הרב אליעזר ארנסטר, רב קריית מאור חיים בעיר.
הרב זאב רייך, רב בית הכנסת "צאנז" בעיר העתיקה.
בעשור האחרון עם התיישבותם של בני העדה החרדית בצפת, מונה מורה הוראה מטעם העדה החרדית הרב מאיר ירבלום.
כמו כן, פועלת בעיר תנועת הנוער המקומית, פסגות, הפועלת לחיזוק הקשר לעיר והתנדבות בעיר. בעיר פועלת גם מועצת נוער שאליה נבחרים נציגים מכל מוסדות וגופי הנוער בעיר, ומקיימים פרויקטים ואירועים לקידום הנוער בעיר.
בנוסף קיימים מרכזי נוער שונים: מרכז הפוך על הפוך[85], מרכז מוזיקה סלקום ווליום, מרכזי נוער במרכזים הקהילתיים - "שינקלט" שבמרכז "ארזים", "המגדל" שבמרכז "וולפסון" ו"המרתף" שבמרכז "סקטר".
המכללה האקדמית צפת – מכללה אקדמית שהוקמה בשנת 1970, תחת חסותה האקדמית של אוניברסיטת בר-אילן.
החל משנת הלימודים תשס"ח, באישור המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), החלו מתקיימות במכללה תוכניות לימוד עצמאיות לתואר ראשון במספר מסלולים.
המכללה עובדת בשיתוף עם המכללה האזורית צפת, אשר מאז הקמתה, בשנת 1987, פועלת בסמוך למכללה האקדמית, ונעזרת במתחם הקמפוס שלה, לשם פעילותה השוטפת.
הפקולטה לרפואה בגליל – שלוחה של אוניברסיטת בר-אילן, שהלימודים בה החלו בשנת הלימודים תשע"ב (2011–2012). בפקולטה שלושה מסלולי לימוד לתואר ד"ר לרפואה: מסלול לימודים ארבע-שנתי לבוגרי תואר ראשון ומסלול לימוד שלוש-שנתי לישראלים בוגרי שלוש שנות לימודי רפואה באוניברסיטאות מחוץ לישראל.
התכנית השלישית היא תוכנית חדשה (נכון ל-2023).תוכנית שש שנתית. התוכנית מיועדת לסטודנטים ללא רקע קודם שבסופה יקבלו את התואר ד"ר לרפואה.
בניין העירייהשכונת כנען בשלג (מבט מהמצודה)רב-קומות שנבנה בשנות ה-70 במערב צפת
צפת מורכבת משש יחידות מבניות עיקריות: העיר העתיקה, שכונת כנען, שכונת קריית שרה, שכונת רמת רזים, שכונת נוף כנרת, השוכנת במורדות לכיוון ראש-פינה ושיכון דרום, החלק התחתון של העיר. קריית שרה, שגובהה 939 מטר מעל פני הים, היא השכונה הגבוהה ביותר בישראל שבתוך הקו הירוק (שכונת רמת ממרא בקריית ארבע והיישובים נווה דניאל ומג'דל שמס גבוהים ממנה). היא הוקמה על ידי שרה (אדלר) לוי בשנת 1928 והיום שוכן בה המכון לרפואה יהודית על שם הרמב"ם.
בית הכנסת האר"י הספרדי – נחשב כבית כנסת העתיק ביותר בצפת. הנוסע משה באסולה מזכירו בתיאור ביקורו בצפת בראשית 1522: "ויש בה ג' בתי כנסיות... ואחד של מערביים (=יוצאי צפון אפריקה), וקורין לה כנסת של אליהו ז"ל, כי היא קדומה, וקבלה בידם שאליהו ז"ל התפלל בה". על פי המסורת בבית כנסת זה התפלל ולמד האר"י. בית הכנסת נפגע ברעידת האדמה של 1837 ושוקם לאחר מכן בעזרת הנדבן האיטלקי יצחק גואטה.
