תאודור אדורנו - חינוך לעצמאות מחשבתית

‫גם עדר דמוקרטי‬ ‫הוא עדיין עדר‬ ‫הפילוסוף תאודור אדורנו מנתח בספרו את מעמד‬ ‫האינדיבידואל בתרבות המערבית הנשלטת על ידי ניכור‬ ‫וקונפורמיזם‪ .‬הוא מתגלה כשמאלן עם נטיות ריאקציונריות‬ ‫ודן בצורה מבריקה בחינוך‪ ,‬התנגדות ועצמאות מחשבתית‪,‬‬ ‫אבל הגותו מעוררת גם שאלות בלתי פתורות‬ ‫איתמר בן־עמי‬ ‫ב‬ ‫ין העמידה הנצחית בפקק תנועה לצפייה‬ ‫הכנועה בערוצים המסחריים‪ ,‬קשה להתח־‬ ‫מק מהמחשבה כי אנו חיים בעולם שבו אנו‬ ‫נתונים לכוחות חזקים מאיתנו‪ .‬בעולם הזר הזה‪,‬‬ ‫שעליו אין לנו שליטה‪ ,‬אפשר רק לצפות בכניעה‬ ‫למשבר הכלכלי הבא‪ ,‬למערכת הבחירות הבאה או‬ ‫להידרדרות התורנית במצב הביטחוני‪ .‬דומה כי‬ ‫מכל היבט של חיינו‪ ,‬אנחנו סבילים ונתונים לדי־‬ ‫קטטורה של רצף ההתרחשויות‪ .‬לא רק התנאים‬ ‫האובייקטיביים שולטים בנו; גם החברה עושה‬ ‫זאת‪ .‬בין שערורייה תורנית שבעקבותיה פאניקה‬ ‫מוסרית ובין הפגנת ההמונים הבאה‪ ,‬אנו מתוזכ־‬ ‫רים שעדיף לא לפתח טעם פרטי‪ ,‬וכדאי פשוט‬ ‫להזדהות עם הדעה הנכונה‪ .‬אנו לכודים בחברה‬ ‫שמתייחסת ליחידים שמרכיבים אותה בזלזול‪.‬‬ ‫"חינוך לעצמאות מחשבתית"‪ ,‬ספרו של‬ ‫תאודור אדורנו‪ ,‬מבקש להתמודד בדיוק עם‬ ‫הבעיה הזאת‪ :‬התחושה שהיחידים נמחצים תחת‬ ‫גלגלי החברה‪ .‬הספר כולל שיחות והרצאות שלו‬ ‫ששודרו בשנות ה–‪ 60‬ברדיו הממלכתי של מדינת‬ ‫הסן המערב־גרמנית‪ .‬אדורנו‪ ,‬בן לאב יהודי־גרמני‬ ‫ולאם קתולית־איטלקית‪ ,‬היה מההוגים המובילים‬ ‫ב"מכון למחקר חברתי" שחבריו ידועים בעיקר‬ ‫כ"אסכולת פרנקפורט"‪ ,‬שפיתחה ביקורת תרבות‬ ‫בעשורים שסביב מלחמת העולם השנייה‪ .‬בשנות‬ ‫המלחמה גלו מרבית חברי המכון לארצות הברית‪.‬‬ ‫אדורנו בחר לשוב לגרמניה אחרי המלחמה; אולי‬ ‫זו הסיבה שחווה באופן חריף כל כך את תחושת‬ ‫הניכור שבין היחיד לחברה‪ ,‬חברה שלדעתו אף‬ ‫פעם לא התמודדה ברצינות עם עברה‪.‬‬ ‫השנה ציינו בעולם האינטלקטואלי ‪ 50‬שנה‬ ‫למותו של אדורנו‪ ,‬אבל "חינוך לעצמאות מחשב־‬ ‫תית" הוא ספרו הראשון המופיע במלואו בעברית‬ ‫— בתרגום מצוין של אסף אנגרמן‪ ,‬שגם הוסיף אח־‬ ‫רית דבר מאירת עיניים‪ .