אתה מבלה את כל גיל ההתבגרות שלך בלהקשיב לבד בחדר למוזיקה אזוטרית שמצאת ביוטיוב, בוויכוחים עם חברים שלך על אם סמאשינג פאמפקינז זה גראנג' או רוק אלטרנטיבי, בלהקים איתם להקות ואז לפרק אותן ובלחכות שמישהו בארץ או לפחות בסביבת מגוריך יזדהה עם כל הניסיונות האלה להגדרה עצמית כגיק מת שקבור בעולמות הנישה.
והסרט הזה עושה את זה. בלי איזה יומרה, בלי דרמה גדולה מהחיים הוא מזכיר לך שיחות שניהלת, דברים שהרגשת ואת התסכול של הטינאייג'ר שהיית שמבין שהוא צריך להתבגר…
לפעמים כל מה שצריך זה שני שחקנים ושירים של גריזלי בר. מושלם
אולי מתישהו ארחיב את הביקורת. כרגע שומר לעצמי את המחשבות
טוב זה עשה לי ממש רע.
זה סרט פשוט מעולה ועשוי נפלא אבל לא הצלחתי להתחבר אליו דווקא בגלל הקשיחות שבו וזה דווקא לגמרי קשור אליי ופחות לסרט. השתדלתי לצפות בעיניים של צופה בשנת 2000 כי היום כל הטריקים והשטיקים שהוא השתמש בהם נהיו די בסיסיים בפלטה של כל במאי אינדי ולא אינדי יומרני כזה או אחר, מה שמבאס קצת לחשוב עליו. שכל הקלאסיקות והסרטים המגניבים והאדגיים נראים מיושנים אפילו במרחק של רק 20 שנה או אפילו עשור אחורה. בכל…
