לדלג לתוכן

קתדרלת צ'פלו

קתדרלת צ'פלו
Duomo di Cefalù
פסיפס של ישו פנטוקראטור באפסיס בקתדרלה
פסיפס של ישו פנטוקראטור באפסיס בקתדרלה
פסיפס של ישו פנטוקראטור באפסיס בקתדרלה
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2015, לפי קריטריונים 2, ו-4
שטח האתר 1.394 הקטאר (אתר מורשת עולמית) עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך האתרים הערביים-נורמניים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה
מידע כללי
סוג קתדרלה, בזיליקה זוטרה, כנסייה עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם צ'פלו עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום צ'פלו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1131
תאריך פתיחה רשמי 1131 עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות ביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 1.394 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 38°02′23″N 14°01′24″E / 38.03984°N 14.02341°E / 38.03984; 14.02341
www.diocesimessina.it
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבט על הקתדרלה והעיר מהסלע החולש על העיר
פנים הקתדרלה: מבט מאולם התווך אל האפסיס

קתדרלת צ'פלואיטלקית: Duomo di Cefalù) היא בזיליקה מינורית קתולית בעיר צ'פלו בעיר המטרופולינית של פלרמו באי סיציליה. היא הקתדרלה של הדיוקסיה של צ'פלו (אנ') של הכנסייה הקתולית. זהו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, בתוך האתרים הערביים-נורמניים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה.

הקתדרלה הוקמה בין השנים 1131 ל-1240 בסגנון אדריכלות נורמנית, לאחר שהאי סיציליה נכבש על ידי הנורמנים בשנת 1091. על פי המסורת, המבנה הוקם לאחר שרוג'רו השני, מלך סיציליה נדר לישו לאחר שנמלט מסערה ונחת בשלום בחוף העיר. הסיבה האמיתית הייתה כנראה מדינית-צבאית, בהתחשב בכך שלבניין יש אופי דמוי מבצר, וכפי שהוא נראה ממרחק, הוא שולט בקו הרקיע של העיירה מימי הביניים שסביבו, סוג של הצהרה עוצמתית על הנוכחות הנורמנית.

הקתדרלה נבנתה באזור שהיה מאוכלס זמן רב, ויעידו על כך נוכחות של דרך רומאית ופסיפס קדם-נוצרי. הבנייה החלה בשנת 1131, פסיפסי האפסיס נוצרו בשנת 1145, והסרקופגים שסיפק רוג'רו השני לקבר שלו ושל אשתו הוצבו באותה שנה. אחרי 1172 הכנסייה עברה תקופה של הידרדרות. בשנת 1215 העביר פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את שני הסרקופגים לקתדרלת פלרמו, לשימוש בקברו ובקבר אביו. בניית הקתדרלה התחדשה זמן קצר לאחר מכן, והחזית הושלמה בשנת 1240. הקתדרלה נחנכה בשנת 1267 על ידי רודולף דה שבריאר (Rodolphe de Chevriêres), בישוף אלבנו (אנ').

בשנת 1472 נוסף פורטיקו, בתכנון אמברוג'ו מקומו, בין שני מגדלי החזית.

הקתדרלה הוכרה כמונומנט לאומי מ-1941, וב-3 ביולי 2015 הוכרזה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, חלק מהאתרים הערביים-נורמניים בפלרמו והקתדרלות של צ'פלו ומונריאלה.[1]

לפני הקתדרלה כיכר גדולה על טרסות, שהייתה במקור בית קברות שהוקם לפי המסורת, עם אדמה שהובאה מירושלים, והייתה אמורה להיות בעלת תכונות שגרמו לחניטה מהירה של הגופות.

החזית מאופיינת בשני מגדלים נורמניים גדולים עם חלונות ביפוריים, כשעל כל אחד מהם בנוי צריח קטן שנוסף במאה ה-15. הצריחים אינם זהים: לאחד יש תוכנית מרובעת המוקפת בשינות בצורת להבה, המסמלות את המצנפת (mitre) של האפיפיור ומכאן את סמכותו הדתית. לצריח השני יש תוכנית מתומנת ושינות של גיבלינים, המסמלות את סמכותו הפוליטית והצבאית.

בפורטיקו מהמאה ה-15 יש שלוש קשתות, כאשר שתי החיצוניות מחודדות, נתמכות על ידי ארבעה עמודים וקמרונות צלעות. מתחת לפורטיקו נמצא "פורטה רגום" (Porta Regum, "שער המלך"), עם שער מעוטר בעדינות בשיש, כשמצדדיו ציורי קיר.