‬היעדר התרגומים לעברית‬ ‫מפתיע למדי לאור שורשיו היהודיים של אדור־‬ ‫נו ותמיכתו במדינת ישראל‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא עצמו‬ ‫לא ראה בעצמו יהודי ואף הוטבל לנצרות; גר־‬ ‫שם שלום שלח לו פעם מתכון לצ'ולנט לבוקר חג‬ ‫המולד‪ .‬אנגרמן תולה את היעדר התרגומים באיום‬ ‫הטמון בעמדותיו הביקורתיות של אדורנו‪ .‬ספריו‬ ‫המוכרים יותר — "הדיאלקטיקה של הנאורות"‬ ‫(שחיבר יחד עם מייסד המכון בפרנקפורט‪ ,‬מקס‬ ‫הורקהיימר)‪" ,‬דיאלקטיקה שלילית"‪" ,‬מינימה מו־‬ ‫רליה"‪" ,‬הז'רגון של האותנטיות" ו"תיאוריה של‬ ‫האסתטיקה" — עדיין לא תורגמו‪ ,‬למעט פרקים‬ ‫יחידים מתוכם שפורסמו פה ושם‪.‬‬ ‫אסכולת פרנקפורט עסקה בתיאוריה ביקו ־‬ ‫רתית ובפרט בביקורת תרבות מנקודת ראות‬ ‫‪14‬‬ ‫ספרים‪ ,‬הארץ‪ ,‬יום שישי כ"ב בכסלו תש"פ ‪20.12.19‬‬ ‫מרקסיסטית לא־אורתודוקסית‪ .‬עם הוגי האס־‬ ‫כולה נמנו מגוון רחב של תיאורטיקנים‪ ,‬שהמ־‬ ‫פורסמים שבהם היו הורקהיימר‪ ,‬הרברט מרקוזה‬ ‫ואדורנו עצמו‪ .‬בפריפריה של המכון ניצבו דמויות‬ ‫ידועות נוספות‪ ,‬כמו ולטר בנימין‪ ,‬פרנץ נוימן‬ ‫ואריך פרום‪ .‬במנעד רחב כזה‪ ,‬המשתרע מבנימין‬ ‫התיאולוגי־למחצה לפרום הפופולרי והחביב‬ ‫על הבורגנות‪ ,‬קשה למצוא קו מאחד‪ .‬ככלל‪,‬‬ ‫העיסוק המשותף בביקורת ביטא תקווה של הוגי‬ ‫האסכולה להיחלץ מ"חרושת התרבות" הכובלת‬ ‫את האדם‪ .‬אך חותם עמוק של פסימיזם בנוגע‬ ‫לאפשרות השחרור טבוע בתיאוריה הביקורתית‬ ‫מאחר שהיא מזהה בנאורות עצמה את גלעין‬ ‫החורבן שחוותה אירופה במאה ה–‪ ,20‬ולדעתה‬ ‫ממשיכים צדדיה הרעים של הנאורות להדהד גם‬ ‫במערב המשגשג שלאחר מלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫שיחותיו של אדורנו ברדיו של הסן‪ ,‬המדינה‬ ‫שבה שוכנת פרנקפורט‪ ,‬מוקדשות למעמד של‬ ‫האינדיבידואל‪ ,‬הנמחץ תחת "הריאליזם המופרז"‬ ‫של המציאות‪ .‬מחיקת היחיד נובעת לדעתו של‬ ‫אדורנו משני מושגים מרכזיים‪ ,‬שעולים בספר‬ ‫שוב ושוב — ניכור וחפצון‪ .‬הניכור הוא הדרך‬ ‫הלא־עצמאית שבה אנו מתייחסים לעולם‪ .‬אנו‬ ‫יודעים מהי אהבה רק כי הטלוויזיה ניסחה בעבו־‬ ‫רנו כיצד היא אמורה להראות‪ .‬אנו מתנהגים כמו‬ ‫מבוגרים — באופן מוגזם בהחלט — אף שמעולם‬ ‫לא היינו מבוגרים של ממש‪ ,‬פשוט משום שאנו‬ ‫משחקים את התפקיד מתוך שכנוע‪ .‬היחס שלנו‬ ‫לעולם תמיד כבר מנוסח‪ .