לחשוב את התקופה, לחשוב את העכשיו

‫מחברות לפילוסופיה קונטיננטלית‬ ‫מחברות לפילוסופיה קונטיננטלית‬ ‫כתב העת של הסמינר לפילוסופיה קונטיננטלית‪ ,‬תל אביב‬ ‫מחברת ב' ‪ -‬לחשוב את התקופה‬ ‫‪2020‬‬ ‫עורכות מחברות ב'‬ ‫ליאת פרידמן וגלית ולנר‬ ‫‪Notebooks in Continental Philosophy‬‬ ‫‪Notebook II , 2020‬‬ ‫‪Journal of the Continental Philosophy Seminar, Tel Aviv‬‬ ‫‪Notebook II Editors: Lyat Friedman and Galit Wellner‬‬ ‫‪Editorial Board: Itzhak Benyamini, Aïm Deüelle Lüski, Lyat Friedman, Galit Wellner, Ronit Peleg‬‬ ‫‪Language editor: Ronit Rosenthal‬‬ ‫‪Graphic Design: Inbal Reuven‬‬ ‫‪Cover Design: As We design‬‬ ‫מחברות לפילוסופיה קונטיננטלית‬ ‫כתב העת של הסמינר לפילוסופיה קונטיננטלית‪ ,‬תל אביב‬ ‫מחברת ב'‪2020 ,‬‬ ‫חברי מערכת‪ :‬יצחק בנימיני‪ ,‬חיים דעואל לוסקי‪ ,‬ליאת פרידמן‪ ,‬גלית ולנר‪ ,‬רונית פלג‬ ‫עורכות מחברות ב'‪ :‬ליאת פרידמן וגלית ולנר‬ ‫מחברת ב' רואה אור בתמיכת המכון הצרפתי בתל אביב‪ ,‬מוזיאון תל אביב ואיה בן־דת‬ ‫‪Notebook II is published with the support of the Institut Français de Tel Aviv,‬‬ ‫‪The Tel Aviv Museum of Art and Aya Ben-Dat‬‬ ‫מוזיאון תל אביב לאמנות‬ ‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪,‬‬ ‫לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני‪,‬‬ ‫אופטי או מכני או אחר — כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪.‬‬ ‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה‬ ‫אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬ ‫עריכת לשון‪ :‬רונית רוזנטל‬ ‫סדר דפוס‪ :‬ענבל ראובן‬ ‫עיצוב עטיפה‪As We Design :‬‬ ‫‪www.resling.co.il‬‬ ‫רסלינג‪ ,‬שדרות יהודית ‪ ,35‬תל אביב ‪6701637‬‬ ‫טל‪03-6956704 :‬‬ ‫‪2708-8766‬‬ ‫‪ISSN:‬‬ ‫נדפס בדפוס קורדובה בע"מ‪ ,‬חולון‬ ‫© כל הזכויות שמורות להוצאת רסלינג‬ ‫נדפס בישראל‪2020 ,‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫ליאת פרידמן וגלית ולנר לחשוב את התקופה‪ ,‬לחשוב על העכשיו ‪7 /‬‬ ‫ג'ולייט פלאור מק'קנל שלטון האח כיום ‪19 /‬‬ ‫ויוויאן ליסקה הפרידה הארוכה של ולטר בנימין מאירופה ‪39 /‬‬ ‫רונית פלג על קנאת הפוליטי באסתטי‪:‬‬ ‫בעקבות ליוטר הקורא את קפקא ‪57 /‬‬ ‫פיני איפרגן לחשוב את ההתחלה‪:‬‬ ‫קריאה ב'יציאות ממערה' להנס בלומנברג ‪81 /‬‬ ‫דרור פימנטל לּו הייתי יתוש‬ ‫האונטולוגיה והפוליטיקה של האל‪-‬ביתי ‪105 /‬‬ ‫רינה דודאי קיטש והתענגות (‪ )jouissance‬בייצוג פואטי‬ ‫של חוויית קיצון ‪ -‬השואה ‪125 /‬‬ ‫רוני קליין העידן הפוסטמודרני כעבודת אבל על החלום המהפכני‪:‬‬ ‫קריאה בהגותו של ליוטר ‪153 /‬‬ ‫רשימת משתתפות ומשתתפים ‪171 /‬‬ ‫לחשוב את התקופה‪ ,‬לחשוב על העכשיו‬ ‫ליאת פרידמן וגלית ולנר‬ ‫איך אפשר לחשוב על התקופה שלנו? הפילוסופיה הקונטיננטלית היא אחד‬ ‫התחומים הבודדים שמאפשרים לנו לעשות זאת תוך כדי שמירה על רוחב יריעה‬ ‫היסטורי‪ ,‬מחשבתי וחווייתי‪ .‬הפילוסופיה הקונטיננטלית מתמקדת בתנאים‬ ‫שמאפשרים את החוויה האנושית‪ ,‬ולכן שאלה על התקופה היא שאלה ייחודית‬ ‫לפילוסופיה מסוג זה‪ .‬ראו לדוגמה את מישל פוקו (‪ ,)Foucault‬מההוגים הבולטים‬ ‫בתחום‪ .‬בהכשרתו הוא היסטוריון‪ ,‬אבל כתיבתו היא מאבני היסוד של הפילוסופיה‬ ‫הקונטיננטלית‪ ,‬ונדמה שהיא רלוונטית כיום ממש כמו בעשורים שבהם הוא עבד ‪-‬‬ ‫משנות ה־‪ 60‬של המאה ה־‪ 20‬ועד ‪ .1984‬באחד ממאמריו האחרונים שפורסם סמוך‬ ‫למותו‪ 1,‬פוקו שואל מהו העכשווי עבור עמנואל קאנט‪ .‬הוא כותב‪:‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬נראה לי שהשאלה שקאנט עונה עליה ‪ -‬למעשה‪ ,‬זו שהוא מובל אליה‪,‬‬ ‫היות והשאלה עולה ‪ -‬היא שאלה אחרת לגמרי‪ .