תקופת אשיקאגה

תקופת אשיקאגה (ביפנית: 室町時代, נקראת גם: תקופת מוּרוֹמאצ'י) הייתה תקופה בהיסטוריה של יפן אשר החלה בערך בשנת 1336 והסתיימה ב-1573. בתקופה זו שלטה ביפן שוגונות מורומאצ'י, אשר נוסדה בשנת 1336 על ידי שר הצבא שהפך לשוגון מייסד השושלת, אשיקאגה טאקאוג'י. סיומה של התקופה הגיע עם סיומה של השושלת כאשר השוגון ה-15 אשיקאגה יושיאקי גורש בשנת 1573 מהבירה קיוטו.

חלקה הראשון של התקופה (1336–1392) נקרא גם תקופת שתי החצרות הקיסריות, על שם הפילוג בחצר הקיסרית שהביא לקיומן הבו-זמני של שתי חצרות מקבילות. חלקה המאוחר יותר של התקופה (מ-1467 ואילך) נקרא גם תקופת סנגוֹקוּ.

הבאקוּפוּ של אשיקאגה

את שמה השני קיבלה תקופת אשיקאגה משמו של אזור מורומאצ'י בקיוטו שם מוקמה מפקדת הבאקופו (השוגונות), המפקדה שהוקמה על ידי השוגון השלישי בשושלת ב-1378. ההבדל בין השוגונות של אשיקאגה לבין זו של קמקורה היה שבעוד שוגונות קמקורה ניהלה את המדינה במקביל לממשל האזרחי בניהול החצר הקיסרית, השוגונות של אשיקאגה השתלטה על השאריות של המשטר האזרחי, הכילה אותו בתוכה והיוותה למעשה את הגוף השלטוני היחיד במדינה. אולם שלטון השוגונות החדשה לא היה חזק כזה של קודמתה (למעשה הוא נכפה על המדינה כתוצאה של מלחמת האזרחים) ורק עם עלייתו לשלטון של השוגון השלישי בשושלת, אשיקאגה יושימיטסו, החלו להראות סימנים של סדר בממלכה.

כדי לחזק את התמיכה בו, התיר יושימיטסו למשפחות מסוימות, לצבור כוח בתחומי שליטתן ולקבל את התואר דאימיו (שליט אזורי). במשך הזמן התפתח מאזן כוחות בין השוגון לדאימיו, ובשלב מסוים הגיעו הדאימיו לעמדה בה שלוש משפחות הדאימיו החזקות ביותר מבצעות רוטציה ביניהן על תפקיד סגנו של השוגון בקיוטו. לאחר מותו של יושימיטסו, שהספיק לפני מותו לאחד את שתי החצרות הקיסריות ב-1392, החל מעמד השוגון להתערער ולאבד כוח לטובת הדאימיו, שהחלו גם מתערבים בענייני החצר הקיסרית וענייני הירושה של הקיסר. לקראת סוף התקופה נחלשה השוגונות עוד יותר עם פריצתה של מלחמת ירושה בתוך השוגונות (1476-77), מלחמה שהותירה את קיוטו הרוסה והביאה למעשה את הקץ על סמכותה השלטונית של השוגונות. הריק השלטוני שנוצר בעקבות המלחמה סימן את תחילתה של מאה רוויית אנארכיה בממלכה.

התפתחות כלכלית ותרבותית

במהלך תקופת אשיקאגה התחדשו היחסים בין יפן לסין תחת שלטון שושלת מינג, לאחר ששליטיה של סין חיפשו תמיכה במלחמתם כנגד שודדי הים היפנים שכונו באותה התקופה על ידי הסינים "וּואַקוֹ" (倭寇) ואשר הטילו מוראם על חופיה של סין. יושימיטסו, שרצה בחידוש היחסים עם סין כמו גם פטירת ממלכתו מהוואקו, הסכים לחידוש הקשרים עם סין, קשרים שנמשכו כמחצית המאה. בשנת 1401 הוא חידש את תשלום המיסים היפני לסינים ותיאר את עצמו באיגרות ששלח לקיסר סין כ"נתינך, מלך יפן". סחורות מיפן כדוגמת עץ, גופרית, נחושת חרבות ומניפות מתקפלות נסחרו תמורת משי, פורצלן, ספרים ומטבעות סיניים. סחר זה נתפס בעיני הסינים כתשלום מס מצד היפנים, אך האחרונים ראו בו סחר בריא ומועיל בלבד.

בתקופתה של שוגונות אשיקאגה נפוצה תרבות עממית חדשה, שנקראה תרבות מורומאצ'י, שהחלה במפקדות השוגונות בקיוטו וחלחלה לכל השכבות באוכלוסייה. לזן בודהיזם היה תפקיד משמעותי הן בהפצת האמונות הדתיות החדשות והן בהפצת הסגנון האמנותי החדש שיובא בעיקרו מסין והושפע מאוד מתקופות שושלות סונג, יואן ומינג הסיניות. הקרבה של החצר הקיסרית למפקדת השוגונות בתקופת אשיקאגה יצרה עירוב מתמיד בין חברי המשפחה הקיסרית, אנשי החצר, הדאימיו השונים, סמוראים ונזירי זן, וכתוצאה מכך התאפשרה הפריחה התרבותית שהתאפיינה בכל תחומי האמנות: אדריכלות, ספרות, תיאטרון הנו, סידור פרחים אומנותי, עיצוב גנים וטקסים שונים, ביניהם טקס התה.