‬החפצון (או בעברית‬ ‫עדכנית יותר‪ :‬החפצה) הוא היבט משלים לניכור‪:‬‬ ‫אנו תופשים את מרבית הדברים שאיתם אנו‬ ‫באים במגע כבעלי אופי קבוע‪ ,‬ובמקום לשנות‬ ‫את העובדות — אנו פשוט נכנעים להן‪ .‬גם אל‬ ‫עצמנו אנו מתייחסים כעובדה קבועה פחות או‬ ‫יותר‪ .‬בחברה שמגדירה את כשרינו ומסבירה לנו‬ ‫תדיר מה ביכולתנו ומה אינו ביכולתנו לעשות‬ ‫— "הדיקטטורה של הכישרון"‪ ,‬מכנה זאת אדורנו‬ ‫— נחרץ גורלנו להתנהגות כנועה‪.‬‬ ‫כיצד ניתן להתנגד? מה יחזיר ליחיד את מע־‬ ‫מדו? תשובתו של אדורנו פשוטה ומופיעה בשם‬ ‫הספר‪" :‬חינוך לעצמאות מחשבתית"‪ .‬בחירתו‬ ‫למקד את מאמציו בחינוך — מקצוע שזוכה למו־‬ ‫ניטין טרחני במקרה הטוב — עשויה להיראות‬ ‫כהזיה של פילוסוף מנותק‪ .‬אדורנו עצמו מקדיש‬ ‫את אחת השיחות בספר לניתוח מבריק של‬ ‫דמות המורה‪ .‬בהיותו מייצג סמכות עקרה —‬ ‫תמיד "חכם על חלשים" — המורה מציג מעין‬ ‫פרודיה על כוח‪ ,‬ממש כמו נַ ָּגד בצבא; ובהיותו‬ ‫מעין לא־יוצלח המבלה את עיקר זמנו עם ילדים‪,‬‬ ‫הוא זוכה להילה סריסית (אסקטי "יותר מנציג‬ ‫מכירות"‪ ,‬מעיר אדורנו על הסקס אפיל החינוכי)‪.‬‬ ‫מעריצי הביטלס בארה"ב‪,‬‬ ‫‪ .1969‬לפי אדורנו‪ ,‬בעוד‬ ‫המורים מלהגים על ערכים‬ ‫נצחיים‪ ,‬התלמידים עסוקים‬ ‫בביטלס צילום‪Eddie Adams / AP :‬‬ ‫חינוך לעצמאות‬ ‫מחשבתית‪:‬‬ ‫הרצאות ושיחות‬ ‫עם הלמוט בקר‪,‬‬ ‫‪1969–1959‬‬ ‫תאודור ו' אדורנו‬ ‫תרגום מגרמנית ועריכה‬ ‫מדעית‪ :‬אסף אנגרמן‪,‬‬ ‫עריכת התרגום‪ :‬ניב‬ ‫סבריאגו‪ .‬הוצאת הקיבוץ‬ ‫המאוחד ומכון מופ"ת‪,‬‬ ‫‪ 265‬עמודים‪ 76 ,‬שקלים‬ ‫אלא שהאמביוולנטיות ביחס לסמכות המורה‪,‬‬ ‫המזלזלת תדיר בגבריותו‪ ,‬מעידה כי גם החינוך‬ ‫המודרני החופשי לכאורה מבוסס בעצם על ציות‬ ‫לבעלי הכוח‪ .‬בהיררכיה הסמויה של בית הספר‪,‬‬ ‫שבה התלמידים החזקים מבחינה גופנית זוכים‬ ‫כחנָ נוֹת — "המורים‬ ‫ליוקרה והשקדנים מוקעים ְ‬ ‫והתלמידים גורמים לעצמם עוול הדדי‪ :‬המורים‬ ‫מלהגים על ערכים נצחיים‪ ,‬שבדרך כלל אינם‬ ‫כאלה‪ ,‬והתלמידים משיבים להם בהערצה מטו־‬ ‫פשת לביטלס"‪ .‬מרתק לציין כי אדורנו מתייחס‬ ‫כמעט לכל אורך הספר לדמויות סמכות גבריות‬ ‫בלבד‪ ,‬אולי כחלק מעיסוקו בכוח ובאלימות‪.‬‬ ‫אדורנו מסיק כי עלינו לפתח מושג אחר של‬ ‫חינוך‪ ,‬שאינו מבוסס על אילוף התלמיד להכיר‬ ‫בסמכות ולכבד ערכים אלא על חינוכו לעצמאות‪.