‬זו אינה פשוט השאלה‪ :‬מה יכול‬ ‫לקבוע את המצב העכשווי או את ההכרעה בנוגע לתבנית הפילוסופית? השאלה‬ ‫שעולה בעיקר עוסקת במהו בפועל העכשווי‪ ,‬כלומר‪ ,‬היא עוסקת בהכרה שקובעת‬ ‫מרכיב כלשהו השייך לעכשיו בשונה מאחרים‪ ,‬ייחודיותו‪ ,‬והיכולת לפרש אותו‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מה בתקופה העכשוית מייצר משמעות עבור המחשבה הפילוסופית‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ראו‪Foucault, Michel, "The Art of Telling the Truth", in: Politics, Philosophy, :‬‬ ‫‪Culture, (trans.) A. Sheridan et al., New York: Routledge, 1988, pp. 86-95‬‬ ‫טענות מאמר זה אפשר למצוא במאמר נוסף של פוקו‪Foucault, Michel, "What is :‬‬ ‫‪Revolution?", in: The Politics of Truth, (trans.) Hochroth L. and Porter C., Los‬‬ ‫‪Angeles: Semiotext)e), 2007‬‬ ‫‪Foucault, "The Art of Telling the Truth", p. 87‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ליאת פרידמן וגלית ולנר‬ ‫במאמרו פוקו מתמקד בטענות של קאנט על הנאורות‪ 3.‬פוקו עוסק בתנאים‬ ‫שאיפשרו לקאנט לשאול שאלות על התקופה שבה הוא כותב‪ .‬עבור קאנט‪,‬‬ ‫ייחודיות התקופה המודרנית היא העובדה שזו התקופה ששואלת על עצמה ועל‬ ‫מאפייני עצמה‪ .‬כלומר‪ ,‬הפילוסופיה של קאנט ‪ -‬לראשונה בהיסטוריה‪ ,‬לטענת‬ ‫פוקו ‪ -‬מעלה בעיה בשיח שמגדיר את התקופה‪ .‬זה לא המצב שהפילוסוף או‬ ‫הפילוסופית שואלים על מסורת ספציפית שהם‪/‬ן שייכים אליה‪ .‬זו שאלה שדורשת‬ ‫לנסח "מהו אותו 'אנחנו' שבמסגרתו אנו חושבים באופן פילוסופי"‪ 4.‬לטענת פוקו‪,‬‬ ‫ניסוח שאלת התקופה פירושו שעלינו לאפיין "פילוסופיה כדוקטרינה מודרנית‬ ‫העוסקת במודרנה"‪ 5.‬הרי העת העתיקה אינה יכולה להגדיר את עצמה כתקופה‬ ‫קדומה‪ .‬כך גם ימי הביניים‪ .‬התקופה המודרנית היא שמגדירה את התקופות‬ ‫הקודמות לה כקדומות‪ ,‬וכעת היא מגדירה את עצמה כעכשווית‪.‬‬ ‫כעשור לאחר המאמר על הנאורות פרסם קאנט מאמר נוסף על המהפכה‬ ‫הצרפתית‪ 6.‬במאמר זה‪ ,‬טוען פוקו‪ ,‬קאנט שואל על החשיבות של המהפכה‬ ‫בתקופתו‪ .‬לטענת קאנט‪ ,‬ייחודיות המהפכה היא בדרישה של "כל העמים להעניק‬ ‫לעצמם חוקה פוליטית התואמת את רצונם"‪ ,‬ושנית‪ ,‬המהפכה דורשת "חוקה‬ ‫פוליטית [‪ ]...‬שנמנעת [‪ ]...‬ממלחמה התקפית"‪ 7.‬לפי קאנט‪ ,‬ייחודיות התקופה‬ ‫המודרנית היא הדרישה להגדרה עצמית ולהימנעות ממלחמה‪.‬‬ ‫במאמר הראשון‪ ,‬על הנאורות‪ ,‬קאנט דורש חופש מחשבה וביקורת פומבית‬ ‫חופשית‪ .‬במאמר השני‪ ,‬קאנט דורש חופש הגדרה עצמית וזכות להימנע ממלחמה‪.‬‬ ‫למרות הפער בין שני המאמרים‪ ,‬טוען פוקו‪ ,‬שניהם מתארים את מאפייני התקופה‬ ‫המודרנית‪ .‬בתקופה המודרנית‪ ,‬כל איש ואישה יכולים‪/‬ות‪ ,‬לבקר את עצמם‪/‬ן ואת‬ ‫האחרים‪/‬ות; לכל איש ואישה עצמאות מחשבתית והחופש להציג את עמדתם‪/‬ן‬ ‫בפומבי; זכותם‪/‬ן לקבוע לעצמם‪/‬ן את גורלם‪/‬ן‪ ,‬במיוחד בענייני מלחמה‪ .‬אלו‬ ‫מאפיינים של תקופה שמגדירה לעצמה ובעצמה את מאפייניה‪ .‬זו תקופה שהשאלה‬ ‫על תנאי התקופה יכולה לעלות רק במהלכה‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬לחשוב את התקופה פירושו לשאול מה ייחודי לתקופה זו‪ .‬עכשיו‪,‬‬ ‫כשהשאלה עצמה עולה‪ ,‬פירוש הדבר שזה הזמן של המחשבה הביקורתית ‪ -‬זו‬ ‫‪3‬‬ ‫קאנט‪ ,‬עמנואל‪,‬‬ ‫רסלינג‪.2009 ,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪Foucault, "The Art of Telling the Truth", p. 88‬‬ ‫‪7‬‬ ‫מהי נאורות‪:‬‬ ‫כתבים פוליטיים‪ ,‬תרגום‪ :‬ה‪ .‬הלרמן־כרמל‪ ,‬תל אביב‪:‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫‪ ."What is Revolution?" , Foucault‬ראו גם‪Kant, Immanuel, The Conflict of the :‬‬ ‫‪Faculties, (trans.) Gregor M.J., New York: Arabis Books, 1979‬‬ ‫‪Foucault, "The Art of Telling the Truth", p. 93‬‬ ‫‪8‬‬ ‫לחשוב את התקופה‪ ,‬לחשוב על העכשיו‬ ‫המבקרת את עצמה‪ .‬לחשוב את התקופה פירושו להבין את השינוי המבני הנרחב‬ ‫של התקופה שלנו‪.