בית החסד
לזיכרון עולם
אֲנִי הָרֹעֶה הַטּוֹב וְיָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר־לִי וְנוֹדַעְתִּי לַאֲשֶׁר לִי[1]
כבר הייתי הכול לכולם ונתתי נפשי עבור כולם
פה נקבר זכרונו לברכה ודרשן המזרח
המנוח המוטראן גרגוריוס חג'אר
מטרופוליט עכו, חיפה, נצרת ויתר הגליל (1901 – 1940)
נולד 1875 – נפטר 1940
בית החסד (בערבית: بيت النعمة, תעתיק מדויק: "בית אלנעמה") הוא מוסד שיקומי לאסירים משוחררים השוכן בשדרות פלי"ם 10 בעיר התחתית בחיפה ממזרח לכיכר פריז. המוסד שוכן בתוך מתחם סגור המוקף בקיר אבן, ונכללים בו מבנה הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית "א-סיידה" (שמשמעותו בערבית: "גברתנו") ומבנים נוספים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבנה הכנסייה הוקם בשנת 1862[2] על יסודות כנסייה קטנה ששכנה במקום באותו שם. ההחלטה לבנות כנסייה חדשה נעשתה בעקבות גידול באוכלוסייה אשר השתמשו בשירותיה. הכנסייה החדשה נבנתה בלילות משום שלא היה ברשות הבונים פירמן.[3] בניית הכנסייה בלילה נעשתה כדי למנוע את הריסתה על פי החוק העות'מאני שקבע כי מבנה שגגו הושלם לא ייהרס (עיקרון שמאוחר יותר השתמשו בו לבניית יישובי חומה ומגדל). ואולם גרסה אחרת אומרת שהמבנה הוקם ברישיון (פירמן).[4] אחת ההשערות היא שבוני הכנסייה השתמשו באבני מצודת העיר בורג' א-סלאם שנבנתה על ידי דאהר אל-עומר. המצודה ניצבה באזור "גן הזיכרון" של היום בשכונת הדר, ולאחר שנהרסה שימשו אבניה לבניית מבנים בעיר התחתית.
הכנסייה המקורית הייתה הכנסייה הראשונה של העדה היוונית-קתולית בעיר שנבנתה על ידי דאהר אל-עומר. מתחם הכנסייה כלל מבנה בעל שלוש קומות בו ששימשו בית ספר יווני-קתולי, מרכז קהילתי קטן לאוכלוסייה, מנזר ומקום מגורים לנזירים ששימשו במקום והגיעו מלבנון.[3] בשנת 1920 עבר הבישוף מהמרכז בעכו לחיפה, והתגורר במתחם הכנסייה בין השנים 1920–1926. בעקבות כך, שימשה הכנסייה גם כמרכז הקהילה היוונית-קתולית של חיפה והגליל. בשנת 1926 עבר הבישוף להתגורר במבנה מגורים נפרד.
האזור בו נבנתה הכנסייה היה חלק מרובע המגורים של ערביי חיפה הנוצרים. באזור זה, שהיה סמוך לכיכר חמרה שהייתה הכיכר המרכזית של העיר, ניבנו כנסיות נוספות כגון כנסיית אליהו הנביא שנבנתה בשנת 1867 על ידי הכרמליתים וכנסיית לואי הקדוש המרונית (אנ') שנבנתה בשנת 1891. הכנסייה שימשה בתפקידה עד 1948. בעקבות מלחמת העצמאות וכיבוש השכונות הערביות של חיפה, נטשה האוכלוסייה הנוצרית את האזור, וחלקה עבר לאזור ואדי ניסנאס. יחד עם נטישת האזור ננטשה גם הכנסייה.