‬‬ ‫קריאתו של אדורנו במצב החינוך‪ ,‬שנעשית מב־‬ ‫עד לניתוח משחקי החצר ולבוש המורה‪ ,‬מדגימה‬ ‫גם את גישתו העקרונית לביקורת תרבות‪ :‬הפרט‬ ‫מעיד על הכלל‪ ,‬וכל עוד לא יתוקן המכלול — אין‬ ‫להניח שניתן יהיה לפתור את המצב‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫אדורנו מקדיש תשומת לב פרטנית ומשועשעת‬ ‫לאופן שבו מורים מציגים עצמם במודעות שידו־‬ ‫כים ולדרך שבה מוצגת אהבה בטלוויזיה החינו־‬ ‫כית‪ .‬הקריאה הקשובה שלו חושפת ממדי עומק‬ ‫גם במציאויות בנאליות לכאורה‪ ,‬וחרף הרצינות‬ ‫שלה‪ ,‬שיש להודות כי מדי פעם היא פומפוזית‪,‬‬ ‫לא נעדר ממנה הומור‪ .‬עם זאת‪ ,‬המתודה מלאת‬ ‫הברק שלו מביאה לעתים למסקנות ביזאריות‪:‬‬ ‫לאחר ניתוח של מבנה הנפש הגרמנית מציע‬ ‫אדורנו באופן רציני לחלוטין לשלוח את האומה‬ ‫הגרמנית כולה לטיפול פסיכואנליטי ארוך טווח‪.‬‬ ‫סוגה‪ :‬עיון‬ ‫קהל יעד‪ :‬חובבי תיאוריות ביקורתיות וניתוחים‬ ‫פילוסופיים של התרבות‬ ‫מדף‪ :‬לצד "אסכולת פרנקפורט‪ :‬מבחר" של‬ ‫אדורנו והורקהיימר ו"ליקוי מאורות התבונה" של‬ ‫הורקהיימר‬ ‫לסיכום‪ :‬פרשנות מעמיקה ומעשירה של החברה‬ ‫המערבית וכשליה‬ ‫כיצד נראה חינוך לעצמאות מחשבתית? חי־‬ ‫נוך‪ ,‬כמובן‪ ,‬אינו נוגע רק לילדים ואינו מתרחש‬ ‫דווקא בבתי ספר‪ .‬גם מבוגרים צריכים לחנך את‬ ‫עצמם‪ ,‬לדעת אדורנו‪ ,‬ובפרט מבוגרים הצופים‬ ‫בטלוויזיה — ישות שקיומה מדאיג מאוד את‬ ‫הפילוסוף‪ .‬אדורנו תובע מכל יחיד שיפור עצמי‬ ‫מתמיד‪" :‬אם הברבריות‪ ,‬הצל הנורא המרחף‬ ‫מעל קיומנו‪ ,‬היא ההיפך מחינוך‪ ,‬אזי יש עניין‬ ‫מהותי בדה־ברבריזציה של כל פרט בחברה"‪.‬‬ ‫למען השגת חינוך או "דה־ברבריזציה" — הת־‬ ‫נאי היחיד למניעת שואה נוספת — אין די בכך‬ ‫שהפרט יציית לדעות הנכונות‪ ,‬אפילו אם דעות‬ ‫אלה הן דמוקרטיות ומוסריות‪ .‬אדורנו מציין כי‬ ‫מערב גרמניה — והדברים נכונים למערב בכ־‬ ‫ללותו — אימצה אחרי המלחמה את הדמוקרטיה‬ ‫בדיוק כמו שאימצה לפניה את הפשיזם‪ :‬כמשהו‬ ‫שאירע לה באקראי‪ ,‬שיש להסתגל אליו ורצוי‬ ‫גם להאמין בו‪ .‬בתנאים כאלה יכולה קטסטרופת‬ ‫השואה להתחולל שנית‪ ,‬פשוט משום שהעצמאות‬ ‫המחשבתית הנדרשת להתנגדות כלל לא פותחה‪.