‬‬ ‫לחשוב על התקופה‪ ,‬אחרי קאנט ופוקו‪ ,‬פירושו לחשוב על התנאים החדשים‬ ‫שנוצרו ועל המבנה החברתי שהשתנה‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬חשוב להבין את השינויים‬ ‫של המערכת ההיפר־קפיטליסטית והסביבה הטכנולוגית שבהן אנו חיות וחיים‪,‬‬ ‫שעוטפות אותנו‪ ,‬מנחות את דעותינו‪ ,‬מדריכות‪ ,‬פותחות אופקים מסוימים ובו־בזמן‬ ‫סוגרות אותנו מלראות דברים אחרים‪ .‬התחזקות תאגידי ענק בין־לאומיים‪ ,‬הפיכת‬ ‫כל מה שסביבנו למוצרי צריכה שיש לשלם עבורם‪ ,‬הדרישה ליהנות מ"שופינג" חסר‬ ‫מעצורים או הצו החברתי הדורש מאיתנו להעניק ערך כספי לכל חווייה ועשייה ‪ -‬כל‬ ‫אלו יוצרים מנגנון היפר־קפיטליסטי שמשנה את החוויה האנושית‪ .‬במקביל‪ ,‬כניסת‬ ‫האינטרנט לחיי היום־יום‪ ,‬השתלבות טכנולוגיות המחשוב ‪ -‬מהמחשב האישי בבתים‪,‬‬ ‫דרך הטלפון הנייד ועד צמידי כושר וחיישנים אחרים ‪ -‬כל אלו מגדירים את חוויית‬ ‫היום־יום ואת פעילותנו‪ .‬קל להבחין בשינויים הטכנולוגיים והכלכליים‪ ,‬בעיקר‬ ‫כאשר המדיה חוגגת אותם‪ .‬קשה יותר להבחין בשינויים המבניים והמחשבתיים‪ .‬קל‬ ‫יותר לבכות את הרס הסובייקט על ידי הטכנולוגיות החדשות‪ :‬גוגל הופכת אותנו‬ ‫לטיפשים‪/‬ות‪ 8,‬פייסבוק מפיצה פייק ניוז‪ ,‬אייפון הורס את תשומת הלב של הילדים‪/‬‬ ‫ות‪ 9‬וכו' וכו'‪ .‬קל גם לבקר את הרס התרבות על ידי הקפיטליזם‪ :‬לוק בולטנסקי‬ ‫ואווה צ'יאפלו טוענים שתפקיד המבקר‪/‬ת הופך חסר משמעות;‪ 10‬הא־ג'ון צ'אנג‬ ‫מסביר למה למרות העלייה המתמדת בהכנסות ובהתקדמות הטכנולוגית הבלתי‬ ‫פוסקות‪ ,‬החיים עבור רוב בני ובנות האדם אינם משתפרים;‪ 11‬דיויד הארווי מראה‬ ‫שהשיטה הקפיטליסטית מושתת על צבירה תוך כדי נישול הציבור‪ 12.‬וזו רשימה‬ ‫חלקית‪ .‬קשה יותר לנסות להבין מה בתקופה זו מכונן את התנאים הפרדוקסליים‪,‬‬ ‫כך שלמרות הצמיחה הכלכלית‪ ,‬ההתפתחויות הטכנולוגיות‪ ,‬ושפע הפעילות‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪Carr, Nicholas, "Is Google making us stupid?", Yearbook of the National Society‬‬ ‫‪for the Study of Education 107.2 (2008): 89-94‬‬ ‫‪Stiegler, Bernard, Taking Care of Youth and Generations, Stanford: Stanford‬‬ ‫‪University Press, 2010‬‬ ‫‪Boltanski, Luk and Chiapello Eve, "The new spirit of capitalism", International‬‬ ‫‪journal of politics, culture, and society, 18(3-4), 2005: 161-188‬‬ ‫צ'אנג‪ ,‬הא־ג'ון‪,‬‬ ‫אביב‪ :‬כנרת זמורה־ביתן‪.2011 ,‬‬ ‫הארווי‪ ,‬דייויד‪ ,‬קיצור תולדות הניאו־ליברליזם‪ ,‬תרגום‪ :‬ג‪ .‬הרלינג‪ ,‬ירושלים‪ :‬מולד‪,‬‬ ‫‪.2015‬‬ ‫‪ 23‬דברים שלא מגלים לנו על‬ ‫‪9‬‬ ‫קפיטליזם‪ ,‬תרגום‪ :‬ג‪ .‬הרלינג‪ ,‬תל‬ ‫ליאת פרידמן וגלית ולנר‬ ‫התרבותית‪ ,‬אנו מוצאים‪/‬ות את עצמנו מוטרדים מהרס התרבות‪ ,‬החברה והסביבה‪,‬‬ ‫ובו־בזמן מחוסרי‪/‬ות יכולת פעולה‪.‬‬ ‫האתגר שלנו כאן הוא לזהות את השינויים שמתרחשים מול עינינו ולנסות‬ ‫להבין את התקופה ואת עצמנו בתקופה שהיא שונה מקודמתה‪ ,‬אך משמרת את‬ ‫הערכים המודרניסטיים שמאפיינים את התקופה שקדמה לה‪ .‬כבר קרל מרקס טען‬ ‫שהזמן יצא מציריו (‪ ,)time is out of joint‬וכפי שטען ז'אק דרידה‪ ,‬יכולת ההבנה‬ ‫שלנו את התקופה שבה אנו חיות וחיים מבוססת תמיד על הפרדיגמות של הזמן‬ ‫הקודם‪ ,‬ולכן‪ ,‬לטענתו‪ ,‬הזמן תמיד מלכתחילה יצא מציריו‪ .‬לחשוב את התקופה‬ ‫פירושו לחשוב על הזמן החדש הזה בד בבד עם התמודדות עם הפרדוקסים‬ ‫שמעצבים את התקופה הזאת‪ ,‬ולהשתחרר מהפרדוקסים של התקופות הקודמות‪.‬‬ ‫הגיליון הנוכחי של מחברות לפילוסופיה קונטיננטלית מאגד שבעה כותבות‬ ‫וכותבים שחושבים על הפרדוקסלי שבכאן ובעכשיו‪.‬‬ ‫על המאמרים‬ ‫במאמרה "שלטון האח כיום" משנת ‪ ,2019‬ג'ולייט מק'קנל חוזרת לספרה‬ ‫האח‪ :‬לאחר הפטריארכיה משנת ‪ 1991‬על מנת לתאר את העכשיו‪ .‬מק'קנל נעזרת‬ ‫בהגותו של ז'אק לאקאן (‪ ,)Lacan‬הבוחן את המבנה הנפשי תחת הקפיטליזם‬ ‫המודרני כפי שתיאר אותו זיגמונד פרויד (‪ .)Freud‬לטענת לאקאן‪ ,‬בתקופה‬ ‫המודרנית של תחילת המאה העשרים התבססו הצווים המוסריים והתשוקה‬ ‫המינית על דמות האב הפטריארכלי‪ ,‬ואילו הקפיטליזם העכשווי מכונן בסיס שונה‬ ‫ומבנה הזדהות אחר‪ .