שינטואיזם

פן נוסף בהתעוררות התרבותית בתקופת אשיקאגה היה העניין המחודש בדת השינטו, שעל אף קיומה הרציף במאות שקדמו לתקופה, נחשבה לדת שנייה במעלה ביפן לאחר הבודהיזם. למעשה השינטו, שהייתה חסרת כתבי קודש ממשיים ותפילות סדורות, החלה לאמץ את הטקסים של זרם השינגון בבודהיזם, ולמעשה נטמעה בבודהיזם כמעט לחלוטין. פלישת המונגולים ליפן שהתרחשה בסוף תקופת קמקורה (סוף המאה ה-13), העלתה מחדש בעם היפני את ההכרה בחשיבותן של הרוחות האלוהיות (הקאמיקאזה), מאחר שתבוסת המונגולים נזקפה להתערבות של רוחות שכאלה. פחות מ-50 שנים לאחר הפלישה המונגולית החלו להופיע מחדש פרסומים העוסקים בחשיבות היותו של הקיסר צאצא של אלת השמש, אמטראסו, תפיסה שקושרת מחדש את חצר המלוכה לאלי השינטו. למעט חיזוק מעמדו של הקיסר כאל עלי אדמות, סיפקו הפרסומים את השקפתה של השינטו על ההיסטוריה היפנית, שהאדירה את אלוהותם של כלל בני העם היפני, ואת עליונותה של יפן כלפי סין והודו. התפיסה הזו, שחיזקה את הרוח הפטריוטית של היפנים, הלכה והתעצמה והביאה, בתקופה שבין המאה ה-14 למאה ה-17, להפיכתה של השינטו לדת בעלת פילוסופיה ייחודית (שמבוססת על הקונפוציזם והבודהיזם) ואשר מהווה את הדת המרכזית בקיסרות.

הקשר עם המערב

לקראת סופה של תקופת אשיקאגה הגיעו ליפן ראשוני האירופאים. ספינות פורטוגליות עגנו לראשונה באי טנגשימה, דרומית לאי קיושו ב-1543, ותוך שנתיים החלו הפורטוגלים להגיש בקשות לקבלת זכויות הפעלת נמלים בקיסרות. אחרי הפורטוגלים הגיעו גם הספרדים ב-1587 ולאחריהם ההולנדים ב-1609. עם הגעתם של האירופאים לחופיה של יפן החלו היפנים ללמוד את דרכיהם ותרבותם של הזרים, וכתוצאה מכך נפתחו אפשרויות חדשות בתחומי הכלכלה והפוליטיקה. סחורות אירופאיות דוגמת נשק חם, טבק, בדים, זכוכית, שעונים ושאר המצאות מערביות נסחרו ביפן תמורת כסף וזהב יפנים. המסחר הביא עמו עושר עצום לכל מי שעסק בו, ודאימיו נחותים, בעיקר מהאי קיושו, הרוויחו בזכות המסחר שניהלו עם האירופאים כח שלטוני וחשיבות גדולים ביותר.

נצרות

ההשפעה הנוצרית ביפן החלה עם הגעת הכמרים הישועים, ובראשם הכומר פרנסיסקו חאווייר שהגיע לדרום קיושו בשנת 1549. בין המומרים לנצרות באותה התקופה ניתן היה למצוא דאימיו וסוחרים שביקשו לשפר את המסחר שלהם על ידי קרבה גדולה יותר לאירופאים, כמו גם איכרים פשוטים. עד לשנת 1560, הפכה גם קיוטו למרכז חשוב של פעילות מיסיונרית ביפן, ובשנת 1568 נחנך הנמל בעיר נגסאקי על ידי דאימיו נוצרי, נמל שהועבר בשנת 1579 לשליטתם של הישועים. בשנת 1582 כבר היו ביפן כ-150,000 מומרים (שני אחוזים מהאוכלוסייה באותה תקופה) וכ-200 כנסיות. אולם, סבלנותה של שוגונות אשיקאגה כלפי ההשפעה הזרה החלה פוקעת לאור היות הנצרות סיבה לפירוד ופילוג בעם. האיסור על קיום מנהגי הנצרות הוטל לראשונה ביפן ב-1587 ובשנת 1597 החלו רדיפות גלויות של נוצרים בקיסרות. אף על פי שהמסחר עם האירופאים זכה לעידוד השוגונות כתמיד, הוא הוסדר כך שהנוצרים היו מוגבלים מאוד בקיסרות, ובשנת 1640 הפכה מדיניות הדיכוי ושלילת הנצרות למדיניות לאומית.

(לפירוט על המדיניות האנטי-נוצרית ביפן ראו: תקופת אדו)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תקופת אשיקאגה בוויקישיתוף

• אריה בביץ', היסטוריה של יפן - ימי הביניים, באתר אגודת הידידות ולשכת המסחר ישראל-יפן
• תקופת אשיקאגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יפן, היסטוריה, תקופת מורומאצ'י, 1336-1573, דף שער בספרייה הלאומית
• תקופת אשיקאגה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)