‬‬ ‫עדר מחשבתי דמוקרטי הוא עדיין עדר מחשבתי‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬שם המשחק אצל אדורנו הוא התנגדות;‬ ‫היחיד צריך להתנגד לערכים הנתונים מבחוץ‪,‬‬ ‫להתנגד לאלימות‪ ,‬להתנגד אפילו למציאות עצ־‬ ‫מה‪ .‬עליו להתנגד לטלוויזיה ולמוזיקה — השירים‬ ‫העליזים הבוקעים מהרדיו בתוכניות הבוקר רק‬ ‫ישכיחו ממנו את החדשות הנוראות שמדוּ וחות‬ ‫בהן‪ .‬הדברים מהדהדים את ביקורתו הידועה של‬ ‫אדורנו על "חרושת התרבות" — תרבות המקדמת‬ ‫קונפורמיזם וציות במסווה של שחרור‪ .‬אך יותר‬ ‫מאשר הצעה לצורת ארגון חברתית שתפתור‬ ‫את הניכור והחפצון של הפרט‪ ,‬אדורנו מבקש‬ ‫להתנגד ולהרוס כל צורה החושבת שהיא אכן‬ ‫פתרה אותם‪ .‬משמעויותיה של הקריאה הזאת‬ ‫מרחיקות לכת‪ :‬אדורנו תוקף כמה פעמים את‬ ‫החינוך ל"מחויבות"‪ ,‬שדורש מאנשים להתחייב‬ ‫לערכים ולהקריב את נוחותם בעבורם‪ .‬אין הוא‬ ‫מפרט מהי בדיוק המחויבות שלה הוא מתנגד‪,‬‬ ‫אך ניכר שהוא שולל גם מחויבות לזכויות ול־‬ ‫מאבקים חברתיים‪ .‬התנגדותו אינה נוגעת לתוכן‬ ‫המאבקים האלה‪ ,‬שיכולים להיות צודקים‪ ,‬אלא‬ ‫למבנה של "מחויבות"‪ ,‬שבו הפרט נתבע לוותר‬ ‫על האוטונומיה שלו למען המטרות הנכונות‪ .‬יש‬ ‫במחויבות מידה לא־מבוטלת של מזוכיזם‪ ,‬מעיר‬ ‫אדורנו בחוכמה‪ ,‬וזו עשויה בקלות להתפתח‬ ‫לסדיזם‪.‬‬ ‫האם אדורנו‪ ,‬אחד האינטלקטואלים הבו ־‬ ‫לטים של השמאל במאה הקודמת‪ ,‬היה בעצם‬ ‫ריאקציונר? האם היה מתנגד למחאה החברתית‬ ‫או לקמפיינים נגד הטרדות מיניות בשל תבי־‬ ‫עתם ל"מחויבות"? אדורנו אכן התנגד למחאת‬ ‫הסטודנטים ב–‪ — 1968‬בעיקר בשל התנהגותם‬ ‫האלימה והוולגרית של הסטודנטים‪ ,‬שהוא סבר‬ ‫כי לא יהיה ביכולתה לחדור למבני העומק של‬ ‫הדיכוי‪ .‬ממד ריאקציונרי קיים גם בהערצתו של‬ ‫אדורנו כלפי התרבות הגבוהה ובזלזולו המופגן‬ ‫בפריפריות תרבותית‪ ,‬כמו גם בשלילתו את הג'ז‬ ‫שאותו תפש כמוזיקה משחיתה (רתיעה משונה‬ ‫כל כך עד שהמתרגם חש צורך לציין כי אדו ־‬ ‫רנו היה "חסר בסיס" בנוגע לתחום זה)‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫בעבור אדורנו תוכן המאבקים והצורה שבה הם‬ ‫מתנהלים קשורים זה לזה באופן יסודי‪ .‬מאבקים‬ ‫פרוגרסיביים ככל שיהיו‪ ,‬המתנהלים באמצעות‬ ‫שיטות שאינן מכבדות את האינדיבידואל‪ ,‬לוקים‬ ‫לדעתו באותם כשלים שהם מתיימרים לפתור‪.