‬הקפיטליזם העכשווי‪ ,‬טוענת מק'קנל‪ ,‬מערער על הקישור‬ ‫הליבידינלי של הילד‪/‬ה אל ההורים‪ .‬זה קפיטליזם פוסט־אדיפלי שדורש מכל‬ ‫ילד וילדה להזדהות עם ההנאה של ההורה ולא עם ההורה עצמו‪ .‬כלומר‪ ,‬בעולם‬ ‫קפיטליסטי־אדיפלי האב קובע מהי התשוקה ומהם גבולות ההנאה‪ ,‬ואילו בעולם‬ ‫קפיטליסטי פוסט־אדיפלי העונג של האחר (המכונה האחר הגדול‪ )O ,‬מגדיר עבור‬ ‫הילד‪/‬ה את ההנאה‪ ,‬והיא הבסיס להזדהות‪.‬‬ ‫מק'קנל מראה במאמרה את הפרדוקס של הקפיטליזם העכשווי‪" :‬האתוס של‬ ‫הקפיטליזם מעניק לכל איש ואישה הזדמנות שווה להשיג עודפות של הנאה"‬ ‫ שהרי ההנאה מגדירה את הזהות‪ ,‬והקפיטליזם מתנגד לכל סוגי האפליה‪ .‬לכל‬‫איש ואישה זכות שווה להנאה‪ .‬מנגד‪ ,‬הקפיטליזם משמר את מקומן הנחות של‬ ‫נשים כמו גם של קבוצות אתניות שונות ‪ -‬כלומר‪ ,‬הקפיטליזם משמר את "ההיגיון‬ ‫הגברי שמעמיד פנים שהוא ההיגיון האוניברסלי הבלעדי"‪ .‬הקפיטליזם מתנגד‬ ‫לכל סוג של אפליה‪ ,‬ובו־בזמן משמר אפליה נגד נשים ונגד קבוצות מיעוט‪ .‬כך‬ ‫שלטון‬ ‫‪10‬‬ ‫לחשוב את התקופה‪ ,‬לחשוב על העכשיו‬ ‫גם הקפיטליזם מעודד את "הילד‪/‬ה לקבוע חוקים משלו‪/‬ה ולדחות את המגבלות‬ ‫שההורים מציבים"‪ ,‬שהרי ההנאה היא הגורם שמאפשר הזדהות וההנאה נועדה‬ ‫לכל איש ואישה‪ .‬בעוד הקפיטליזם לא מבחין בין סוגי ההנאה וסוגי הנהנים‪/‬‬ ‫ות‪ ,‬הוא מעודד כל איש ואישה לעבוד קשה‪ ,‬לחסוך ולהגדיל את ההון על חשבון‬ ‫ההנאה‪ .‬כלומר‪ ,‬בעוד הקפיטליזם מבוסס על הנאה‪ ,‬הרי דרישת הקפיטליזם‬ ‫הפוסט־אדיפלי היא לדחות כל הנאה על מנת להגדיל את ההון באמצעות עבודה‬ ‫קשה‪ .‬מק'קנל טוענת שהקפיטליזם מעודד הנאה ובו־בזמן הוא דורש להימנע‬ ‫ממנה באמצעות העבודה‪.‬‬ ‫בעבור מק'קנל הקפיטליזם מייצר פרדוקס בלתי אפשרי‪ .‬כדי להבין את‬ ‫התקופה יש לבחון את מבנה הפרדוקס הבלתי־פתיר‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬ויויאן ליסקה‬ ‫מנתחת את הדילמה הבלתי פתירה שליוותה את ולטר בנימין (‪ )Benjamin‬כל‬ ‫חייו עד סופו הטראגי ‪ -‬להישאר או לעזוב את אירופה‪ .‬בנימין מתעד בכתביו‬ ‫את ניסיונות ההגירה מאירופה‪ ,‬הוא מבקש לעזוב את אירופה אך אינו מצליח‬ ‫לעשות כן‪ .‬הוא בקונפליקט מתמיד בין אירופה לבין ארץ ישראל‪ ,‬קונפליקט שבו‬ ‫אירופה היא יותר ממקום‪ ,‬היא רעיון שפועל "כ'מפעל לכתיבה'‪ ,‬כמפעל ייצור‪,‬‬ ‫כדרך חשיבה או כגישה לחיים"‪ .‬ליסקה מתמקדת פחות בשחזור הביוגרפי של‬ ‫חוסר הצלחתו של בנימין לעזוב ויותר בניתוח של הצורות הטקסטואליות ודרכי‬ ‫החשיבה שבאמצעותן‪ ,‬במשך יותר מעשרים שנה‪ ,‬הוא מבטא את הצורך שלו‬ ‫לעזוב את אירופה ואת התנגדותו לעזיבה זו‪.‬‬ ‫בנימין מהסס ומהסס‪ .‬זו דינמיקה של הססנות בלתי פתירה‪ ,‬שהוא מכנה‬ ‫"המחווה של קפקא"‪ .‬חנה ארנדט (‪ )Arendt‬מסבירה שהססנות זו היא למעשה‬ ‫גילום של תחושת אין מוצא‪ .‬כל פתרון הוא הגרוע מכול‪ .‬טוענת ליסקה‪:‬‬ ‫מה שבלתי נסבל בעיני בני תקופתו של בנימין ‪ -‬ייתכן שהיא [ארנדט] חושבת‬ ‫כאן על [גרשם] שלום ‪ -‬הוא הססנותו של בנימין‪ ,‬מכיוון שהם מצפים לעמדה‬ ‫אידיאולוגית‪ ,‬מכיוון שהמצב דחוף‪ ,‬ולפיכך יש להחליט‪ .‬הם אינם מוכנים‬ ‫להשלים עם הערך הפילוסופי והפוליטי של ראיית העתיד כדבר בלתי ידוע‪ ,‬שלא‬ ‫ניתן להקישו ממה שנתון‪.‬‬ ‫בנימין מזהה את תקופתו כתקופה שדורשת התמודדות עם בעיה‪ .‬בעיה‬ ‫קטסטרופלית‪ ,‬אבל עדיין בעיה‪ .‬בני‪/‬ות התקופה מפרשים את התנהגותו כהססנית‪,‬‬ ‫וליסקה חושפת את הממד ההיסטורי־בעייתי שפירושו‪ :‬להבין את ההיסטוריה‬ ‫כתהליך שבו נפתרת בעיה‪ ,‬ומרגע שהיא נפתרת‪ ,‬רק פתרון גלוי נתפס כחלק‬ ‫מהתקופה‪ ,‬והבעיה הופכת לשקופה ולכזו שאי אפשר לחשוב עליה‪.‬‬ ‫בעוד בנימין עסוק בניסיון לחשוף בעיה שהתרבות בתקופתו כבר לא מסוגלת‬ ‫לזהותה ולנסחה במילים‪ ,‬רונית פלג מציעה לחשוב על מסגרת פוליטית שנותנת‬ ‫‪11‬‬ ‫ליאת פרידמן וגלית ולנר‬ ‫מקום בתקופתנו למה שלא ניתן לנסח במילים‪ .