פנים הקתדרלה בנוי בתוכנית הצלב הלטיני, המחולק לספינה ראשית (אולם התווך) ושתי ספינות צדדיות באמצעות ארקדות של עמודים עתיקים: ארבעה עשר מגרניט ורוד ושניים משיש צ'יפולינו (אנ'). הבסיסים והכותרות הם מהמאה השנייה לספירה. שתי כותרות גדולות התומכות בקשת הניצחון של הספינה נוצרו כנראה על ידי בית מלאכה מפוליה באמצע המאה ה -12.

גג הספינה הונמך, כפי שניתן לראות מהחלק החיצוני של הבניין. הטרנספט גבוה הן מהספינה הראשית והן מהספינות המשניות. בעוד שהתקרות של חלקים מהמבנה בעלי קמרון חבית וחלקים בעלי גג קורות עץ פתוח, תקרת בית המקהלה היא קמרון צלעות.

מעבר למקום המצלב, הכנסייה יוצאת דופן בשילוב סגנון שהוא בעיקרו רומנסקי בצורותיו הפשוטות והמאסיביות עם הקשת המחודדת הגותית (אנ'). תכונה זו נראית גם בקתדרלת מונריאלה. אלו מאפיינים מוקדמים של הסגנון הגותי שהיה עתיד להתפתח באזור פריז תוך מספר שנים.

לכנסייה יש שלושה אפסיסים, סידור הקיים בסיציליה גם בקתדרלת מונריאלה. לשני האפסיסים הצדדיים התחתונים יש את הקווים העליונים של החלק החיצוני המעוטרים בקשתות עיוורות של קשתות צולבות קטנות עם זיזים מפוסלים, שקיימים גם הם בשימוש נרחב במונריאלה. הזיזים מתוארכים לשנים 1215–1223 ומתארים מסכות, ראשי בעלי חיים ודמויות אנושיות בתנוחות מעוותות. הזיזים של האפסיס המרכזי חדשים יותר. באפסיס המרכזי היו במקור שלושה חלונות גדולים בתקרה, שנסגרו אחר כך כדי לתת מקום לפסיפס, וחלון מרכזי גדול יותר בצורת אוגיב. שני זוגות נוספים של חלונות עגולים ממוקמים בקצות הטרנספט.

לקתדרלה יש קלויסטר שניתן להיכנס אליו מתוך הכנסייה. בארקדה יש קשתות מחודדות, שכל אחת מהן נשענת על זוג עמודים דקים. הצורה אינה שונה מזו של קלויסטרים ספרדיים וחלק מהקלויסטרים הצרפתיים; הכותרות המרוכבות של העמודים המשולבים הם נורמניים והשאר עם מוטיבים רומנסקיים כלליים יותר. קלויסטר זה הוא המודל לקלויסטרים הנורמניים הבאים של סיציליה, ובמיוחד זה של מונריאלה.

יצירות אמנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיפסים בבית המקהלה ובאפסיס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה היה התכנון המקורי שכל הכנסייה תהיה מעוטרת בפסיפסים, אך התכנון יצא אל הפועל רק באזור בית המקהלה והאפסיס. פסיפס עדיין מכסה את האפסיס וכמחצית מקירות הצדדים. רוג'רו השני, מלך סיציליה הביא רבי אמנים המומחים בטכניקת הפסיפס מקונסטנטינופול. הם התאימו את האמנות הדקורטיבית הביזנטית המסורתית שלהם למבנה אדריכלי שהיה ממוצא צפון אירופי.

הדמות הדומיננטית בתוכנית הדקורטיבית היא חלק הגוף העליון של ישו פנטוקראטור, המוצג על חצי הכיפה של האפסיס, כשידו הימנית מונפת לברכה, ובידו השמאלית הוא אוחז את הבשורה הפתוחה בפסוק ביוונית ובלטינית: "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ" (הבשורה על-פי יוחנן, ח' 12).

בחלק העליון של קיר האפסיס מתוארת מריה הבתולה הברוכה, ידיה מורמות בתפילה, מוקפת על ידי ארבעה מלאכים. מתחת לה, משני צדי החלון המרכזי, יש דמויות של שנים-עשר השליחים והמבשרים, שמוקמו על פי תוכנית תאולוגית מתוכננת.