‬‬ ‫פרופגנדה אינה שיטה פחות טוטליטרית גם‬ ‫כשהיא משרתת מטרות ראויות‪.‬‬ ‫אדורנו מעוניין להחזיר את הכוח לכל פרט‬ ‫ופרט‪ .‬כל אדם יכול לדעתו להשתחרר מהנסיבות‬ ‫שלתוכן נולד‪ ,‬מהדעות שאליהן חונך ולהיהפך‬ ‫לפילוסוף — כלומר‪ ,‬לאדם שמבין את הדרכים‬ ‫שבהן המציאות המנוכרת ְמרמה אותו‪ .‬בהתאמה‪,‬‬ ‫כל אדם יכול למצוא דרכים להתנגד למציאות‪.‬‬ ‫בפילוסופיה של אדורנו יש שאלות בלתי פתו־‬ ‫רות‪ :‬לא ברור כיצד האינדיבידואלים הביקור ־‬ ‫תיים‪ ,‬השוללים כל פתרון‪ ,‬יצטרפו זה לזה בסופו‬ ‫של דבר ויכוננו חברה צודקת‪ ,‬מבלי להתנגד‬ ‫לחברה זו בעצמה‪ .‬אך בתקופה שבה נדמה כי‬ ‫האמת האוניברסלית היחידה שמוסכמת על כו־‬ ‫לם היא שהציבור הוא ישות סבילה שבאמצעות‬ ‫ההסברה הנכונה אפשר לכבוש את לבו — ברוח‬ ‫הקריאות המופנות לשמאל הישראלי להתחבר‬ ‫אל "העם" — כדאי לקרוא את אדורנו‪ ,‬שמזכיר‬ ‫כי אף אדם אינו מטומטם‪ .‬העצמאות המחשבתית‬ ‫נמצאת בהישג יד‪ ,‬והיא הדרך הלגיטימית היחי־‬ ‫דה למאבק‪.‬‬ ‫החידה הספרותית |‬ ‫ורד לי‬ ‫אני מאוהב בבייסבול מגיל תשע‬ ‫והשנה סומנתי כשחקן מבטיח‬ ‫אי שם‪ ,‬ברווח בין דמיון לבדיון‪ ,‬מצוי המשרד לדמויות ספרותיות‪ .‬לשם‬ ‫הן מגיעות לחפש עבודה‪ ,‬להגיש תלונה‪ ,‬לחפש זוגיות ולקבל שירותים‬ ‫נוספים‪ .‬אבל לא לפני שהן ממלאות טופס מסודר‪.‬‬ ‫מחפש המלצות על ספרי בייסבול‬ ‫גיל‪ 17 :‬וחצי‪.‬‬ ‫גובה‪ 1.78 :‬מטר‪.‬‬ ‫מקום לידה‪ :‬נולדתי בלנקטון שבדרום דקוטה‪ .‬זו עיירה בת ‪ 43‬אלף תוש־‬ ‫בים המוקפת בים של תירס‪.‬‬ ‫הורים‪ :‬אמי עובדת במשרה חלקית כטכנאית רנטגן‪ .‬אבי מנהל עבודה בבית‬ ‫מלאכה למוצרי מתכת‪ .‬כאשר שניים מהעובדים בבית המלאכה פרשו לג־‬ ‫מלאות שאף אבי שאני אצטרף אליו שם‪ ,‬אבל יש לי חלום אחר — אני רק‬ ‫רוצה לשחק בייסבול‪.‬‬ ‫סטטוס‪ :‬סטודנט שנה ג' בקולג' וסטיש בוויסקונסין‪.‬‬ ‫הישגים‪ :‬בשנה ב' נבחרתי כשחקן השנה בליגת הקולג'ים‪ .‬בפתח השנה‬ ‫הנוכחית סומנתי כהבטחה בתחום‪" .‬ציידי הראשים" כבר מתגודדים במ־‬ ‫שחקים של הנבחרת‪ ,‬יש לי מעריצים ואוהבי בייסבול מקומיים שמעו עלי‬ ‫— "על הנער עם כפפת הקסם שחייבים לראות אותו" — והם מגיעים בא־‬ ‫דיקות למשחקים‪.‬‬ ‫בייסבול‪ :‬מגיל תשע אני מאוהב בבייסבול‪ .