‬היא מציעה קריאה בהגותו של‬ ‫ז'אן פראנסואה ליוטר (‪ ,)Lyotard‬ומסבירה שעל מנת לחשוב את התקופה יש צורך‬ ‫להבין לא רק את שפת ההיגד‪ ,‬אלא גם את היגדי האפקט והגוף האסתזי‪" :‬ההיגד"‬ ‫שייך לרובד המילולי; "האפקט" (‪ )affect‬פירושו תחושה או הרגשה‪ ,‬ו"הגוף‬ ‫האסתזי" הוא גוף שחש עונג‪/‬כאב אבל עדיין אין לו מילים לנסח את התחושה‪.‬‬ ‫גוף זה הוא ילדי‪ ,‬בטרם רכש שפה‪ .‬פלג מכנה גוף זה "גוף עוללי"‪ ,‬שהוא גוף‬ ‫חסר יכולת הבעה לשונית‪ .‬מושגים אלו מאפשרים לנו לחשוב את פרק הזמן שבו‬ ‫מתחוללת תחושה שקודמת לשפה המילולית ‪ -‬ליוטר מכנה את השפה המילולית‬ ‫"השיח של הלוגוס"‪ ,‬המבוסס על האפקט שקודם לו‪ .‬פלג שואלת אם מבחינה‬ ‫פוליטית אפשר לתת מקום לתקשורת רגשית‪ ,‬קדם לשונית‪ ,‬של כאב ועונג‪.‬‬ ‫כדי לתת מקום לקדם־לשוני‪ ,‬פלג מציעה לקרוא את ליוטר כמי שמצביע על‬ ‫"הדיפרנד שבין האסתזי לאתי"‪ .‬הדיפרנד עבור ליוטר מצביע על הפער הבלתי‬ ‫ניתן לצמצום בין המילים הנאמרות לבין המילים שלא נאמרות אך מביעות את‬ ‫מה שהדובר‪/‬ת מרגיש‪/‬ה או רוצה לומר‪ .‬פלג מפתחת בדיונה את הפער שבין‬ ‫האסתזי לפוליטי‪ .‬לטענת פלג‪ ,‬הפער בין שיח אסטזי לבין שיח פוליטי הוא בעל‬ ‫חשיבות פוליטית‪ .‬על מנת לבסס את המשמעויות הפוליטיות שלו‪ ,‬היא פונה‬ ‫לקרוא מחדש את "מושבת העונשין" של קפקא‪ .‬היא מראה שהקריאה המקובלת‬ ‫מדגישה את הסיוט האדמיניסטרטיבי שמערכת המשפט מייצרת ואת חוסר האונים‬ ‫של האדם העומד למשפט‪ .‬לשיטתה‪ ,‬סיפור זה מלמד אותנו על יכולת ההתנגדות‬ ‫של הפרט הניצב אל מול המערכת ואין לו או לה את המילים הדרושות להביע את‬ ‫התנגדותו‪/‬ה‪ .‬הסיפור מתאר את יכולת ההתנגדות של הגוף האסתזי‪ ,‬המתמודד‬ ‫ללא מילים עם מערכת עמוסת הוראות וכללים‪ .‬למעשה‪ ,‬פלג שואלת אם ייחודה‬ ‫של תקופתנו הוא היכולת להכיר בתחושות הגוף העוללי‪ ,‬כלומר בתחושות‬ ‫שעדיין אין לנו מילים לבטא אותן‪ .‬היא קוראת לנו לתת מקום פוליטי ולא רק‬ ‫אתי לתחושות האלה‪.‬‬ ‫פיני איפרגן דן בספרו של הנס בלומנברג (‪ )Blumenberg‬יציאות מהמערה‬ ‫(‪ ,)1989‬שבו מתאר בלומנברג את גלגוליו של משל המערה המודרני‪ 13.‬אצל‬ ‫בלומנברג זה סיפורה של הפילוסופיה המערבית‪ ,‬שבה אקט היציאה מהמערה‬ ‫מסמן את הרגע שבו האנושות קמה ומתחילה לפעול בעולם‪ .‬מאז אפלטון‪ ,‬משל‬ ‫המערה לובש ופושט צורה ‪ -‬צורת מבוך‪ ,‬מחילה ואף בקבוק ‪ -‬כדימויים של חלל‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫אמנם סיפור המערה של אפלטון ידוע כ"משל המערה"‪ ,‬אבל אפלטון אינו מכנה‬ ‫אותו משל‪ ,‬אלא "דימוי"‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫לחשוב את התקופה‪ ,‬לחשוב על העכשיו‬ ‫חללים אלו חוזרים על הרעיון האפלטוני של כניסה אל מרחב סגור ובכך מנסחים‬ ‫את התביעה לצאת מהחלל הסוגר על מנת להשתחרר מידיעה כוזבת‪.‬‬ ‫אבל בלומנברג מציג בפנינו שלב מוקדם יותר‪ .‬לטענת איפרגן‪ ,‬זה השלב שבו‬ ‫נוצרים התנאים שמחייבים את האדם להימלט אל תוך המערה‪ .‬בלומנברג מדגיש‬ ‫שהתרבות‪ ,‬או האדם‪ ,‬לא החלו במערה או ביציאה ממנה אלא דווקא בכניסה‪ ,‬ושלב‬ ‫זה הוא בעל חשיבות רבה ומאפשר ביקורת על משל המערה האפלטוני‪ .‬הבריחה‬ ‫למערה והשהות בה איפשרו לבני‪/‬ות האדם להתגבר על הדרישה לדריכות‬ ‫מתמדת‪ .‬שלב המערה איפשר שינה עמוקה‪ ,‬שינה שבה אפשר לחלום‪.‬‬ ‫ההשוואה בין המשלים השונים והניתוח הפנומנולוגי מחדדים את אופי קריאת‬ ‫הטקטסטים הפילוסופים האלה‪ .‬איפרגן מסביר שההשוואה והניתוח של בלומנברג‬ ‫"משמשים להכניס את הקורא‪/‬ת למעין אקלים רעיוני שמאפשר לו‪/‬ה לקבל‬ ‫מסגרת פתוחה של הֶקשר הדיון בלי לספק לו‪/‬ה את היכולת לסגור אותה‪ .‬היא‬ ‫נותרת פתוחה‪ ,‬ואולי בכך מקיימת את התפקיד שלה כמה שמעורר את תהליך‬ ‫המחשבה עצמו"‪ .‬תפקידם של הטקסטים הפילוסופיים הוא לעורר מחשבה ולא‬ ‫לקבוע מסמרות‪ ,‬שמקבעים את האנשים לקירות המערה ולדימויים המרצדים על‬ ‫הקירות‪ .