עיטור הפסיפס משתרע אל בית המקהלה, כאשר הקירות הצדדיים מראים דמויות של נביאים וקדושים. על הקיר הימני, הצמוד לכס המלכות, יש דמויות מלכותיות, ואילו בצד שמאל, סמוך לכס הבישוף, יש דמויות כוהנים. לכל דמות מלווה כתובת, ביוונית או בלטינית, המתארת את הדמות המוצגת. בעיטור קמרון הצלעות יש ארבעה כרובים וארבעה שרפים.

הדמויות הראשיות, אלו של ישו פנטוקראטור ומריה הבתולה, לבושות בכחול, וזוהרות על רקע האריחים המוזהבים. היצירה היא בדרגה הגבוהה ביותר, ומציגה אלגנטיות בצורת הלבוש של הגלימות של הדמויות וברגישות של פניהם ומחוותיהם. פסיפס זה נחשב לפסיפס הביזנטי הטוב ביותר באיטליה, וניתן להשוותו ליצירות ביזנטיות מאוחרות אחרות של קונסטנטינופול.

עיטור הפסיפס הביזנטי הושלם לפני שנת 1170. החלק התחתון וקירות הצד של בית המקהלה לא הושלמו עד המאה ה-17. הם כיסו ציורים קודמים שמהם נשארו מעט עקבות.

עבודות אמנות אחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהקישוט המצויר המקורי נותרו, דמות אורבנוס החמישי משלהי המאה ה-14, על עמוד בצד שמאל; ו"מדונה על כס המלכות" מהמאה ה-15 בזרוע השמאלית של הטרנספט.

הבזיליקה מכילה כמה קברים, כולל סרקופג עתיק, סרקופג מימי הביניים, והקבר הבולט של הבישוף קסטלי מהמאה ה-18.

אגן הטבילה מהמאה ה-12, שנחצב מגוש אבן יחיד, מעוטר בארבעה פסלי אריות קטנים. הכנסייה מכילה גם פסל של המדונה מבית המלאכה של אנטונלו גאג'יני (אנ') (המאה ה-16) וצלב עץ מצויר על ידי גוליילמו דה פזארו (Guglielmo da Pesaro‏, 1468). העוגב הוא מכשיר גדול דו-ידני עם קונסולה מנותקת וצנרת רגילה, ניצב מעל מבנה מחופה בלוחות עץ.

בתקרת הספינה עיטור צבוע עם פרוטומות, בעלי חיים דמיוניים ומוטיבים אחרים, כנראה עבודתם של בעלי מלאכה ערבים.

החל משנת 1985 הוזמן האמן מיקלה קנצונרי (Michele Canzoneri) מפלרמו, להתקין בחלונות 72 ויטראז'ים מודרניים, מופשטים, המבוססים על פרקים מהברית הישנה והחדשה. אלו עוררו מחלוקת מסוימת בגלל סגנונם.

פסיפס נוצרי קדום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירות באזור הקתדרלה חשפו חלקים מפסיפס ססגוני מהמאה ה-6. הם מתארים יונה שותה, חלקים משתי ציפורים אחרות, שני עצים קטנים, ופרח בצורת שושן, הסגורים בתוך מסגרת עם מוטיבים אוגיביים ומעויניים.

פסיפס זה היה שייך ככל הנראה לבזיליקה ביזנטית קודמת. אזור זה של צ'פלו היה שייך לדיוקסיה לפחות עד המאה ה-8.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Maria Giulia Aurigemma, Il cielo stellato di Ruggero II: Il soffitto dipinto della cattedrale di Cefalù, Milano, Silvana Editoriale, 2004, ISBN 88-8215-433-5.
  • Vincenzo Consolo e Giuseppe Leone, Cefalù, Palermo, Bruno Leopardi Editore, 1999, ISBN 88-87135-03-7.
  • Matteo Collura, Giuseppe Leone e Melo Minnella, Palermo, Palermo, Bruno Leopardi Editore, 1999, ISBN 8-87135-09-6.
  • Giovanni Agnello di Ramata, Cefalù, Palermo, Edizioni Flaccovio, 1962.
  • Vittorio Noto, Cefalù il Duomo del Re, in G. Bonanno, Cattedrali di Sicilia, M. Grispo Editore, Palermo 2000.
  • Vittorio Noto, Architetture medievali normanne e siculo normanne, (FR, IT), Palermo, P. Vittorietti Ed.2012, ISBN 978-88-7231-152-3.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קתדרלת צ'פלו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]