הסאראיה, מבנה מאמצע המאה ה-18 שמיוחס לשליט בדווי ששלט בעיר באותה תקופה. ברעש הגדול ב-1837 נהרס חלק של המבנה, שופץ על ידי העות'מאנים ושימש כבית המושל העות'מאני. מגדל השעון הוסף ב-1900. בתקופת המנדט הבריטי שימש את המושל הבריטי. ב-1975 נחנך במקום מרכז קהילתי.
"בית בוסל" היה בית חולים בריטי לשימוש היהודים מ-1904 עד 1912. בימי מלחמת העולם הראשונה הופסקה פעילות המבנה כבית חולים והמבנה שימש את הצבא העות'מאני. ב-1921 הועבר המקום לסקוטים שהקימו בו קולג', ב-1942 הוקם במקום בית הבראה על שם יוסף בוסל. בתחילת שנות ה-70 הפסיק בית ההבראה לפעול במתכונתו המלאה, והוסב בעונת החורף למעון קליטה לעולים חדשים. ב-1984 נסגר סופית וננטש. רק אולם האוכל נותר פעיל, תחילה כאולם אירועים "פלטין" ובהמשך הפך לבניין הספרייה במכללה האקדמית צפת.
האנדרטה לחללי מלחמת השחרור, בפסגת גן המצודה
העיר העתיקה בצפת ברקע הרי מירוןמבט פנורמי על צפת, בירת הגליל העליון, מכיוון שכונת כנען. בקצה התמונה ניתן להבחין באגם הכנרת.מבט פנורמי למרכז "רובע האמנים" של צפת
במשך כ-20 שנה, עד שנת 2014, הייתה לצפת ברית ערים תאומות גם עם העיר ליל, צרפת. בעקבות מבצע צוק איתן החליטה מועצת העיר ליל, המקיימת ברית דומה עם שכם, להקפיא חד-צדדית את ברית הערים התאומות, כמחאה על פעולותיה של ישראל ברצועת עזה[88].
^שערי ציון, (עיתון ירושלמי מהמאה ה-19), כ"ג תמוז תרמ"א, (1881), "שמועה על רעש גרמה למנוסה מצפת", מתוך: "ארץ ציון ירושלים", שלמה שבא, דן בן אמוץ, הוצאת זמורה, ביתן, מודן, תל אביב, 1973, שער ראשון, "ארץ חמדת אבות (1857-1882)", פרק: ערים ומושבות, עמוד 31
ישראל
ערך מורחב – מצודת צפת
הסאראיה, מבנה מאמצע המאה ה-18 שמיוחס לשליט בדווי ששלט בעיר באותה תקופה. ברעש הגדול ב-1837 נהרס חלק של המבנה, שופץ על ידי העות'מאנים ושימש כבית המושל העות'מאני. מגדל השעון הוסף ב-1900. בתקופת המנדט הבריטי שימש את המושל הבריטי. ב-1975 נחנך במקום מרכז קהילתי.
"בית בוסל" היה בית חולים בריטי לשימוש היהודים מ-1904 עד 1912. בימי מלחמת העולם הראשונה הופסקה פעילות המבנה כבית חולים והמבנה שימש את הצבא העות'מאני. ב-1921 הועבר המקום לסקוטים שהקימו בו קולג', ב-1942 הוקם במקום בית הבראה על שם יוסף בוסל. בתחילת שנות ה-70 הפסיק בית ההבראה לפעול במתכונתו המלאה, והוסב בעונת החורף למעון קליטה לעולים חדשים. ב-1984 נסגר סופית וננטש. רק אולם האוכל נותר פעיל, תחילה כאולם אירועים "פלטין" ובהמשך הפך לבניין הספרייה במכללה האקדמית צפת.
האנדרטה לחללי מלחמת השחרור, בפסגת גן המצודה
צפת (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
אתר האינטרנט הרשמי של צפת
יאיר אסולין, אל ראש ההר: מסע לייאוש ולאמונה בצפת, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2015
מוזיאון לאמנות נפתח בצפת, יומני כרמל, מאי 1953 (התחלה 2:58)
אני מצפת, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 13 בספטמבר 2021
(דף הקטלוג של המאמר)