‬הדיון של איפרגן מדגיש את הממד הפרדוקסלי במשלי המערה‪ :‬מצד‬ ‫אחד‪ ,‬ההימלטות אל תוך המערה מהווה תנאי שמאפשר את התודעה והרצון לידע;‬ ‫מצד שני‪ ,‬הבריחה מהמערה החוצה‪ ,‬שנועדה לגלות את העולם שבחוץ ולפתח‬ ‫ידע‪ ,‬קורסת להתנהגות אלימה‪.‬‬ ‫בדומה לאיפרגן‪ ,‬שמתאר את הפרדוקס שבין הכניסה למערה ובין היציאה‪,‬‬ ‫דרור פימנטל מציג פרדוקס דומה ומקביל בנוגע לבית‪ .‬פימנטל פותח את‬ ‫מאמרו בניתוח מושג האל־ביתי שטבע פרויד‪ ,‬שבבסיסו ניגוד של תחושת הבית‬ ‫והביתיות‪ .‬אבל אפשר להבין את המושג גם בהקשר של החוק‪ ,‬ופימנטל משרטט‬ ‫את הזיקה בין הבית לבין החוק‪ .‬ראשית‪ ,‬ניתן לדבר על הבית והחוק בהקשר של‬ ‫ניהול המרחב‪ .‬שהרי מהו הבית אם לא הפקעה של מרחב תוך כדי הפרדה בין אלו‬ ‫שהכניסה לבית מותרת להם‪/‬ן לאלו שהכניסה אליו אסורה עליהם‪/‬ן‪ .‬שנית‪ ,‬ניתן‬ ‫לדבר על הבית והחוק גם בהקשר של ניהול משאבים ‪ -‬המושג היווני "אויקוס"‬ ‫פירושו בית וגם כלכלה‪ .‬שלישית‪ ,‬הבית הוא גם המקום של העונג המיני‪" ,‬בני‬ ‫הבית יודעים היטב עם מי ההתענגות מותרת להם ועם מי היא אסורה"‪ .‬החוק‬ ‫השולט בבית רחב בהרבה מהחוק במובן המשפטי‪ ,‬הכלכלי והמיני‪ .‬פימנטל פונה‬ ‫להיידגר‪ ,‬שטוען שהחוק שם גבולות לבית ולעונג‪ ,‬ולכן הוא מנוגד לטבע‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬אצל פרויד‪ ,‬הבית אינו רק מרחב של קירבה ואינטימיות אלא בתוך הבית‬ ‫מלכתחילה כבר שוהים זרים‪/‬ות מוחלטים‪/‬ות‪.‬‬ ‫על בסיס תובנות אלו פימנטל מנתח את שירו של רילקה על היתוש שמעולם‬ ‫‪13‬‬ ‫ליאת פרידמן וגלית ולנר‬ ‫לא עזב את הבית ולכן אינו יודע געגועים מהם‪ .‬לאחר מכן הוא בוחן את העבודה‬ ‫מקלט (‪ )2012‬של סיגלית לנדאו שמציגה מקלט חשוף‪ .‬היתוש של רילקה והמקלט‬ ‫החשוף של לנדאו הם דוגמאות לאל־ביתי של פרויד‪ .‬בשני המקרים מדובר‬ ‫במוטיבים לא מודעים שמתעוררים מתחושת ביתיות כוזבת ואפילו מנוכרת‪.‬‬ ‫בביקורתו פימנטל שואל על הציונות ועל תחושת הבית שהיא ביקשה לכונן‪.‬‬ ‫פימנטל תוהה אם הציונות הצליחה לשלול את חרדת ההכחדה הגלותית‪ .‬במילים‬ ‫אחרות‪ ,‬פימנטל מציע לחשוף את הפרדוקס של התקופה‪ ,‬שנע בין תחושת הביתיות‬ ‫לבין תחושת האל־ביתי‪ .‬הפרדוקס שפימנטל מראה הוא שמצד אחד‪ ,‬חוקי הבית‬ ‫שקריים ומעוררים תחושת ניכור; אבל מצד אחר‪ ,‬מחוץ לבית‪ ,‬הגעגועים לבית‬ ‫(השקרי) מתפתחים ועולים‪.‬‬ ‫לעומת פימנטל‪ ,‬ששואל על הציונות‪ ,‬רינה דודאי בוחנת את התרבות‬ ‫הישראלית העכשווית שחוזרת לטראומת השואה ומקדשת אותה‪ .‬מכיוון שהדור‬ ‫הראשון שחווה את השואה במישרין הולך ונעלם‪ ,‬יש להתמקד בדור השני‪ .‬דודאי‬ ‫דנה במושג "פוסט זיכרון" ("‪ )"post memory‬עבור הדור השני לשואה‪ ,‬שמבחינה‬ ‫היסטורית מרוחק מהחווייה‪ .‬זה זיכרון שאינו מבוסס על פעולת ההיזכרות אלא על‬ ‫עבודת הדמיון של הדור השני‪.‬‬ ‫במאמרה בוחנת דודאי שני צירים שמאפשרים לקבע את השואה בזיכרון‬ ‫הקולקטיבי ‪ -‬כאב והנאה‪ .‬הצירוף הפרדוקסלי של כאב והנאה מופיע ביצירות‬ ‫הנוגעות לחוויית השואה דרך שני סגנונות מרכזיים‪ :‬מצד אחד‪ ,‬סגנון הקיטש‪,‬‬ ‫שניתן למצוא בתרבות הפופולרית‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬סגנון ההתענגות‪ ,‬המעמיד במרכזו‬ ‫את השסע ואת אי־הנחת הקיומי‪.‬‬ ‫לטענת דודאי‪ ,‬סרטו של סטיבן ספילברג רשימת שינדלר מהווה דוגמה לסגנון‬ ‫הקיטש‪ .‬הקיטש טעון במטען רגשי עז אך חף מרפלקסיביות‪ .‬נוכחותו של הקיטש‬ ‫בסרטו של ספילברג הופך את המבט של הצופה למבט אטום הלכוד במעגל‬ ‫ההיקסמות‪ .‬דודאי שואלת‪ :‬האם ניתן לחשוב על השואה ללא השימוש בתחבולות‬ ‫שמעוררות עונג ביחס לכאב?‬ ‫‪14‬‬ ‫כנגד רשימת שינדלר של ספילברג ‪ ,‬דודאי ממקמת את סרטו של עומר פאסט‬ ‫רשימת ספילברג‪ ,‬המתעד את תעשיית העלייה לרגל לאתרי ההשמדה‪ .‬זו תעשייה‬ ‫שעונה על צורכי התיירים‪/‬ות החיים את זכרון השואה באמצעות תמונת האתר‬ ‫כפי שהיא משתקפת בסרטו של ספילברג‪ .