בסוף שנות השישים ניסה הבישוף ראיא לשקם את מבנה הכנסייה. ניסיון זה נקטע בעקבות עזיבת הבישוף את תפקידו. בשנת 1981 החל שיפוץ המבנה ההרוס על ידי כמיל שחאדה, שמוצאו ממשפחה חיפאית, ואשתו אגנס. השיפוץ מומן מתרומות וחלק מעבודת השיפוץ נעשה על ידי מתנדבים. שחאדה, שהחל בפעילות של שיקום אסירים בבית ברחוב שיבת ציון, פנה לבישוף מקסימוס סאלים וקיבל את אישורו לשיפוץ והסבת המתחם לפעילות של שיקום אסירים. במסגרת השיפוץ שוקם אולם הכנסייה, והקומה השנייה בצידה המערבי של הכנסייה הוסבה למגורי המטופלים. במקום נבנה מטבח, חדר אוכל, ואגף למגורי המשפחה. בחצר המתחם מבנה נוסף, שבקומתו הראשונה נמצאים משרדי העמותה ובקומתו השנייה נמצא אולם המשמש לפעילות העמותה. בחצר חדר בנוי עץ המשמש כמשרד נוסף.
הפעילות במקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1982 נפתח במקום "בית החסד" - מוסד שיקומי לאסירים משוחררים ובית מחסה לנשים נזקקות מכל הדתות. המוסד הוא עמותה רשומה מאז שנת 2001.[5] בשנת 2006 נפתחה במקום חנות יד שנייה. בית החסד משמש גם כמחלקת הרווחה של הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית בחיפה ובגליל. פעילות העמותה ממומנת בעיקרה מתרומות המגיעות בעיקר מחו"ל מארגונים נוצריים וגם יהודים. משפחת שחאדה מתגוררת במקום. כמיל שחאדה נפטר בשנת 2000 והעמותה נקראה על שמו. המקום מנוהל היום על ידי ג'מאל שחאדה בנו של כמיל. אולם הכנסייה משמש את העמותה בפעילותה, במקום מאורגנים קונצרטים ופעילויות שונות, כגון ארגון אירוע חג המולד לילדי הקהילה. הכנסייה ממשיכה לשמש את הקהילה בעיר באירועים מיוחדים, כגון חתונות, לוויות וטבילות. פעם בחודש מתקיימת במקום תפילה על ידי כהני דת המשרתים באופן קבוע בקתדרלת אליהו הנביא היוונית-קתולית הנמצא ברחוב עין-דור בעיר התחתית.
ב-1995 הופק סרט דוקומנטרי על בית החסד, הנקרא "בחסדי הבתולה", והוקדש לעבודתם של מייסדי הבית המנוח כמיל שחאדה ואשתו אגנס. הסרט הופק בבימויו של וליד יאסין.
המתחם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לחצר המתחם שלוש כניסות, השער העיקרי הוא שער מתכת מצידו המזרחי מעליו שלט "בית החסד". הכניסה היא לחצר קטנה שקירותיה מעוטרים בעבודות קרמיקה. שער המוביל לחצר מצד צפון מצויה דלת עץ המהווה כניסה נוספת לחצר, צידה החיצוני מעוטר בפסיפס. כניסה נוספת נמצאת בצידו המזרחי של המתחם. מצידה הדרומי של החצר בנויה שורת מדרגות המובילה לכנסייה. על קיר הכנסייה תלויים כלים חקלאיים שנאספו בכפרי הגליל על ידי כמיל שחאדה. בקיר הימני של רחבת הכניסה לכנסייה תבליט קרמיקה שנעשה על ידי אמנית הקרמיקה היהודיה חיה תומא, אלמנתו של אמיל תומא. לכנסייה שני פתחים, השער המערבי הוא השער העיקרי המקורי שדרכו נכנסו לתפילה. מעל הדלת לוח הקדשה. לכנסייה פתח נוסף מצידה הצפוני בעל דלת עץ מעוטרת. מבנה הכנסייה הוא מלבני וכיוונה הכללי הוא מערב מזרח. הבמה נמצאת בצידה המזרחי. אולם הכנסייה בנוי מאבן חול בסגנון המזכיר מבצר. באולם שמונה עמודי אבן התומכים בתקרה ובכיפה עגולה וגבוהה. קירות הכנסייה חשופים עם מעט עיטורים. בקיר המזרחי של הכנסייה בה נמצאת הבמה מספר גומחות מעוטרות הכוללות איקונות. מתקרת הכנסייה משתלשלות מספר נברשות המאירות את הכנסייה.
