ראיתי את הסרט הזה בפעם הראשונה כשהייתי בת חמש נראה לי והיו לי מזה סיוטים כל כך מטרידים שהייתי ישנה עם פנס דולק בידיים וסכין מתחת לכרית כדי להיות ב-היכון לכאורה, וזה היה ככה למשך שבועות, בחיי.
לא יודעת למה זה השפיע עליי כל כך בהתחשב בעובדה שזה לא גרפי בכלל בהשוואה לסרטים שאבא שלי היה חופשי יושב ורואה בסלון, בידיעה מלאה שהוא ליד הילדים שלו שעדיין לא עברו את גיל 10 בזמנו.
אומנם ראיתי את כבר כמה פעמים מאז…