‬בעוד רשימת שינדלר של ספילברג הוא‬ ‫דוגמה לעונג המושג באמצעות קיטש‪ ,‬רשימת ספילברג של עומר פאסט חושפת‬ ‫‪14‬‬ ‫לבקשת רינה דודאי‪ ,‬שמו של ‪ Spielberg‬אוית לספילברג ולא לשפילברג (כפי‬ ‫שכתוב בארכיון הסרטים על שמו)‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫לחשוב את התקופה‪ ,‬לחשוב על העכשיו‬ ‫את מנגנון העונג המושתת על היקסמות‪ .‬שני הסרטים מלמדים אותנו על סוג חדש‬ ‫של שיכחה הגלום ב"פוסט־זיכרון"‪ ,‬שמשמש את הדור השני לשואה‪ .‬תקופתנו‬ ‫היא תקופה שבה קידוש השואה באמצעות קיטש והיקסמות מאפשר לנו לשכוח‬ ‫את הטראומה של השואה‪ .‬לא נותר לנו אלא להזדעזע שוב ושוב‪.‬‬ ‫רוני קליין מתמקד במהפכת הסטודנטים‪/‬ות בפריז‪ .‬הוא בוחן את אפשרות‬ ‫המהפכה דרך התמקדות במשנתו של ליוטר (‪ .)Lyotard‬ליוטר‪ ,‬שב־‪ 1968‬לקח‬ ‫חלק במהפכת הסטודנטים‪/‬ות בפריז‪ ,‬טוען שהרעיון המהפכני בצרפת נמצא‬ ‫במשבר‪ ,‬במיוחד סביב עקרון האמנציפציה‪ .‬עיקרון זה היה הבסיס למהפכת ‪,1789‬‬ ‫שפירשה אותו כאוסף של זכויות אזרח‪/‬ית‪ .‬ליוטר מוסיף וטוען שלוגיקת הפעולה‬ ‫של האמנציפציה מחקה ומשכפלת את המודל המדעי המודרני‪ ,‬שלפיו המדע הוא‬ ‫אוסף של חוקי הטבע‪.‬‬ ‫עבור ליוטר‪ ,‬מסביר קליין‪ ,‬האמנציפציה המהפכנית היא שחרור לשם שחרור‪.‬‬ ‫זה גם מקור הבעיה באמנציפציה כיום‪ .‬ליוטר מראה שמחשבה ששוללת את רעיון‬ ‫השחרור היא אנרכיסטית‪ .‬רעיון השחרור לשם שחרור יוצר אדם עירום לחלוטין‪,‬‬ ‫בעל גוף מכני המשועבד לתשוקה ללא אחר‪ .‬ליוטר מצביע על פרדוקס פילוסופי‪:‬‬ ‫מצד אחד‪ ,‬האדם המשוחרר מתגבר על האדנות‪ ,‬מפנים את השלטון השנוא‪ ,‬והופך‬ ‫את עצמו לאדון המבקש לשחרר את עצמו‪ .‬כלומר‪ ,‬האדם המשוחרר מפנים את‬ ‫חוקי האדון ונדרש לשלוט על עצמו ועל תשוקתו באמצעותם‪ .‬מצד שני‪ ,‬אותו‬ ‫אדם שמעמיד את עצמו כתכלית המשוחררת מכל אדון הופך את עצמו לגוף מכני‬ ‫שמשועבד לתשוקה מחוסרת מטרה‪.‬‬ ‫הבעיה נעוצה אפוא בלוגיקה של שחרור‪ ,‬שלפיה מעצם מהותו האדם יכול‬ ‫להיות משוחרר‪ .‬הדרישה האולטימטיבית של האמנציפציה אינה שחרור העם או‬ ‫שחרור מעול כלכלי‪ ,‬אלא שחרור האדם מעצמו‪ .‬ואולם לא זו בלבד שלא ניתן‬ ‫לשחרר את האדם‪ ,‬אלא שכל ניסיון לשחררו יוצר מכונה חדשה‪ .‬בעוד שרונית פלג‪,‬‬ ‫שמדגישה במאמרה את מרכיב העוללות אצל ליוטר‪ ,‬קליין מציג מבט מלנכולי על‬ ‫המהפכה‪ .‬כשם שהמלנכוליה לפי פרויד היא כמו ֵאבֶל ללא אדם שמתאבלים עליו‪,‬‬ ‫אלא רק אבל כלפי העצמי‪ ,‬כך קליין מציג את המחשבה של ליוטר כמלנכוליה‬ ‫על אובדן רעיון האמנציפציה‪ .‬באופן דומה ליסקה מציגה את בנימין המלנכולי‪,‬‬ ‫המבכה את אובדן אירופה כרעיון‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫המודרנה דורשת מאיתנו לחשוב באמצעות השכל הישר וההיגיון המדעי‪ ,‬ואולם‬ ‫בתקופתנו תכונות אלו מובילות אותנו לתחושה של מבוי סתום‪ .‬מק'קנל מראה‬ ‫‪15‬‬ ‫ליאת פרידמן וגלית ולנר‬ ‫כיצד ההיגיון הפוסטמודרני מוביל אותנו לפרדוקס של הציווי ליהנות מול‬ ‫הדרישה לעבודה קשה תוך כדי דחיית ההנאה‪ .‬ליסקה מתארת את חוסר האפשרות‬ ‫של ולטר בנימין לעזוב את אירופה שהוא אוהב‪ ,‬ובו־בזמן לזהות את הזוועות‬ ‫המשמשות ובאות‪ .‬פלג חושפת בפנינו את ההיגיון המשפטי ואת הנקודה העיוורת‬ ‫של הצדק עבור כל מי שנפגע‪/‬ת ואינו מסוגל‪/‬ת לבטא את כאבו‪/‬ה במילים‪ .‬עבור‬ ‫איפרגן המערה מציגה את המקום של תחילת המחשבה שמאלצת אותנו לחזור‬ ‫אליה כי איננו מסוגלים לחשוב מחוצה לה‪ .‬פימנטל חושף את תחושת האל־‬ ‫ביתיות שמתרחשת בכל בית‪ ,‬וכיצד המקלט שאינו בית משמש ככזה שוב ושוב‪,‬‬ ‫גם עבור הציונות‪ .‬דודאי מראה כיצד הרצון לזכור ולהיזכר בשואה נעשה דרך‬ ‫קיטש והיקסמות‪ ,‬שמרככים ומעדנים את ממד הזוועה‪ .‬קליין במאמרו בוחן את‬ ‫הרעיון המהפכני שמאחורי המהפכה הצרפתית של ‪ 1789‬ומרד הסטודנטים‪/‬ות‬ ‫במאי ‪ 1968‬ומסיק שהאפשרות היחידה שבפנינו היא חוסר פעולה‪ .‬לטענתו‪,‬‬ ‫האפשרות להישאר נאמנים‪/‬ות לאידיאל המהפכני כיום נעוצה בחוסר עשייה‪.‬‬ ‫לחשוב את התקופה היום‪ ,‬התקופה הפוסט־פוסט־מודרנית‪ ,‬פירושו לזהות‬ ‫את המרכיבים הפרדוקסליים שמונעים מאיתנו אפשרות פעולה ומציבים בפנינו‬ ‫ברירות בלתי אפשריות‪ .