‬אני משחק תמיד בתפקיד הק־‬ ‫שר‪ ,‬שהוא התפקיד התובעני ביותר‪ .‬כדורי הקרקע נחבטים אל הקשר יותר‬ ‫מאשר אל כל אחד אחר‪ ,‬ועליו לבצע את הזריקות הארוכות ביותר אל שח־‬ ‫קן הבסיס הראשון‪ .‬עליו גם לבצע פסילות כפולות‪ ,‬למנוע מרצים להתג־‬ ‫נב לתחנה השנייה‪ ,‬למנוע מרצים בתחנה השנייה לזכות ביתרון גדול מדי‬ ‫ולקלוט כדורים מהשדה החיצון כדי לזרוק אותם לשדה הפנימי‪ .‬בייסבול‬ ‫הוא אמנות‪ ,‬אבל כדי להצטיין בו אתה צריך להפוך למכונה — ולא משנה‬ ‫כמה יפים הביצועים שלך לפעמים‪ ,‬מה עשית ביום הכי טוב שלך או כמה‬ ‫מהלכים מרהיבים עשית‪ .‬אתה לא צייר או סופר‪ ,‬אתה לא עובד ביחידות‬ ‫ומשמיד את הטעויות שלך‪ .‬ולא רק יצירות המופת שלך הן שנחשבות‪ .‬מה‬ ‫שחשוב‪ ,‬כמו בנוגע לכל מכונה‪ ,‬זו היכולת לחזור על הביצוע‪ .‬רגעים של‬ ‫השראה הם כלום לעומת ביעור טעויות‪.‬‬ ‫פרנסה‪ :‬אני עובד כשוטף כלים בשירותי הסעדה‪ .‬הבוס קשוח מאוד‪ ,‬אבל‬ ‫השכר גבוה מכפי שהרווחתי אי פעם‪.‬‬ ‫ספר קריאה אהוב‪" :‬אמנות הקשר במגרש" מאת אפריסיו רודריגז‪ .‬זה הס־‬ ‫פר היחיד שאני מכיר לעומק‪ .‬הקריאה בו בשלב זה של חיי כבר אינה‬ ‫קריאה‪ ,‬כי אני מכיר אותו בעל פה‪ .‬אני יכול לדפדף לפרק‪ ,‬כל פרק‪ ,‬ולו־‬ ‫מר בעל פה את תוכנו‪.‬‬ ‫שחקן בייסבול נערץ‪ :‬אפריסיו רודריגז‪ .‬הוא שיחק כקשר עם הסנט לואיס‬ ‫קרדינלס במשך ‪ 18‬עונות‪ .‬הוא פרש כשהייתי בן עשר‪ .‬הוא היה גדול קש־‬ ‫רי ההגנה מאז ומעולם‪ .‬עיצבתי את עצמי כשחקן בייסבול על פיו — החל‬ ‫באופן שבו קלט כדורי קרקע בשתי ידיים‪ ,‬דרך הצורה שבה חבש את כובע‬ ‫המצחייה משוך נמוך להגנה על עיניו ועד לשלוש הטפיחות שטפח על לבו‬ ‫לפני שפסע לעמדת החובט‪.‬‬ ‫שתייה מועדפת‪ :‬חלב דל שומן‪.‬‬ ‫מיהי הדמות ומהו שם הספר?‬ ‫פתרונות לחידה אפשר לשלוח למייל‪sfarim@haaretz.co.il :‬‬ ‫בין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה ספרים‪.‬‬ ‫פתרון החידה מ–‪:6.12‬‬ ‫הדמות מהחידה הקודמת היא אנדרו בירץ' מהספר "שבעה ימים בחיינו" מאת‬ ‫פרנצ'סקה הורנק (תירגמה מאנגלית‪ :‬לינדה פניאס־אוחנה‪ ,‬הוצאת כתר‪.)2018 ,‬‬ ‫בין הפותרים נכונה עלו בגורל פרידה נובוגרוצקי מירושלים‪ ,‬נעמי שקד־מונדרר‬ ‫מחיפה ורונית אמסטרדמר מרמת אפעל‪.‬‬ ‫ספרים‪ ,‬הארץ‪ ,‬יום שישי כ"ב בכסלו תש"פ ‪15 20.12.19‬‬