בתוך הכנסייה מצד שמאל לבמה ברצפת הכנסייה נמצא פתח כניסה למערת קבורה. הירידה למערה נעשית בגרם מדרגות צר ומסדרון המוביל לקברו של הבישוף גרגוריוס חג'אר, ראש העדה בין השנים 1901–1940. הקבר מכוסה שיש אפור מעליו לוח שיש שחור עם כתובת. מערת הקבורה נמצאה בזמן שיפוץ המבנה. כסוי הקבר בשיש נעשה במסגרת השיפוץ. בקיר הצפוני של הכנסייה מצויה גומחה מלבנית גדולה בה נמצא קברו של הבישוף מקסימוס סלוּם שנפטר ב-28 באוקטובר 2004 בגיל 82. על הקיר לוח המוקדש לבישוף ריא. בחדר קטן הנמצא מחוץ למבנה הכנסייה וצמוד לקיר הצפוני קיים פתח כניסה לאולם קבורה תחתון בו נקברו במשך שנים נזירי וכוהני הכנסייה היוונית-קתולית מחיפה ומשאר כפרי הגליל. הקבורה האחרונה נעשתה בשנת 1978.
הכתובות ליד דלת הכניסה לכנסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעל דלת שער הכניסה הראשי של הכנסייה מופיע הכתובת הבאה:
זהו בית תפילה שבנו אנשים יראי שמיים |
בצדה הימני של הדלת מופיעה הקדשה הבאה:
הננו מאשרים את צו קודמנו המוטראן[9] אגאביוס א-דומאני שניתן בשנת 1879 בקבלת עיזבון מסוים של המנוחים אבראהים וג'ריס ח'ליל ג'דעון על ידי כנסיית א-סיידה בחיפה תמורת אחת עשרה תפילות שתתקיימנה בשנה לעילוי נשמותיהם ונשמת אשת אחד מהם, ג'ריס. אנו נוסיף עליהן תפילה אחת בשנה לעילוי נשמת אחיהם המנוח, ג'דעון. כדי לציין את שני היקירים הגדולים הללו אנו מצַווים לחקוק שמותיהם על לוח שיש שיוצמד לקיר הכנסייה לזיכרון עולם.
גריגוריוס, מטרופוליט עכו, חיפה ונצרת, חיפה 14 ביולי 1936
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב שורר, לטייל בחיפה בין כרמל לים, הוצאת משרד הביטחון, 2003, עמ' 36–37
- ג'וני מנסור. מבט חדש לחייו ומעשיו של הבישופ חג'אר. דפוס אבו רחמון, עכו, 1985 (בערבית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
- אתר עמותת בית החסד (באנגלית)
- כנסיית בית החסד בחיפה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הבשורה על פי יוחנן, פרק י', פסוק י"ד
- ^ בספרו של אלכס כרמל (תולדות חיפה בימי הטורקים, הוצאת יד בן צבי 1969, עמ' 96) נכתב שהכנסייה הוקמה בשנת 1859. על פי הכתובת מעל שער הכניסה הראשי, הכנסייה הוקמה בשנת 1862
- ^ 1 2 ג'וני מנסור, היוונים קתולים בחיפה, 2009, עמ' 77–78 (בערבית)
- ^ יעקב שורר, חיפה תחתית, במאגר "סנונית"
- ^ עמותת החסד ע"ש כמיל שחאדה ז"ל (ע"ר) | גיידסטאר - אתר העמותות של ישראל | משרד המשפטים, באתר www.guidestar.org.il
- ^ למילה פירושים רבים: שאיפה, התלהבות, מרץ, מעוף, תנופה, מטרה, אומץ, גאווה, נדיבות, החלטה איתנה
- ^ במשמעות - "איזה בית!"
- ^ לתושבי חיפה. תושבי חיפה יכולים להתגאות לעומת אלה שקדמו להם, כי הם אלה שבנו את הכנסייה לכבוד מרים הבתולה.
- ^ מקביל לבישוף או ארכיבישוף