‬לחשוב את תקופתנו פירושו להבין שאנחנו נמצאים‬ ‫בתקופה שאינה מאפשרת לנו לשנות ולהשתנות‪ .‬זה פרדוקס כפול‪ ,‬כי הטכנולוגיה‬ ‫מספקת לנו את האשליה כאילו ביכולתנו לעשות הכול‪ :‬לעוף באוויר‪ ,‬לדבר עם‬ ‫א‪/‬נשים שנמצאים‪/‬ות בקצה השני של העולם ולראות אותם‪/‬ן כאילו הם‪/‬ן לידינו‪,‬‬ ‫לרפא מחלות ממאירות‪ ,‬להגיע לירח‪ .‬והנה‪ ,‬למרות הכול‪ ,‬איננו מסוגלים‪/‬ות‬ ‫לשנות את התנאים החברתיים והפוליטיים שלנו‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬נדמה כאילו העולם‬ ‫פועל במסלול מחוץ לשליטתנו המודרניסטית והרציונלית‪ :‬התחממות גלובלית‪,‬‬ ‫זיהום חלקיקי פלסטיק אפילו בקוטב הצפוני‪ ,‬המלחת מקורות המים‪ ,‬העלאת‬ ‫חומציות מי האוקיינוסים‪ ,‬הכחדת חיות וצמחים בקצב מטורף ‪ -‬כל אלו הם בטווח‬ ‫המדידה המדעית‪ ,‬אך מחוץ ליכולת הפעולה שלנו‪ ,‬על אף שאנו הגורמים‪/‬ות‬ ‫להם‪ .‬לחשוב את התקופה פירושו להבין את הפרדוקסים שבהם אנו מצויים ומצויות‪.‬‬ ‫לחשוב את התקופה פירושו להבין שמצד אחד כל אחת ואחד הם‪/‬ן עובדים‪/‬ות‬ ‫פוטנציאליים‪/‬ות המסוגלים לדאוג לעצמם‪/‬ן לתנאי מחיה סבירים‪ ,‬ומצד שני‬ ‫הקפיטליזם מוודא שרק מיעוט קטן יחזיק ברובו הגדול של ההון‪ ,‬ורוב העובדים‪/‬ות‬ ‫נעשים עניים‪/‬ות יותר ויותר‪.‬‬ ‫לחשוב את התקופה פירושו לזהות את המצב הפרדוקסלי שבו אנו שוהים‬ ‫ושוהות ולשאול כיצד אפשר לצאת מהחשיבה הפרדוקסלית בלי להישאב לתחושת‬ ‫החוסר־אונים שהיא מכתיבה לנו‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫לחשוב את התקופה‪ ,‬לחשוב על העכשיו‬ ‫***‬ ‫חשוב לנו לציין שכל המאמרים בגיליון הנוכחי עברו שיפוט עיוור‪ .‬אנו מודות‬ ‫לכל הקוראים והקוראות "העיוורים‪/‬ות" על עבודתם‪/‬ן היסודית ולכל הכותבות‬ ‫והכותבים שנענו להערות ולהצעות לניסוח ברור ומפורש‪ .‬גיליון זה עומד‬ ‫בסטנדרטים האקדמיים המקובלים הודות לשופטים‪/‬ות העיוורים‪/‬ות שלקחו‬ ‫חלק במלאכת הקריאה‪ ,‬השיפוט והשיפור של המאמרים‪ .‬כמובן‪ ,‬תודה לכל מי‬ ‫שתרמו מאמרים לגיליון‪ .‬רבים‪/‬ות וטובים‪/‬ות לא שרדו בתהליך העריכה הדקדקני‬ ‫והשיפוט העיוור‪ .‬תהליך גיבוש גיליון זה היה ארוך ממה שצפינו‪ ,‬אבל היה לנו‬ ‫חשוב להבטיח גיליון שפיט‪ ,‬קריא ונגיש לקהל האקדמי‪ ,‬בד בבד עם שמירה על‬ ‫סטנדרטים מקובלים‪.‬‬ ‫ערכנו יחד את המאמרים כאן‪ ,‬וכתבנו יחד את המבוא הזה‪ .‬זו הייתה עבודה‬ ‫ריזומטית‪ ,‬שהלכה בדרכם של דלז וגואטרי‪ .‬במבוא לאלף מישורים‪ 15‬הם מתארים‬ ‫את תהליך הכתיבה הריזומטי שבו השורות מטיילות להן וכך הטקסט נוצר‬ ‫בדיאלוג בין השניים‪ .‬כך גם אנחנו כותבות‪ :‬האחת כותבת‪ ,‬והשנייה שוזרת;‬ ‫השנייה מצהירה‪ ,‬והאחת מוסיפה‪ .‬הדיאלוג הריזומטי הזה הוא ניסיון לחשוב‬ ‫אחרת את תקופתנו‪ ,‬מחוץ למסגרות היררכיות‪ ,‬ועם זאת לשמור על קוהרנטיות‪,‬‬ ‫מובנות וקריאות‪ .‬אנו מקוות שתיהנו מקריאת הגיליון הזה‪.‬‬ ‫לכבוד ולעונג לנו להודות לכל המעורבות‪/‬ים בלידת גיליון זה‪ :‬ראשית‪,‬‬ ‫לחברי וחברות הסמינר לפילוסופיה קונטיננטלית‪ ,‬מרצות ומרצים‪ ,‬ולקהל הנפלא‬ ‫שלנו שמגיע בעקביות כבר למעלה מעשר שנים‪ .‬במיוחד אנו רוצות להודות‬ ‫לרונית פלג‪ ,‬בין מייסדי‪/‬ות הסמינר והמנוע מאחוריו ומאחורי כתב העת מחברות‬ ‫לפילוסופיה קונטיננטלית‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬ברצוננו להודות לאכסניות שלנו ‪ -‬תודה למוזיאון תל אביב ולמכון‬ ‫לתרבות צרפת על אירוח הסמינר ותמיכה בהוצאת כתב עת זה‪ .‬במיוחד אנו רוצות‬ ‫להודות לדודי פלג ממוזיאון תל אביב‪ ,‬לדורית שרון מהמכון הצרפתי ולתהילה‬ ‫רודל‪ ,‬נספחת התרבות של שגרירות צרפת בישראל‪ .‬תודה מיוחדת לאיה בן־דת‪,‬‬ ‫שסייעה בהשלמת המימון לגיליון המיוחד הזה‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪Deleuze, Gilles and Guattari, Felix, Thousand Plateaus, (trans.) Brian Massumi,‬‬ ‫‪Minneapolis: University of Minnesota Press, 1987‬‬ ‫‪17‬‬